מה אומרת לנו האות נ' על פי התורה והקבלה?

משמעות האות נו"ן על פי הגמרא בשבת היא: נאמן. אדם נאמן הוא אדם בעל מחויבות, ומשום כך  ניתן לסמוך עליו שיתמיד בדרך שבה הוא הולך, ולא יחזור בו וישנה את דעתו. על פי זה עולה כי משמעות האות נו"ן היא התמדה והמשכיות.

גם שם האות נו"ן משמעותו המשכיות, כמו שניכר במילה: נין, שמשמעותה צאצא, דהיינו לאו דווקא ילד מן הדור הראשון או השני, אלא כל מי שהוא מצאצאי וממשיכי האדם. וכן המילה היחידה בתנ"ך המורכבת משורש "נון" היא בפסוק "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו" (תהילים ע"ב, י"ז), ומשמעותה היא, שכל זמן שהשמש קיימת – ימשיך שמו ויהא נזכר, כמו שמפרש הרד"ק שם. הדגים נקראים "נון", משום שהם סמל לפריה ורביה נצחית, יש להם מרחבים אינסופיים והם מתרבים בלי גבול.

המילה הראשונה בתורה שבכתב שמתחילה באות נ' היא "נפש". הנפש היא החלק הנצחי וההמשכי שבאדם. הגוף כלה בסופו של דבר, והנפש נשארת. הנפש היא גם יסוד הנאמנות: הגוף מטבעו נמשך לכל מה שעיניו רואות, אך הנאמנות היא תכונה של האדם שנשאר דבק בערכים שלו. לכן הנפש היא גם רצון, ככתוב "אם יש את נפשכם". הרצון שובר את הטבע: אדם שרוצה להגיע לפסגת הר, מתגבר על הקור, על כוח המשיכה, על חיות רעות. הוא נאמן להחלטה שלו, או לרצון שלו, להגיע למעלה.

כאות שימוש, האות נ' משייכת את המילה לבניין נפעל. כאשר מישהו משועבד לרצון של אחר, זה מבוטא באות נ'. כאשר מישהו אחר גורם לאדם שיקרה לו משהו, הוא נלכד, נשבר, נכנס.

ואילו בסוף מילה, היא מתארת מציאות שהפכה לתכונה קבועה: אדם גוזל פעם אחת, אך כאשר הוא עושה זאת באופן קבוע הוא גזלן, וכמו שדרשו על חמור רובץ תחת משאו, רובץ ולא רבצן, אם הוא תמיד רובץ – בעליו צריך להחליף אותו, ולא לצפות לעזרה מאחרים.

נ' היא חמישים, ה' כפול עשר. ה' היא כוח ההולדה, נ' היא ההמשכיות, הולדה של צאצאים, נינים. בתורה נין הוא כמו נכד, "לי ולניני ולנכדי", כל צאצא רחוק הוא נין, כי מסמל את ההמשכיות של ההולדה. הנפש של האדם ממשיכה אצל צאצאיו. גם המילה "בן" היא הנפש של האב שנמצאת בו, וגם נכד מתחיל בנ'.

ולכן כאשר הנ' מגיעה בסוף מילה, היא מסמלת שימוש במין נקבה כרבים, אכלתן, שתיתן, ראיתן. וכבר ראינו באות ה', שהיא מסמלת הפיכה לנקבה ביחיד, כמו איש אישה, ילד ילדה, עשה עשתה, כי ה' היא כוח ההולדה, ונ' היא כוח ההתמדה והבאת צאצאים בכלל, ולכן משמש בלשון נקבה ברבים, על מין הנשים בכלל. גם השימוש בבניין נפעל מסמל את האישה, שדרכה להיפעל.

הנ' באה כהמשך לאותיות הקודמות: כ' היא הכוח, ל' היא לימוד הכיוון, מ' היא מהותו ומקורו, וכאשר האדם מבין זאת, נפשו מתמידה ונאמנת לחובתו.

המילה "אני" מורכבת מא' ונ'. א' היא הראשית, ונ' היא הנפש והתמדת החיים. נאמנות בנויה על רצון, ולכן נא ואנא הן פניות אל רצונו של האדם. וכן להיפך, להניא = למנוע רצון. "אינה לידו" = התגלגל ללא רצון. אונס = בניגוד לרצון.

בשר שאינו צלוי כל צרכו נקרא "נא", וזאת משום שהבשר, כל עוד שהוא חי, הנפש החיה נמצאת בו, ככתוב "כי הדם הוא הנפש", והנפש היא ה"אני". עוד נפלא לעיין במילה "אנייה", שנקראת כך משום שהיא אינה הולכת ביבשה, בדרך הסלולה, אלא מפלסת בכל פעם דרך חדשה כרצונה, כמו שנאמר "שלשה נפלאו ממני, דרך אנייה בלב ים". תכונה זו מקבילה לנפש האדם, המתייחדת בכך שהיא פועלת מרצונה החופשי, ואינה מוכתבת על ידי גירויים חיצוניים.

בשורש "נד" משמשת האות נ' במשמעות של ניתוק, ופירושו: ניתוק ממקום שהאדם נקשר אליו (נו"ן), והרחקה למקום אחר (דל"ת). וממנו מורכבות המילים: נדה, נדח, נדף, וכן נדד ונדנד, שהם בהכפלה, על שם החזרה על הפעולה.

וכן בשורש "נש" משמשת האות נ' במשמעות זו, כמו במילים: נשר, נשל, נשׂא, נשׁה, נשב ונשף.

השורש "נס" משמעותו: ניתוק (נו"ן) ממערכת מסוימת (סמ"ך), וזאת על ידי תנועה למקום אחר. וכמו במילים: נסע, נסק, נסח, נסג, נָס, וכן נסס ונסה, שמשמעותן ניתוק מהארץ והתרוממות כלפי מעלה.

האות נו"ן, כמבטאת ניתוק, מופיעה גם בצירוף האות זי"ן, שמשמעותה גם היא כריתה בכוח, כמו במילים זנה וזנח, המבטאות כיצד האדם שהיה מחובר ודבק בדבר כלשהו – זנה ממנו וזנחו ועזבו.