באנו חושך לגרש: המצוות של חנוכה שנותנות לנו הדרכה בחינוך

חז"ל תיקנו לנו להדליק נר חנוכה, כדי להאיר את חשכת הגלות, שהרי "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ' כ"ז), והנר מלמד אותנו שגם כשעם ישראל מצויים בתכלית שפל המצב, בזמנים שהלילות ארוכים וקרים, אור מנורת המקדש ממשיך ומאיר את נשמותינו, ונותן כוח ותקווה. הלכות ההדלקה רבות הן, ורבותינו האריכו למצוא בהן רמזים רבים לתת תקווה וכלים בחינוך:

1. גם כשנראה שהחושך מנצח, תמיד יש פך קטן טהור, חתום בחותמו של כהן גדול, שיכול להציל את המצב. זו לא רק היסטוריה של החשמונאים, זו בדיוק נקודת התקווה שלנו! כי גם במעמקי נפשנו יש איזה "פך טהור", בלתי ניתן לטומאה, שרומז שלעולם נשארת נקודה בישראל אשר הקב"ה מגן עליה, שאין שם מגע נכרי (שפת אמת, חנוכה, תרל"ג ליל ג'). בכל אחד יש פך שכזה. תפקידנו כהורים – לחפש, לבקש ולמצוא את הפך הזה אצל ילדינו. איתו ניתן להתחיל לעבוד, להתעלם מכל החושך שמסביב – ולהדליק אותו. חנוכה הוא זמן סגולי למצוא את הניצוץ הזה ולהתחיל תהליך.

2. בכל יום בחנוכה מוסיפים ומדליקים נר נוסף (כשיטת בית הלל). בספרי חסידות מובא שזה לימוד עצום איך מגרשים את החושך: היחס הנוכחי בין הטמא לטהור בכלל לא משנה, כל מה שצריך זה פך קטן אחד, שבטוח מתחבא שם איפה שהוא. בהמשך, נוכל, בעזרת השם, להדליק עוד נר אחד קטן, ועוד נר, עד שהחנוכייה כולה תדלק. זה תהליך שיש לו קצב משלו, והוא מחייב הרבה אהבה, והמון סבלנות. להתמיד בעצות לחיזוק הקשר ולנסות לעודד חוויות הצלחה, כי זו הדרך שבה ניתן לגרש את החושך!

3. כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה. גם כאן לא מדובר רק בפרט טכני בכשרות השמנים והפתילות, אלא בלימוד חשוב עבורנו. הניצוץ הראשוני הזה, שדרכו ניתן לשקם ולשחזר את האור לנשמותינו, לא שייך רק לצדיקים נשגבים ורבי מעלה, אלא לכולנו. בחנוכה כולנו מהדרין מן המהדרין, ואפילו הנשמות השפלות מקבלות התעוררות בימים אלו (ליקוטי הרי"ם, עמ' קט"ו), ולכן כדאי להרבות בזמנים של חוויה, שירים, דמי חנוכה ואווירה נעימה, כדי שהחיבור הזה יורגש בכל רבדי הנפש.

4. זמן ההדלקה הוא עד שתכלה רגל מן השוק. רבותינו דייקו שהאזכור של ה"שוק" אינו מקרי. הוא בא לרמז שגם הולכי השוק הטרודים והרחוקים, גם הם יכולים לחזור ולהתחבר. יותר מזה, המצווה היא להניח את החנוכייה על פתח ביתו מבחוץ, לרמז שהמצווה מאירה אף למי שנפל לרשות הבלי העולם הזה, ברשות הרבים ממש, שהוא ממש בחוץ, מצווה זו תאיר עיניו, ויש בה הכוח להפוך אותו לבריה חדשה (שם, בליקוטי הרי"ם).

5. מקום ההדלקה המשובח הוא למטה מעשרה טפחים. יש כאן חידוש מסוים, כי חז"ל הזכירו את השיעור הזה של עשרה טפחים באזכור שלילי, שמעולם לא ירדה שכינה למקומות האלו (סוכה ה' א'), אבל עכשיו, בחנוכה, ניתנה רשות להאיר גם את שיא החשיכה ("זרע-קודש", חנוכה ליל ב').

הרמזים רבים ויפים הם, והמכנה המשותף שלהם הוא שמספיק ניצוץ אחד, מעט מן האור, שידחה הרבה מן החושך! וזה יסוד גדול ועצום בחינוך, שרלוונטי במיוחד בזמן הזה, שעוד נזכה בו לניסים וישועות.