נפוליאון כבש את צרפת עם שבט הזולו?! זיכרון היסטורי מקורו בעם, ולא רק בספר

יש שחושבים בטעות כי אנשים דתיים מאמינים במעמד הר-סיני רק בגלל שכך כתוב בספר התורה, אך אין זה נכון. הרי כל אדם יכול לכתוב בספר מה שירצה בו, ומובן שאף עם לא יקבל את דבריו בתור היסטוריה לאומית, ולא יחגוג חגים ומצוות לזכר אירוע שלא קרה. לדוגמה, אם מחר יאיר לפיד יכתוב בספר שהיה ראש ממשלת ישראל במשך מספר קדנציות רצופות, וכי הביס את החיזבאללה ואת איראן במהלך כהונתו, מובן שספרו יזכה ללעג ולקלס, ולא יועבר בידי מיליוני אנשים בתור ההיסטוריה של עם ישראל.

זאת הנקודה שצריך להבין: אף ספר לא מוכיח את מה שקרה בעבר, אלא העם שמעביר את הספר מדור לדור הוא-הוא שמוכיח את ההיסטוריה שכתובה בספרו. כיצד? כאשר מיליוני אנשים מעבירים לנו עדות משותפת מפי מיליוני אבותיהם שקדמו להם, דור מפי דור, עד בני הדור הראשון אשר חזו במאורעות במו עיניהם ומסרו אותם לראשונה לילדיהם. עדות המונית זו היא שמוכיחה את הכתוב בספר.

עם ישראל מעביר את התורה מזה 3,300 שנה, מדור לדור, וחוגג חגים ומצוות לזכרה. בכל שנה אנו חוגגים חגים כמו חג הפסח וחג הסוכות לזכר הניסים האדירים שעשה לנו ה' ביציאתנו ממצרים ובמדבר סיני. ספר התורה תיעד את האירועים שראו מיליוני אבותינו, ואנו חוזרים ומאשרים עדות זו בפני ילדינו בשרשרת המסירה ההיסטורית.

כך עוברת היסטוריה המונית מדור לדור. הצרפתים, לדוגמה, יודעים שהיה קיסר בשם נפוליאון, כפי שקיבלו עדות זו מפי מיליוני אבותיהם שחיו לפניהם, ואלו ממיליוני הוריהם הקודמים, עד הדור שבו חיו מיליוני העדים הראשונים שהיו נוכחים למלחמותיו של נפוליאון, וראו אותו במו עיניהם. בני העם הצרפתי מפנים את ילדיהם אל ספרי ההיסטוריה של צרפת רק מפני שעדות זו אושרה בידי אבותיהם כאמינה ומדויקת.

כיוון שהעם הוא שמאשר את ספריו, לא ניתן להמציא היסטוריה המונית שלא קרתה. לדוגמה, אילו מחר היה קם סופר צרפתי כלשהו וממציא בספרו אירועים היסטוריים שלא קרו, לדוגמה מספר שנפוליאון היגר בילדותו מאפריקה וכבש ארצות באירופה באמצעות צבא שקיבץ משבט הזולו האפריקאי – מובן שהספר השקרי לא היה מתקבל בידי העם הצרפתי, אלא זוכה ללעג ולקלס, נגנז ונשכח.

הספר הוא בעצם כלי תיעוד שמשמש את העם, בדומה למצלמה. מטרתו לדייק לגבי מאורעות ופרטים היסטוריים שקרו לעיני העם, אך אמינותו נשענת על המסורת ההיסטורית של העם. כך אומרת התורה במפורש: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים ל"ב, ז'). כך זוכר עם ישראל את מעמד הר-סיני.