שמונה נרות, שמונה הארות: מה לומדים מנרות החנוכה?

1. הדלקת הנר הראשון היא הדלקה שנעשית בחשיכה, בזמן צאת הכוכבים, בזמן של הבלחות קטנות של אור, בזמן שבו עדין גובר החושך, והנר הקטן אך בקושי מצליח להאיר מאורו.

אבל דווקא הדלקת הנר הראשון היא המשמעותית ביותר, משום שהיא מסמלת את ניצחון הרוח על החומר. היא מביאה לידי ביטוי מוחשי את התפיסה שמתוך החושך בוקע אור. הוראת ההבנה שהחושך מסתיר מאחוריו הארה שצריכה להתגלות, וכל שעלינו לעשות זה למצוא אותה.

היא עוזרת לנו לא להיבהל מהחושך ולא לברוח מפניו. היא מפגישה אותנו דווקא עם אותן נקודות כואבות, מתוך ידיעה ברורה שהן גונזות בתוכן אור גדול שעתיד להתגלות מהמפגש הישיר עמן.

לסגל לעצמנו את הרעיון שכל מציאות חשוכה מסתירה מאחוריה אור, וזה אינו דבר פשוט לראייה. ולכן ההדלקה הראשונה מיוחדת כל כך, משום שהיא פותחת פתח לשאר ההדלקות שעוד יבואו אחריה. היא מתחילה להשריש את התובנה לפעול לפיה.

2. לאחר הדלקת הנרות אנו אומרים: "הנרות הללו קודש הם... כדי להודות ולהלל לשמך הגדול".

דווקא בזמן החשיכה, כשאולי יש הארות קטנות מאורות קטנים, כשאולי אנחנו עדין במצב לא מואר ולא מאיר במיוחד, דווקא אז אנו עדין מתבקשים ומצווים "להודות ולהלל".

לומר תודה על ה"חשיכה", על רגעי המשבר והמצוקה, על ההימצאות במקום ה"לא נודע".

וכדי להודות על אותה חשיכה, זה דורש מאתנו לפגוש אותה, להרגיש אותה. זה דורש להסכים לחוות את המציאות המשברית כפי שהיא, עוד מבלי לנסות לשנות אותה.

כי מה שבא לפתחנו – בא לפתוח אותנו.

ואם נודה על כך - האור שנשאה אותו אותה מציאות עתיד להתגלות ולהוציא אותי מהגלות.

זאת ועוד: הודיה על המציאות הכואבת מאפשרת, בשלב מאוחר יותר, למצוא "פך של שמן" בתוך מקדש חרב, משום שהיא מושתתת על הידיעה שטוב ורע משמשים בערבוביה, ומתוך החושך יתגלה האור. ואם החושך הזה מביא עמו אור (בהסתרה), אז גם הוא שותף לטוב, ולכן גם עליו יש להודות.

3. באותו רגע שאנו מסכימים להדליק נר בתוך החושך, אנחנו כבר מפסיקים לבכות את החושך ולהתאבל עליו. המכבים לא מבכים, הם פועלים בתוך החושך, ולא הופכים את עצמם לקורבן שלו. רגע ההדלקה של האור במציאות החשוכה הוא הרגע שבו אנו עוברים ממצב של פאסיביות למצב של אקטיביות. הוא הרגע שבו אנו מפסיקים להיות קרבן של נסיבות חיינו, ובוחרים לקחת אחריות על התגובתיות שלנו. הוא הרגע שבו אנו מחזירים את הבחירה לידיים שלנו, הוא הרגע שבו אנו מאפשרים לעצמנו לחזור לבית הבחירה ולהדליק בו נר, גם כשמסביב עדיין חרב.

4. הנר החמישי – הוא נר שיצר פער גדול יותר בין אור לחושך לטובת האור. הוא הפר את האיזון שהיה בנר הרביעי שקדם לו. הנר הרביעי סימל ארבעה ימי אור לעומת ארבעת ימי החושך ואילו החמישי מסמל כבר חמישה ימי אור. זהו הנר שבו ההתעקשות שלנו להדליק עוד נר, ההתעקשות שלנו להמשיך, לחפש וגם למצוא ולדלות אור מהחושך, נראית לנו כעת במבט לאחור כמשתלמת.

5. בהדלקת שבעה נרות אנחנו מציינים את החיבור לטבע, את ההארות הקטנות, אבל בהדלקת הנר השמיני אנחנו כבר במקום על טבעי, שהתהווה כתוצאה מכך שאפשרנו לעצמנו ואימנו עצמנו לחפש רגעי אור בחשיכה. זהו תהליך מתמשך, אבל אם נתמיד בו - נזכה להגיע אל הנר השמיני, כלומר אל ההבנה שיש עולם מעבר לטבע, אל ההבנה שהכל זה איחוד גמור, ואין חושך בכלל, כי חושך במהותו זה אין. נוכל ממש להעפיל גבוה לפסגה רוחנית, וממנה לראות ולהבין שיש הנהגה מעל לטבע, מעל למה שהשכל המוגבל שלנו מסוגל לקלוט בחושיו הגשמיים.

6. המכבים היו מבית חשמונאי, בית שבו התפיסה החינוכית הייתה תפיסה של "שמונה", של הבנה שיש מעבר למציאות, שהמציאות החיצונית יונקת ממציאות גבוהה יותר ממנה, של הבנה שהכל יונק ממקום גבוה ורוחני. זה יצר את הדחף הפלאי לפעול בתוך המציאות, ללא התרשמות ממנה כלל, גם כשהשכל לא נותן אפילו סיכוי קטן לניצחון. החשמונאים חשו את השמונה, הם הבינו שהחשיכה היא זמנית ומאפילה על אור גדול שמאחוריה, ולכן הם זכו להדליק נר בחשיכה ומתוכה.

7. נר, פתילה ושמן הם שלושה מרכבים עיקריים המאפשרים את ההדלקה. הקומבינציה שלהם יוצרת את הנפש. בחנוכה הנפש הבהמית עוברת זיכוך וריתוך, המאפשרים לנפש האלוקית להתגלות. הנפש הבהמית כמו יוצאת מהגלות (חושך), עוברת במסעה את שלב הגילוי (ההארה) ומסיימת בשלב הגאולה (האור הגדול שבוקע מכל שמונת הנרות).

8. שמונה – אותיות נשמה, כשיש עבודה נכונה עם הנפש, יש מקום שבו גם הרוח באה לידי ביטוי, וכשזה קורה, אנחנו כבר במדרגת ה"נשמה". לנר השמיני מגיעים בצעדים קטנים ומדודים, שביחד מצטרפים להארות גדולות, מביאים את הנפש לתיקונה ועוזרים לה להתרומם גבוה עד לחלק הרוחני יותר שבה, הלא היא הנשמה.

כשכל הנרות בחנוכייה דולקים, זה הזמן להיזכר בכך שהמציאות הנגלית לעין היא רק חלק מהסיפור, והיא למעשה מציאות שמסתירה ומאפילה על המציאות האמיתית. הדלקת כל 8 הנרות היא תוצאה של תהליך חינוך תודעתי שהנפש שלנו עברה, היא תוצאה של שינוי דפוסי חשיבה מקובעים, שגרמו לנו להיאחז בחושך, ואפילו לא לנסות למצוא בו אור.

הסיפור של חנוכה הוא בעצם ההדלקה, כי הדלקה עושה מצווה. חנוכה מאפשר לנו לדעת איך להכניס מציאות רוחנית ומוארת לתוך חיינו.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.