"זעקתי לקב"ה: 'שבע עשרה שנים חיכיתי לזיווג, ועכשיו אתה מנסה אותי גם בהמתנה לילדים?'"  

את ימי החנוכה של לפני שש שנים זוכרת שירה דאבוש כאילו התרחשו אתמול. מצב רוחה היה בשפל המדרגה. רווקה מתבגרת כמעט בת ארבעים, היא הרגישה שהעולם כולו חוגג את חג האור בעוד ליבה אפוף חשיכה כבדה. תחושות הבדידות והתסכול הציפו אותה, עד כדי כך שהחליטה לוותר על רכישת חנוכייה. "בשביל מה אדליק נרות חנוכה אם כל כך חשוך לי בפנים?" חשבה לעצמה.  

באותם רגעים של ייאוש עמוק, יצר עמה קשר הרב יעקב מלכה, רבה של עיר מגוריה - מעלות, והתעניין בשלומה. הוא שאל אם היא מדליקה נרות חנוכה, ושירה השיבה לו בכנות שאין לה חנוכייה וגם לא חשק להדליק. תגובתו של הרב מלכה הייתה נחרצת: "אין דבר כזה. ליהודי אף פעם אסור להתייאש. אני בדרך אלייך". זמן קצר לאחר מכן, הופיע הרב מלכה בפתח ביתה, כשבידו חנוכייה מפוארת שרכש מכספו. הוא חזר על המסר: "ליהודי אף פעם אסור להתייאש, עוד יהיו ניסים גדולים".  

"בזכותו של הרב הדלקתי באותה שנה את נרות החנוכה", אומרת שירה בהתרגשות, "מבלי לדעת שהישועה כה קרובה, וששנה לאחר מכן כבר אדליק אותם יחד עם בעלי". 

17 שנות שידוכים

אם שמה של שירה דאבוש (כהן) מוכר לכם, זה לא במקרה. היא זו שעומדת מאחורי הכתבות המרתקות שמתפרסמות באתר הידברות, ומאחורי הטור הקבוע בהידברות על שידוכים, רווקות מאוחרת ומה שביניהם. במשך תקופה היא גם פרסמה טורים קבועים, מיומנה של רווקה מתבגרת.  

כעת, לאור פרסום ספר הביכורים שלה – 'בדרך שלך – מיומנה של רווקה מתבגרת', שמאגד בתוכו את פרי כתיבתה במשך השנים, ניצלנו את ההזדמנות לדבר איתה על הדרך שעברה (17 שנות שידוכים) ועל הלימונדה שהפיקה מהלימון בדמות סדנאות מיוחדות, ליווי אישי וערבי חיזוק לרווקות, שבהם היא עסוקה כיום ומשקיעה את כל-כולה.  

כאשר שירה מתבוננת לאחור, היא מתקשה להאמין לכל מה שעבר עליה. "כשחזרתי בתשובה בגיל 24, אמרתי לעצמי: 'אני חוזרת בתשובה כדי למצוא בעל טוב'", היא מספרת. "באותם ימים הגעתי למדרשה, ובלי להתבלבל אמרתי לרב: 'אני כאן כדי להתחתן'. קיוויתי ללמוד מה שצריך, ושיערתי שזה ייקח לכל היותר חצי שנה. בזמנו הייתי בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה, רק שככל שחלף הזמן התחלתי להבין שזה מסובך יותר ממה שחשבתי. 

"כי עצם הרצון למצוא חתן טוב ולבנות בית יהודי הוא חשוב מאוד, אבל זה לא 'זבנג וגמרנו'. אולי יש כאלו שזה עובד אצלן ככה, אבל יש גם רבות שלא, ואני הייתי אחת מהן. אני זוכרת שכבר בשיחה הראשונה שלי עם הרב, הוא אמר לי: 'את רוצה להתחתן ולבנות בית איכותי באמת? אז את חייבת קודם כל ללמוד, להתקדם ולשנות את עצמך'. באותם ימים לא הבנתי את המושגים האלו, ונדרשו לי 17 שנה כדי להבין". 

את חושבת שאצל כל אחת שנמצאת בשידוכים זמן רב, יש סיבה לעיכוב? 

"ברור שאי אפשר להכליל, אבל לעתים ניתן לראות שחלק מהבחורות ש'תקועות' זמן רב בשידוכים אימצו לעצמן תבניות מחשבה שלא מתאימות להן, וסבורות בטעות שהן צריכות מישהו מסוים על פי רשימת קריטריונים 'אגדית' שלא באמת קיימת במציאות, וגם אם קיימת – בדרך כלל היא לא תגיע אליהן.  

"כשהייתי במדרשה מצאתי את עצמי נואמת לא פעם לפני חברה תורנית שהאזינה לי, ומסבירה לה: 'אני צריכה כך וכך', כשאני בטוחה כל כך בדבריי ומתעקשת שלא לבדוק בכלל בחורים שאינם עונים לקריטריונים שהצגתי. גם כיום, כשאני מלווה בחורות במסלול השידוכים, הן עשויות להציג פרמטר כזה או אחר כחשוב. למשל, הן יכולות לומר 'אני חייבת בעל משכיל' או 'אני חייבת מישהו שיצחיק אותי'.  

"זה לא שאני טוענת שלא צריכים למצוא מישהו כזה. הרי כולנו רוצות ומחפשות את הבחור שיענה על התנאים החשובים לנו, אבל למה להציב לעצמנו את המחסום הזה? אולי נסתדר בחיים גם עם מישהו שאינו משכיל או כזה שלא תמיד יצחיק אותנו? וכן, קורה לפעמים גם מצב הפוך, שבו הבחורה אינה מאמינה בכך שהיא ראויה בכלל לקבל את הדברים שהיא שואפת להם".  

שירה מדגישה כי היא אומרת את הדברים מתוך ניסיונה האישי: "כיום אני יכולה לומר באופן ברור: 'כן, היו תפיסות בשירה הרווקה, שהיו מוטעות והייתי צריכה לשנות אותן מקצה לקצה'". 

חלק מאותן תפיסות מוטעות היו הפחדים שהם מנת חלקן של רווקות רבות שמגיעות אליה. "גם לי היו פחדים קשים שעצרו אותי, וחוסר אמונה משווע שאני יכולה בכלל להתחתן ושאני ראויה למה שאני מבקשת. רק היום אני מבינה כמה הייתי תקועה עמוק, בתוך התפיסות השגויות שלי". 

שירה עוצרת לרגע, ומדגישה כי ההבנה הזו חיונית לכל בחורה בשידוכים, וזה בדיוק מה שהיא מנסה ללמד בסדנאות שלה למציאת הזיווג. "כי כשאנחנו מתפללות חשוב שנדע לדייק ולבקש בהתאם", היא מבהירה. "זה לא שסתם כך אומרים 'ברית כרותה לשפתיים'. לפני שאת מבקשת ומוציאה את הדברים מהפה שלך, את חייבת לחשוב איך את רוצה שהחיים המשותפים שלך ושל בעלך ייראו, ואיך את עצמך תהיי בתוך הנישואין. גם אחרי שמתחתנים מצפה כמובן עבודה אישית על המידות, ורק בתהליך של בנייה והתקדמות, תוכלי לזמן לך את מה שאת כל כך רוצה ושואפת לקבל". 

בנקודה זו עוצרת שירה כדי לתת דוגמה אישית מניסיונה. "רציתי כל כך בחור טוב, אך לא האמנתי באמת שאני טובה ושמגיע לי בחור כזה. היום אני יודעת שכדי לבקש את הבקשות שחשובות לנו אנחנו צריכות קודם כל להסתכל על עצמנו בראי, ולא רק לאהוב את מה שאנחנו רואות אלא גם לבנות את עצמנו בתפילות. לפעמים אנחנו כל כך מתוסכלות מהשדכניות – 'למה הן מציעות לנו בחור כזה? למה הן חושבות שאנחנו מתאימות לו בכלל?' וזו טעות, כי השדכניות הן לא הקובעות ואין להן שום יכולת להחליט בשבילנו. רק ה' יתברך הוא הקובע, ולכן כל תהליך הבנייה העצמית שלנו צריך להתבצע רק מולו – בתפילות מדויקות". 

פשוט להאמין

כששירה מדברת על הדברים שחוותה היא מדגישה שגם עכשיו, יותר מחמש שנים אחרי שהקימה את ביתה, הדברים שכתבה אי שם ברווקות ממשיכים ללוות אותה ולהדהד בחייה – בצורה הרבה יותר חיה ובועטת. הספר שכתבה ורואה אור בימים אלו מיועד אמנם לרווקות, אך לדבריה "כל אחד יכול למצוא בו את עצמו".  

איך בפועל העברת את שנות ההמתנה? הצלחת לנהל שגרה, או שחיית רק בציפייה של "מתי זה יקרה"? 

שירה שותקת ונאנחת קלות. "זו הייתה תקופה קשה, הכי קשה שאפשר לתאר, הכי רחוק ממה שניתן לקרוא לו 'שגרה'. לא רק בגלל הקושי שבהמתנה, אלא גם בגלל התחושה שאת נמצאת כל הזמן בבליל של מחשבות ורצונות, כשאת לא באמת יודעת מי את ומה את עושה כאן בעולם. היו ימים שבהם התפרקתי לגמרי, כמו גוף שהאיברים שלו פזורים בכל מקום ברחבי העולם, ושאפילו לפי הDNA אי אפשר לזהות אותו. את כאן, את בחיים, אבל מרגישה שאת חיה ביקום מקביל. את ממשיכה לעשות מה שכל בני האדם האחרים בעולם עושים, אבל בעצם כל כך מרוחקת ושונה מהם". 

והיא לא לבד בתחושות האלה.  "גם בנות שאני מלווה מתארות לי תחושות דומות. הן תלושות, כאן ולא כאן, נושמות את האוויר, אבל הוא לא באמת מזרים אליהן חמצן. היו ימים שבהם הרגשתי שאני לא מכירה את עצמי ולא מצליחה באמת להבין למה נשלחתי למשימה הזו של החיפוש אחר החצי השני, ולמה כל כך קשה לי למצוא אותו. האם ייתכן שביקשתי דברים גדולים מידי?

"בזמנים ההם, בהם הייתי מפורקת, שום דבר לא יכול היה לעזור, אבל לזכותי אני יכולה לומר שבכל אותה תקופה, יחד עם זה שהייתי מבולבלת ומפורקת, הייתי מקפידה לכתוב לעצמי מה טוב ומה פחות טוב בכל שידוך שהוצע לי, מסכמת לי סיכומים ועושה תפילות ועבודת נפש. אני חושבת שהרבה מהעבודה הזו שעשיתי עם עצמי כרווקה, בא לידי ביטוי בספר שלי ובסדנאות שאני מעבירה כיום לרווקות".

שירה עוצרת לרגע, וממשיכה: "היום אני יודעת בדיוק מהי הסיבה לכך שחייתי על יד החיים ולא בתוכם. היום אני יודעת לשים את האצבע ולהגיד: 'בורא עולם נתן לי את הניסיון הזה כדי שאגדל בתוכו, אבל לא הייתי מספיק באמונה שהכל קורה לטובתי, לא מספיק הייתי בשמחה עם אמונה פשוטה שאם זה מה שהקב"ה נותן לי אז זה מה שטוב עבורי.

"בדיוק השבוע שמעתי שיעור שכל כך התחבר לי לנושא. הרב שמסר אותו צעק למאזינים: 'אתם צריכים להתפלל על זיווג? אתם יודעים כמה צער יש לקב"ה וכמה שהוא בוכה איתכם את הדמעות שלכם, בגלל שעוד לא מצאתם?' הרי כתוב על הקב"ה: 'עמו אנוכי בצרה'. הוא נמצא אתנו בכל המאבקים שלנו, בדמעות ובתוך הכאב הגדול הזה. הוא חווה את זה יחד אתנו, ואת הדבר הזה לא הבנתי בתקופת הרווקות. 

"לא הבנתי שמי שהולכת עם הקב"ה – לא מפסידה. הקב"ה נותן לבסוף את הישועה הכי מתוקה שיכולה להיות, אבל הבעיה היא שאין לנו אפשרות לדעת מתי יגיע הסוף, כי אצל כל אחת יש 'סוף' אחר. אני לא יכולה לדעת מתי יסתיים ה'סרט' שלך ברווקות, אבל אני כן יכולה לתת לך כלים שיעזרו לך לעבור את התהליך הזה עם חיוך, תקווה והודיה לקב"ה על כל מה שאת עוברת בדרך. לכן כל העשייה שלי נקראת 'בדרך שלך'. כל אחת חווה דברים אחרים בדרך שלה. 

"לדעתי אין כיום מספיק קבוצות העצמה לבנות רווקות, אין תוכניות בנויות במדרשות שמלוות אותן, וקורה לא פעם שהן מרגישות הכי  בודדות בעולם, מבלי שיש מישהו שאומר להן את הדברים הכי פשוטים ונכונים: 'זה שלא מצאת את השידוך שלך לא אומר שיש לך בעיה. ייתכן שאת יפה, נחמדה וגם צדיקה, וזה שעוד לא מצאת – זה לא אומר שאת פחות טובה. זה כן יכול להיות קשור למחשבות המגבילות שלך, שאת זה אפשר לתקן, אך לא קשור לאופי ולמידות שלך, ואפילו לא למראה שלך, אסור לך להגיע למצב בו את חושבת שאת פחות שווה, ולכן הגעת לכזה מצב". 

(צילום: shutterstock)

"זה בעלך" 

בכל הימים האלו היו זמנים של ייאוש? 

"בוודאי שהיו. התקופה בה פגשתי לראשונה את בעלי הייתה בדיוק בימים שבהם איבדתי כל כיוון של תקווה. האמת היא שקדם לזה סיפור מרגש מאוד: בערך ארבעה חודשים לפני כן  הגעתי הביתה, להתארח אצל אמא לשבת. כבר זמן רב שביקשתי ממנה לעשות הפרשת חלה לזכותי, אבל היא לא התחברה לכך.  

"באותה שבת הייתי כל כך מדוכאת ומיואשת. בכיתי כל כך, למרות שזו הייתה שבת: 'הקב"ה, אני כבר עוד מעט בת 40, ורוצה כל כך לזכות. אתה יודע שאני לא שונה מאף אחת, יש לי איכויות ויש לי את כל המעלות הפנימיות שלי, אז למה אתה נותן לי ניסיון כזה?' מרוב צער אמרתי לאמא שלי את מה שהרגשתי: 'כנראה שאין בכל העולם הזה שום נשמה שיכולה להתאים לי, לכן לא אזכה חלילה להתחתן'. הבכי שלי נגע בליבה של אמי, ולמרות שלא ביקשתי שום דבר, ביום ראשון היא יידעה אותי בכך שהחליטה לעשות ערב הפרשת חלה לזיווגי זה היה אמור לרגש אותי, אחרי תקופה כל כך ארוכה בה ביקשתי את זה ממנה, אבל מרוב צער וחוסר אמון התגובה שלי דווקא הייתה אדישה: 'תעשי לא תעשי, מה זה כבר משנה? מה יכול לקרות?' הרגשתי משותקת, תקועה מאחור, כשכל העולם חוץ ממני מתקדם קדימה. אפילו אני לא האמנתי בישועה שלי". 

אלא שדווקא אז, דווקא בחוסר האמון וחוסר התקווה הכי גדולים, משהו החל להירקם.  "בערך חודש אחרי שאמא שלי הפרישה חלה, דיברתי שיחה ראשונה עם בעלי דרך אתר ההיכרויות 'שבע ברכות'", משחזרת שירה בהתרגשות. "כבר אז, בשיחה, אמרתי לעצמי שאני צריכה לבדוק את זה, כי הבחור נראה לי רציני ומסקרן, אך מרוב פחדים וחוסר אמון לא התקשרתי אליו, והפעם הבאה בה נוצר בינינו קשר הייתה שלושה חודשים לאחר מכן – בנר ראשון של חנוכה. 

"בשונה ממני, בעלי ידע לזהות את המצוקה והקושי שקיימים אצלי והרגיש שאני הזיווג שלו, ולכן בסיומה של הפגישה הראשונה, למרות שאני רציתי להוריד את השידוך ולהמשיך בדרכי,  הוא שאל: 'מתי נפגשים שוב?' וקבענו את הפגישה השנייה. בפגישה הבאה הרגשתי גם אני את החיבור. זה היה משהו שאי אפשר להסביר במילים. מעין בת קול שיצאה מתוך הראש שלי ואמרה לי: 'זה בעלך'". 

לרכישת הספר 'בדרך שלך - מקולמוסה של רווקה מתבגרת' יש ללחוץ על הקישור >>

לידה כפולה ומרגשת

בתקופה שאחרי החתונה, שהייתה כל כך מרגשת ומחזקת , פרסמה שירה עוד כמה וכמה טורים באתר בנושא השידוכים, בהם ביקשה להודות על הנס - לכתוב על מה שכל כך ייחלה שיקרה, והנה הוא אכן קרה. 

"הכתיבה תמיד העצימה אותי והעשירה את עולמי הפנימי, אך לא רק. כשהתחלתי לפרסם את הטורים על שידוכים בהידברות, קיבלתי המון תגובות – גם מנשים נשואות, נשואות עם ילדים ואפילו גברים. כולם אמרו שזה נגע בהם והודו לי על הפרסום. בספר 'בדרך שלך – מיומנה של רווקה מתבגרת', איגדתי את הטורים שפורסמו בהידברות כמו גם שירים שמעולם לא ראו אור על במת האתר – בעיקר שירים על תחנות בשידוכים וברווקות שלי, שכל מילה בהם היא שיעור בפני עצמו. היום זה מה שאני זוכה לעשות עם רווקות – דרך השירים שלי, אני מביאה תובנות על השידוכים ועל מציאת הזיווג". 

"הספר נולד חמש שנים לאחר החתונה שלנו, יחד עם בננו הבכור", מציינת שירה בהתרגשות. "כפי שניתן להבין, דרכנו להבאת ילדנו הבכור לא הייתה פשוטה, וזה היה ניסיון נוסף שליווה אותנו.  

במשך השנים מאז החתונה התפללנו המון, ואני זוכרת את עצמי אומרת לקב"ה שוב ושוב: 'שבע עשרה שנים חיכיתי לזיווג שלי, ועכשיו אתה מנסה אותי גם בהמתנה לילדים?'  

"תארי לך כמה קשה זה היה עבורי, כשבנות שליוויתי בשידוכים זכו ברוך ה' להתחתן, והיו שולחות לי תמונות של הילדים שלהן, בזמן שאני הייתי עדיין על 'הולד'.  ברור שלצד השמחה והגאווה שלי בהן ובמסלול שעברנו  יחד – הלב היה נצבט. רציתי לזכות גם, וברוך השם – היום זכינו לא רק בילד משלנו, אלא גם בספר שחלמתי להוציא במשך שנים".  

ספרי לי על העשייה שלך כיום עם רווקות. 

"יש הרבה ברוך ה'. בימים אלו נערכת הרשמה לסדנה שאני מתעתדת להעביר בבית הידברות בפתח תקווה, ביחד עם הרבנית חגית שירה. במקביל, ישנה סדנה שאני מעבירה לרווקות מכל העולם בזום, וסדנה נוספת מיוחדת במינה שעומדת להיפתח אחרי חנוכה – סדנה על גלגלים, שמשקפת הכי טוב את השם 'בדרך שלך'.   

"מדובר בסדנה בת חמישה מפגשים בקברי צדיקים, כשבכל מפגש אנחנו מגיעות לצדיק אחר. התוכנית היא ללמוד על אותו צדיק, על הרקע המיוחד שלו, ולחבר תפילות מיוחדות בהנחייתי. את התפילות הללו שנחבר אנחנו נתפלל אחת על השנייה, וכל אחת תיקח איתה צידה לדרך – את הספר שלי במתנה, שעליו למעשה אני אבסס את התובנות שאלמד. אני מאמינה שכל אחת ראויה ומסוגלת למצוא את השביל האישי הייחודי שלה בדרך לשידוך, ומתרגשת מאוד להיות שותפה לתהליך הכל כך חשוב הזה".