הפסיקה שהגיעה מהשמים: איך רבי יעקב ממרוייש פסק הלכה בחלום?

העיר טרואה שבצפון צרפת מפורסמת כמרכז טקסטיל ואופנה. היא שוכנת על הנהר סן, וכמה מוזיאונים מפורסמים מאד מצויים בה. אך ברובע סן פלובר, אחד הרבעים העתיקים, מסתתר הסיפור היהודי של העיר הזו.

כאן, לפני כמעט אלף שנים, נולד רש"י הקדוש; מכאן נסע לוורמייזא, ללמוד תורה אצל רבי יעקב בר יקר; ולכאן חזר עם משפחתו, נטע כרם על יד ביתו והתפרנס ממכירת היינות. ברובע זה קיים ''רחוב רש"י", ובמשעול המוליך אל אוניברסיטת רש"י שבעיר יש אנדרטה גדולה לזכרו.

אך היום נספר על חכם מופלא שגר בטרוייש (השם היהודי של טרואה) שני דורות אחרי רש"י. שמו היה רבי יעקב הלוי ממרוייש. הוא נולד בעיר המבצר מרוייש שבדרום צרפת (כיום: מארווז'ול), והיגר לטרוייש, מפני שבה היתה קהילה יהודית מבוססת, ובה יכל ללמוד וללמד תורה. הוא היה גדול בתורה, ואחד מבעלי התוספות, אך בצד זאת היה גם גדול בתורת הקבלה והנסתר, והוא הגיע למדרגה מופלאה: הוא היה שואל שאלות בהלכה מן השמים, ומקבל תשובה!

איך נעשה הדבר? ספר השו"ת שבו הוא מתעד את השאלות ששאל מן השמים, נמצא בידינו. שמו הוא "שו"ת מן השמים", וכך מתואר בכתב היד על גבי הספר: "שאלות מפסקי הלכות ששאל החכם החסיד הנודע בשערים על מרומי קרת, הדופק דלתי מרום רבי יעקב ב"ר לוי, גבר וחסיד ה' מעיר טרויש, אשר שמעו הולך בכל המדינות, על חסידותו ותמימותו הכל סומכין, וראוי לסמוך עליו, וככה משפטו כל הימים, כל זמן שהלכה מסופקת לו ציווה לנעול שערי מדרשו, ואזי ה' במראה אליו יתוודע, וכל ספקותיו מודיעים לו, וזאת גלוי וידוע לכל כי אינו יודע ואינו רואה ואין מקיץ עד שלוקחים עניין ידוע ומקריבין לפתח בית מדרשו ומיד היה נוער משנתו. ושמענו כי קודם כן הייתה מעלה כזאת לרש"י ז"ל, אבל על זה החסיד ראינו פליאות גדולות ונוראות על ספריו ועל דברו ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל ומקצת דבריו כתבנו".

רבי יעקב היה נועל את דלת בית המדרש, ונשאר לבד. אז היה שואל את השאלה שזה התחבט, ולפי תיאור הרדב"ז היה גם אומר שמות קדושים הקשורים לעניין. לאחר מכן היתה נופלת עליו תרדמה, ובחלום היה שומע את התשובה, ומתעורר ורושם אותה. זוהי "שאלת חלום".

השאלה הראשונה המופיעה בשו"ת היא: "שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להם על תקיעת שופר, אם יש עבירה בדבר, ואם הויא ברכה לבטלה. והשיבו: וכי אכשורי דרי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וברכו את אלהיכם".

מנהג הנשים באשכנז היה לברך על מצוות שהזמן גרמא, והדבר היה קשה בעיני רבי יעקב, ולכן שאל מן השמים, והתשובה היתה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", כמו שנאמר לאברהם אבינו. מנהגן של הנשים – תורה!

שאלה נוספת שהתפרסמה ביותר, היתה בדבר הנחת תפילין. בדור שלפניו התגלעה מחלוקת בין רש"י לרבנו תם, מהו סדר הפרשיות בתוך התפילין. המחלוקת היתה במלא עוזה, והיו שני סוגים של תפילין בעם ישראל. רק מאות שנים לאחר מכן נפסקה הלכה כרש"י, ורבנו תם הוא רק מנהג למחמירים. רבי יעקב הוטרד מאד מהשאלה, איך יתכן שבעם ישראל יהיו שני סוגים של תפילין, וחצי מהיהודים מניחים תפילין פסולות? וכך הוא שאל: "ועל סדר פרשיות של תפילין, כך היתה שאלתי, אנא מלך הגדול והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקתי בפרשיות של תפילין, כי יש מן החכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכים הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי ודברי מי אתה מחבב?

והשיבו: אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה, הקב"ה אומר הויות באמצע, וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן".

כלומר, יש מחלוקת גם בשמים, ולכן אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כל אחד מקיים את מצוות תפילין לפי שיטתו.

השאלה האחרונה בספר היא שאלה מספר שבעים, העוסקת בדיני חמץ, ובסופה מציין רבי יעקב: "עוד שאלתי על קץ הגאולה – אך לא מצאתי התשובה"... קץ הגאולה התכסה אפילו מעיני יעקב אבינו, והוא יישאר סתום וחתום גם בפני אנשים בעלי מדרגות מאד גבוהות, עד שנזכה לגאולה עצמה.

הגאון החיד"א, שראה כי הפוסקים מעתיקים משו"ת זה, עמד על השאלה: הרי ידוע ש"לא בשמים היא", לא פוסקים הלכה על פי נבואה או רוח הקודש. אסור לנביא לחדש הלכות לפי נבואה, וכאשר נחלקו החכמים עם רבי אליעזר ויצאה בת קול, אמרו חכמים: לא בשמים היא. איך, אם כן, ניתן לסמוך על התשובות שהשיבו לרבי יעקב הלוי?

החיד"א כותב שבאמת אין לדברים תוקף מחמת רוח הקודש שבהם, אלא רק מחמת שרבי יעקב הסכים להם. וכן פוסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שמתחשבים בדברי השו"ת האלו כמו בדברי פוסקים אחרים, ולא אומרים שכיוון שהן תשובות מן השמים יש להן תוקף גדול יותר.