איך מגרשים חושך? הדרך להכניס אור לחיים

ידוע הפתגם החסידי "חושך לא מגרשים במקלות, מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

כיצד מקיימים זאת למעשה?

התמודדות עם ניסיונות

יש חוק רוחני – למחשבה יש כוח. מה שמתמקדים בו – גדל. יש לנו אתגרים וניסיונות בחיינו שלא תמיד יש לנו שליטה עליהם. איך אפשר להתמודד עם מצב לא קל ולא נעים? מסתבר שכאשר מתעסקים עם הטוב, החושך נדחה מאליו.

כאשר מתמודדים עם נסיבות חיים שיוצרים מצוקה כלשהיא, עלולים להישאב להאשמות. לכעוס על עצמינו, לכעוס על אחרים ואפילו חלילה לכעוס על בורא עולם. כדי שנצליח להתמודד בצורה נכונה יותר, עלינו להתחזק באמונה ובהבנת ההשגחה הפרטית, וגם להתחיל להרגיל את עצמנו לראות את הטוב שיש בחיינו, ולהודות עליו. במקביל, צריך להתפלל ולבקש לזכות לישועות, לבקש שנרגיש את כל הטוב באופן גלוי ופשוט, ולא רק שנדע בשכלנו שזה לטובה.

אומנם הכל בהשגחה פרטית מדויקת, ולא על כל דבר יש לנו שליטה, אך יש לנו שליטה על התגובה שלנו למאורעות חיינו. כשמפסיקים להאשים את עצמנו או את האחרים, מתחברים יותר לכוחות הפנימיים שלנו, ומצליחים להתמודד טוב יותר, ואפילו לראות ולמצוא פתרונות שלא ראינו קודם. לפעמים השם סוגר לנו דלת, אבל פותח חלון...

מצויני צה"ל

דוגמא לכך - אנשים המתמודדים עם מוגבלויות בדרך כלל מקבלים מהקב"ה כישורים מיוחדים אחרים כ"פיצוי".

לאחר מלחמת יום הכיפורים, הגיעה קבוצה של נכי צה"ל לביקור אצל הרבי מליובאוויטש. הרבי אמר להם כי מגבלה פיזית באה יחד עם כוחות מיוחדים הניתנים מלמעלה. לכן הציע הרבי לקרוא לאלו שנפגעו במלחמות ישראל בשם "מצויני צה"ל", ולא להשתמש במילה "נכות", שיכולה להתקשר עם נחיתות וירידה.

בין אדם לחברו

עד ביאת משיח לא נוכל למצוא אדם שאין בו חיסרון. וכשם שרוצים שיתייחסו לחסרונות שלנו, כך עלינו להתיחס לחיסרון של הזולת...

מה לעשות כשרואים חסרון אצל יהודי אחר?

כל גדולי ישראל החשיבו מאד את שמירת הפה והלשון, וזכינו להלכות ברורות בנושא שמירת הלשון, שאותן הנחיל לנו הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הידוע בכינוי "החפץ חיים". הרבי מליובאוויטש הסביר כי בבסיס ההלכות של שמירת הלשון עומדת התפיסה שעצם הדיבור אודות הרע שבזולת גורר את המדבר, השומעים והמדובר יותר אל תוך השליליות, וגם מדגיש את הפירוד בין אחד לשני. לכן, כאשר אנו רואים משהו לא רצוי אצל הזולת, אנחנו צריכים להתמקד במה שאפשר לעשות כדי לתקן את המצב. עלינו לבדוק האם ניתן להוכיח את הזולת (לפי ההלכה – בצנעה, בלשון רכה, בנחת), או להושיט לו עזרה והדרכה רוחנית, וגם להתפלל ולתת צדקה עבור הצלחתו הרוחנית של הזולת. ולאחר שעשינו כל מה שאפשר – לא לחשוב על זה יותר! למה? כי זה מדגיש את הצד השלילי. הרבי הדגיש כי יהודי צריך להשתדל לראות את הטוב ביהודי אחר, ולדבר במעלותיו ובשבחיו, כי בעצם הדיבור על כך הוא מביא לידי כך שהטוב שבזולת יבוא לידי גילוי.

אור התורה והמצוות

כשמתחברים יותר ויותר לקב"ה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, מוסיפים אור בעולם ובחיינו הפרטיים. מבואר בספר התניא (פרק כ"ג) "שמעשה המצוות הוא לבוש הפנימי שממנו נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש בעולמות". אמנם האור האלוקי אינו נראה, אבל לפעמים, כשאדם מקדש עצמו מאד, זה מתבטא גם בגשמיות, כפי שניתן לפעמים לראות אור של קדושה וטהרה על פניהם של צדיקים.

התחברות לחלק האלוקי שלנו מביאה אותנו למקום שהוא מעבר לרצונות ולמטרות האישיות, לביטול לרצון השם. כמבואר בספר התניא, הביטול לרצון השם עושה את האדם ככלי להשראת השכינה.

לפעמים צריך להתעלם מתגובות לא מבינות או לא רגישות של הזולת, כדי שנוכל להאיר את העולם באור של קדושה וטהרה, כמו שראינו אצל יוסף הצדיק, שהתמסר לקיום שליחותו האלוקית למרות ההתנהגות של אחיו, ולא שקע בהתמרמרות ובכאב אישי.

אור הגאולה

כל מאמץ והשתדלות שלנו בכיוון האור והקדושה, מזרזים את הגאולה. כפי שהסביר הרבי מליובאוויטש: "והרי הובטחנו שאפילו מעט אור דוחה הרבה מן החושך, ועל אחת כמה וכמה הרבה אור, כך שכאשר כל אחד ידליק את הנר שלו, 'נר ה' נשמת אדם', שיהיה מאיר ב'נר מצוה ותורה אור', ועד שיאיר גם את חלקו בעולם, הרי זה יצטרף עם הנר של יהודי שני ויהודי שלישי 'שבת אחים גם יחד', ועל ידי זה יומשך האור כללי שיתגלה בגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו ממש".