נעם בנאי: "כשאבא שלי חזר בתשובה היו רגעים שבהם כעסתי עליו, כי פחדתי. לשמחתי, הפחד הזה נעלם"

שעת בוקר מאוחרת, אולפני הקלטות מעוצבים בפאתי תל אביב. ברקע מתנגן, שיר אחר שיר, 'עיניים טובות' - אלבומו החדש והחמישי במספר של נעם בנאי, העתיד להתפרסם בעוד כשבועיים. לעיתים מזומנות נעם עוצר את רצף ההשמעה, ומספר לאנשי התקשורת שהתכנסו לכבוד המאורע על מאחורי הקלעים של יצירת האלבום. לאחר שכולם ילכו ונישאר רק שנינו, נעם יסיר מעליו עוד כמה שכבות, ויצלול עמוק יותר אל נבכי נפשו שהולידו את הסיבה שלשמה התכנסנו.

"אני לא באמת יודע איך כותבים שיר", הוא מתוודה בכנות. "אני אמנם לא מחכה להשראה בלבד ומשתדל שזה לא יקרה רק באופן ספונטני, אלא ממש מקדיש ליצירה משאבים לא מבוטלים ומתוכננים מראש, אבל עדיין הדבר הזה מאוד חמקמק. השירים שלי שהכי הצליחו הם שירים שאחרי שכתבתי והלחנתי אותם הנחתי את הגיטרה בצד ואמרתי 'ואו, מאיפה זה בא, תודה ריבונו של עולם, איזה יופי של שיר כתבת'.

"למעשה, אני מאמין שיש ביצירה גילוי וחשיפה של עולמות רוחניים. בשנים האחרונות, בעקבות כמה שינויים פנימיים שעברתי, באופן טבעי אני כבר פחות אלך לגיטרה כדי לכתוב שיר אהבה קליל, אלא אחפש ואבקש להגיד דברים משמעותיים, עמוקים, להוציא מתוכי תובנות ומסרים שהם חשובים בעיניי. במלאכת היצירה אני רוצה לגלות דברים על עצמי, ולהיות יותר מודע לדברים שאני עושה. כתיבת השירים היא ממש חלק מתהליך רוחני, חלק מהתקרבות לקב"ה, סוג של חזרה בתשובה במובן העמוק של המילה. התקרבות לה' והתקרבות לעצמי, במובן של היותי אדם טוב יותר, אדם שעובד על מידותיו, הם מבחינתי שני קווים שהולכים יחד. בכלל, כתיבה והלחנה של שירים לעיתים מזמנות אותך לעמוד מול שאלות נוקבות, והתהליך הזה יכול להיות מאוד עוצמתי".

בא לי לדבר עם אבא

"נולדתי למשפחה מוזיקלית", אומר נעם, 33, נשוי ואב לשניים המתגורר בתל אביב, מוזיקאי, יוצר וזמר. "זה נכון גם ברמה המשפחתית המורחבת, וגם במשפחתי הגרעינית, כבנו של מאיר בנאי. גדלתי במושב טל שחר, ואבא שלי ניסה לא להביא את המקצוע שלו הביתה כדי שלא ייכנסו לאחותי ולי רעיונות לראש. אני חושב שדווקא בגלל זה מוזיקה מאוד עניינה אותי, וכבר בגיל מאוד צעיר הייתי הולך לקרוון שהיה מחוץ לבית שלנו, שבו אבא היה עובד, והייתי מנסה לנגן על הכלים שם. אני זוכר שכבר בבית הספר היסודי התחלתי לכתוב שירים במחברת שהייתה לי, וזה עשה לי טוב".

מתי התחלת להבין שאתה 'הבן של מאיר בנאי'?

"זה היה נוכח בחיים שלי די מהיום שבו אני זוכר את עצמי. מבחינתי זה היה רגיל שאנחנו הולכים יחד ברחוב ואנשים עוצרים אותנו ומתחילים לדבר איתו. מצד שני, משהו בנפש שלי הרגיש שזה לא טבעי, ועורר אצלי רצון גם להיות אחד שמכירים ואוהבים אותו. היום כאדם בוגר אני מבין שזו שריטה אצלי, שמגיל צעיר רציתי להיות מפורסם.

"כשהייתי בכיתה ד' הוריי התגרשו, ואחותי ואני עברנו לגור עם אמא בתל אביב. שלוש שנים לאחר מכן אבא שלי חזר בתשובה, ושני הדברים האלה, באופן טבעי, מאוד השפיעו על חיי. כשההורים סיפרו לנו שהם הולכים להיפרד, היינו ממש בהלם. היום אני מבין כמה זה השפיע עליי, ואני זוכר שכבר מגיל מאוד צעיר היה לי ברור שאני רוצה לעשות תיקון לזוגיות של ההורים שלי ולמצוא לעצמי בית שיחזיק לאורך שנים. תודה לה', אשתי ואני יחד מגיל 23, ולפני גיל שלושים כבר הייתי אבא.

"אחרי השחרור מהצבא התחלתי לעבוד כמלצר בזאפה, ודרך כך הכרתי המון אנשים מתעשיית המוזיקה וגם ראיתי המון הופעות – מה שעזר לי לצבור ניסיון והבנה בתחום. אחרי שחסכתי מספיק כסף טסתי עם חבר טוב לטיול במזרח, והרבה מהשירים הראשונים שהוצאתי נכתבו שם. אחרי שחזרתי לארץ המשכתי לעבוד בזאפה וברוך השם אנשים טובים שהכרתי שם חיברו אותי ל-NMC, ואצלם הוצאתי את האלבום הראשון שלי. במקביל לכל זה אבא שלי חלה, וזה היה מאוד לא פשוט עבורי. אבא הספיק לשמוע את האלבום הראשון שלי, ואת הבאים לא זכיתי שישמע".

אני מניח שמותו של אביך השפיע לא מעט על המשך יצירתך.

"כן, דבר בסדר גודל כזה משפיע באופן טבעי על כל תחומי החיים. אבא ואני היינו מאוד קשורים, והיה מאוד קשה עבורי לאבד אותו. הוא היה חולה במשך שנתיים, וכביכול היה זמן לעכל את זה, אבל זה משהו שקשה לדמיין עד שהוא באמת קורה. יחד עם זאת, לחוות דבר כזה בגיל כל כך צעיר גם מחשל אותך, כי את הדבר הכי קשה שיכול לקרות כבר חוויתי. זווית נוספת של העניין היא שהמוות של אבא גם אילץ אותי לקחת אחריות בגיל צעיר יחסית על עצמי, על המשפחה שלי, וזה משהו שמאוד מבגר אותך. הבנתי שאני לא יכול לחיות בצל של אבא שלי יותר. מצד אחד זה קלף נוראי לקבל מה', ומצד שני אני מנסה לבחור בטוב ולראות את הדברים הטובים שאני יכול להוציא ממה שנכפה עליי. ובכלל, אני עדיין מגלה את המסע שהמוות של אבא שלי מעביר אותי.

"עוד בהקשר הזה אני יכול להזכיר את 'אף פעם לא לבד', שיר שבמקור נכתב כביכול כדואט ביני לבין אבא. בבתים אני מדבר איתו, ובפזמון הוא עונה לי: 'דבר איתי, אני שומע'. כשסיימתי לכתוב את השיר חשבתי שמאוד יכול להתאים שאבצע אותו עם אהוד, בן דוד של אבא. אבא שלי שר איתו את השורה המפורסמת 'מלאכי ציפורים מעליך, מלווים את צעדיך', וידעתי שזו יכולה להיות סגירת מעגל מרגשת בשביל כולנו. נסעתי אליו הביתה, השמעתי לו את השיר והוא מאוד התרגש והציע לשנות את המילים בפזמון מגוף ראשון לשלישי כדי שלא יחשבו שהוא אבא שלי, וכך עשינו".

הלב על השולחן

כאמור, בקרוב אמור לצאת לאוויר העולם אלבומו החדש של בנאי, וניכר שמדובר במאורע משמעותי עבורו. "לקח לי בערך שנתיים לעבוד על האלבום החדש, ואני נרגש לקראת צאתו. רביד פלוטניק עשה את הייעוץ האומנותי באלבום, ואני מאמין שהוא תרם לו רבות. באיזשהו מקום זה מרגיש קצת כמו אלבום ראשון מבחינתי, כי זו הפעם הראשונה שבה אני עובד כמו שצריך, כלומר יוצר אלבום שלם ולא מפרסם סינגלים מתוכו עד שכולו לא מוכן. מעבר לכך, באלבום החדש יהיו 12 שירים, וזה משהו שאף פעם לא היה לי עדיין. בעיקר אני נרגש, מכיוון שמדובר באלבום החשוף ביותר שהוצאתי עד כה. אני ממש שם בו את הלב שלי על השולחן, ומדבר על דברים שאף פעם העזתי לדבר עליהם.

"בנוסף לכך, וזה מאוד משמעותי עבורי, יש באלבום החדש המון דברים שקשורים ליהדות ולתהליך הרוחני המתמשך שאני עובר. בשנים האחרונות, מעבר לתורה שאני לומד לבד, אני לומד פעמיים בשבוע באופן מסודר, עם הרב איתמר אלדר והרב שלמה כץ. הלימוד הזה מאוד משפיע עליי, ובאופן טבעי הרבה ממה שעובר עליי גם מוצא את דרכו לשירים שאני כותב. הרבה מלימוד התורה שלי קשור במודעות שלי לגבי עצמי ותיקון המידות. זה לכאורה דבר מאוד בסיסי, וברור שאנחנו נמצאים כאן כדי לתקן את המידות, אבל תכלס אם לא קובעים עיתים לתורה ואם לא מייקרים את הזמן הזה - אז מאוד קשה לעשות זאת".

ניכר שאתה מאוד מחובר לעניין. מתי הנושא הרוחני החל לתפוס מקום משמעותי בחייך?

"תמיד היינו מסורתיים וזה היה באוויר, אבל העיסוק המשמעותי יותר מבחינתי ברוחניות התחיל כשאבא שלי חזר בתשובה. בהתחלה היו רגעים שבהם כעסתי עליו בגלל זה, כי פחדתי שהוא ישתנה לי ויעדיף את שמירת המצוות על פניי, אך לשמחתי מהר מאוד הפחד הזה נרגע ונעלם. בסוף התיכון זה קרה לי מהצד השני כי התחזקתי בשמירת המצוות בעצמי, וחברים שלי חשבו שהם הולכים לאבד אותי וזה מאוד הפחיד אותם.

"מבחינתי, החיבור ההולך וגובר שיש לי לקב"ה ולתורה הוא מסע שנמשך כל הזמן. יחד עם הלימוד שלי אני משתדל לקחת על עצמי עוד ועוד מצוות, וכל פעם כשזה קורה חשוב לי גם למדוד את הדופק של תיקון המידות שלי ביחס לזה. לא הייתי רוצה להתעורר יום אחד ולגלות שלקחתי על עצמי המון מצוות של בין אדם למקום ויחד עם זאת לקלוט שהזנחתי את הבין אדם לחברו, וגם להיפך. שני הקווים האלה חשובים לי מאוד, וזה תמיד ריקוד עדין ביניהם.

"חשוב לי גם לומר שהמוזיקה שאני עושה מאוד קשורה לזה. בסוף כתיבת שיר היא סוג של התבודדות. בכלל, הימים הלא פשוטים שאנחנו עוברים בתקופה האחרונה כאומה השפיעו מאוד על היצירה שלי. חלק מהנושאים העיקריים שמעסיקים אותי בזמן האחרון הם עם ישראל, ארץ ישראל, המלחמה שאנחנו עוברים ודברים כלליים נוספים. הנושאים האלה חדשים עבורי בהקשר של יצירה מוזיקלית, אבל אני מאוד שמח לעסוק בהם, ומחכה מאוד לראות איך הם יבואו לידי ביטוי בשירים הבאים שיגיעו דרכי לעולם".