זה ילדותי להרגיש? לא, זה חלק חשוב מהחיים

"שנים לא בכיתי, אני מפחדת להרגיש, זה ילדותי להרגיש".

"ומה יקרה אם תרגישי?".

"אני אהיה חלשה. רק חלשים מתנהלים עם רגשות".

וזה גם מפחיד להרגיש לבד, יקרה לי משהו אם אתן מקום לתחושה של הבדידות, אז אני בורחת – בורחת לנייד, לחברות, לקניות, לאוכל, העיקר לא להרגיש בדידות.

מוכר לך?

כשילד קטן בוכה, המבוגרים אומרים לו: "מה, אתה תינוק? תפסיק לבכות! תבקש, תגיד…".

המבוגרים מלמדים אותו שלבטא אכזבה ולבכות זה תינוקי, ובמקום לבכות – צריך ללכת לכיוון המעשי, למקום השכלי. לדבר ולפעול.

כך לימדו אותנו, זאת אמונה שקיבלנו מהסביבה שלנו מגיל מאוד קטן. לא לתת מקום לרגש, לתת מקום רק לשכל, לפעולות. להרגיש – מראה על חולשה. החזקים פועלים, נלחמים.

*

לפני כמה שנים השתתפתי בלוויה של אדם קרוב אלי. בזמן שהמתינו לפתיחת מסע הלוויה, עמדו שם אנשים ודיברו וצחקו. עד שנפגשים, זה זמן להעלות זיכרונות, וברור שאנשים מעדיפים זיכרונות נעימים ומצחיקים, כי כרגע כולם עסוקים בלברוח מהעצב, כי אם יתחברו לרגש ולעצב – אז הם אולי יבכו, ובכי זה תינוקי וחולשה.

ביום שאחרי, לא הצלחתי לקום מהמיטה. הרגשתי לא טוב, הרגשתי שפתאום הכל צף לי, ואפשרתי לעצמי להרגיש את העצב, הגעגוע, כאב שמישהי שהייתי קשורה אליה הלכה לי. התחלתי לבכות בלי מעצורים. בכיתי, התאבלתי באמת, ואז הרגשתי שחרור אמיתי. משהו מבפנים נירגע.

*

אי אפשר לברוח מלהרגיש, הרגש קיים, והוא יצוף. זה עלול להתבטא בגוף שלנו כמחלה גופנית, או שזה יציף אותנו ברגש שלילי.

לא כיף להרגיש רגשות לא נעימים, אז אנחנו מתעלמים מהם. כשמכבים רגש – כל הרגשות כבים, זה אומר שגם אי אפשר להרגיש אושר, שמחה, רוגע.

אם נאפשר לרגש להיות נוכח, להרגיש אותו ולחוות אותו – נגיע לשחרור, לרוגע.

ודאי תשאלו, הרי יש רגשות שלימדו אותנו שהם לא טובים: אסור לכעוס, אסור להיות עצובים, אסור לקנא וכו'. אם הרגשות האלו קיימים, הבורא נתן לנו אותם, אז איך זה שאסור להרגיש אותם?

אין רגש טוב או רע. את כל הרגשות קיבלנו במתנה מבורא עולם. ככה אנחנו מתקשרים, חווים ומזדהים זה עם זה. יש רגשות שהם נעימים פחות, וכל רגש צריך להיות באיזון, ושאנחנו נשלוט בו.

קורה שרואים מישהו שפתאום מתפרץ בצווחות ושובר דברים. מה שהביא אותו להתפרצות הזאת, זה שהוא כעס על משהו שעשו ולא אמר כלום, כי הרי אסור לכעוס, ואז הוא שמר ושמר, עד שהכעס לקח פיקוד והתפרץ. אם אותו אחד היה אומר בהתחלה, ואפילו בטון כועס, מה הכעיס אותו, ההתפרצות ושבירת הכלים לא היתה מגיעה.

בדרך כלל אנשים שאין להם שליטה על כעסים – זה יושב אצלם על כמה רגשות לא נעימים שהעדיפו לא להרגיש אותם ולא לעבד אותם, ואז הכל מתפוצץ באופן די קבוע.

מלמדים אותנו לא להיות עצובים, להאמין שיהיה טוב, כי הכל מלמעלה. מכירים את המשפט: תחשוב טוב יהיה טוב? לרוץ מהר מאוד לחשיבה חיובית. הריצה הזאת להגיד שזה מלמעלה ולעצור את הדמעות, היא לרוב בריחה מלהרגיש. מישהי אמרה לי: "אני מזייפת שמחה אף על פי שאני מרגישה שעוד רגע אני קורסת". בפנים הלב צורח מכאב, אבל כולם מסביב או קולות מהילדות לוחשים לה: אסור לך להיות עצובה.

אני רוצה להגיד לך: זה בסדר להיות עצובה כשקרה משהו עצוב. זה בסדר להיות מתוסכלת כשמשהו לא הצליח. זה בסדר לפחד כששמעת וראית משהו מפחיד, וזה ממש בוגר להרגיש!

אחרי שהסכמת לרגשות, זה הזמן לעשות עבודה.

אז איך משתחררים מרגשות נעימים פחות?

כשמשהו כואב, העזרה הראשונה היא לשאול את הלב שלכם מה הוא מרגיש, ולאפשר לעצמכם לשהות ברגש. זה בסדר להרגיש כל רגש שעולה. ואז נשאל שוב את הלב מה הוא מרגיש עכשיו, וניתן מקום לרגש. הכאב ילך וירד עם כל רגש שנחווה.

קורה שאחרי שהכלנו את הרגש, הוא משתלט עלינו יותר מדי. מה עושים?

כשעולה לי רגש קנאה במישהי שממש מצליחה במקום שאני נכשלת (הטעות היא להגיד "אסור לקנא", ולגרש את הרגש הזה, ולפעמים דווקא אז יכולים לפגוע במי שמקנאים. הקנאה רואה שאין לה מקום, אז היא משתלטת. מבפנים היא נמצאת, אז על מי אני עובדת?), אני אשב ואעבד את הרגש: במה אני מקנאה בה? מה הקנאה רוצה ממני? איזה מסר היא רוצה להגיד לי? מה אני רוצה לבקש ממנה? מה אני לומדת על עצמי בזכות הקנאה? אני רואה אותה! מנהלת איתה דו שיח, ואז היא משתחררת.

אחרי שהבנתי אותה והרשיתי לעצמי להרגיש פגיעה, כי אני אדם אנושי, זה המקום להתחבר למקום הרוחני.

ברנה בראון, חוקרת ומרצה, הגדירה מהי רוחניות - פירושה להכיר ולשמוח בכך שכולנו מחוברים זה לזה באופנים מורכבים ומהותיים הודות לכוח שגדול מכולנו, וכי יסוד החיבור שלנו לכוח הזה, כמו גם זה לזה, הוא אהבה וחמלה.

איך עושים את זה?

אני מציעה לך תרגיל בדמיון מודרך. ממליצה לעשות את התרגיל לפני השינה שאז אנחנו במצב הרפייתי בין הערות לשינה: דמייני שאת מתחילה לעלות למעלה-למעלה, מחוץ לכדור הארץ. מהמקום הגבוה הזה את יכולה לראות שכולם מחוברים אחד לשני, כולנו חלק אלוק ממעל, ולכל אחד ואחד יש מסלול שהוא עובר בעולם, מרגע הלידה עד המיתה.

מתוך המקום הזה את יכולה להרגיש אהבה וחמלה לכל אחד ואחד שקיים סביבך. כולם חלק ממך.

מהמקום הזה את יכולה גם לקבל חמלה ואהבה לעצמך למי שאת, לאיך שאת, לפעולות שאת עושה או לא עושה.

כשאת מלאה באהבה לעצמך ולכולם, את יכולה לסלוח, להרפות, לחיות ברוגע.

אשמח לקרוא בתגובות – איך היה לך התרגיל ומה לקחת מהכתבה?

שרה זילברמן היא מדריכה לנישואין מאושרים ולמציאת זיווג, ומטפלת במחלקת חש"ן.

מחלקת חש"ן - שלום בית, חינוך ילדים, שלוות הנפש מציעה מטפלים בפריסה ארצית. ניתן לקבל ייעוץ ב-ZOOM.

הייעוץ כרוך בתשלום.

זה חשוב לי, אני רוצה להתייעץ! חייגו 073-3333-101, או פנו במייל chayas@htv.co.i