היהודים בכיבוש המונגולי: איך הם שרדו את האימפריה האכזרית?

במאה ה-13 לספירה, לפני כשבע מאות שנה, התרחש זעזוע עצום בעולם, מסוג שכמוהו לא היה לפניו, וגם אחריו לא נהיה. מנהיג לא ידוע של עם לא ידוע, הקים בשנים ספורות אימפריה שכבשה את רוב העולם. היא היתה גדולה יותר מהאימפריה של אלכסנדר מוקדון, וגם מן האימפריה הרומית. למעשה, היא היתה האימפריה הגדולה ביותר על פני שטח רציף בהיסטוריה של האנושות (האימפריה הבריטית החזיקה בארצות מעבר לים, ולכן היתה גדולה יותר, אבל לא על פני שטח רציף).

אך באותה  מהירות שבה קמה האימפריה הזו, היא גם נמוגה, ולא השאירה אחריה כמעט כלום, מלבד הרס וחורבן בלתי נתפסים. המפלה הראשונה שלהם קרתה בארץ ישראל, בשנת 1260, בקרב עין ג'אלות. הם הפסידו מול הממלוכים, ומכאן ואילך, תוך זמן קצר, קרסו אל עצמם.

אי שם בין רוסיה לסין משתרעות ערבות אינסופיות, צחיחות וצהובות. חוצות אותן שרשראות הרים גבוהים ומחודדים. בערבות האלו נדדו במשך אלפי שנים קבוצות של נוודים מלוכסני עיניים, שהיו ביריבות מתמדת. כל זה עמד להשתנות כאשר נולד בשבט בוריג'ין ילד בשם טמוג'ין. הלה היה נמרץ ותקיף, גיבור ואכזרי. בעודו ילד קטן הרג את אחיו, נפל בשבי בידי שבט יריב והצליח להימלט, ארגן מלחמות בין שבטים, ותמיד היה בצד המנצח. הקרב האחרון, שכונה "קרב שלושה עשר הצדדים", מול שבט ג'אמוקה, היה קרב אכזרי וקצר. היריבים הובסו, וכל נוודי מונגוליה התאחדו תחת שלטונו של ג'ינגיס, שכונה מעתה "ג'ינגיס חאן" (חאן – שליט).

ג'ינגיס חאן הפך את כל המונגולים לחיילים, לוחמים עזים וציידים מלידה. פלוגות המונגולים שעטו בכל רחבי המזרח וכבשו עיר אחר עיר. הכלל היה: עיר שמגלה כל סוג של התנגדות – כל תושביה נטבחים, מנער ועד זקן, טף ונשים. אכזריותם של המונגולים עשתה לה כנפיים. לא משתלם היה להתנגד להם, מלבד העובדה שג'ינגיס חאן היה באמת גאון צבאי. הוא הנהיג שימוש במגנים ממשי צפוף, שבלמו בהצלחה חצים, במקום מגני המתכת הכבדים. לכל לוחם בצבאו היו חמישה סוסים, שכן עדרי סוסים פראיים לא חסרו במונגוליה. הוא כבש את כל סין, פרס, ארצות ערב וארצות אירופה, ותוך שנים ספורות הוא שלט בכל רחבי העולם המיושב.

ג'ינגיס חאן מת לפני שהושלמה השליטה בכל הארצות הכבושות, והוא מינה את נגדו, הולאג חאן, למלך האימפריה תחתיו. הוא המשיך את השיטה המונגולית. בשנת 1268 פנה אל העיר בגדד, שגילתה התנגדות תחתיו. הוא השמיד את כל יושבי העיר: שמונה מאות אלף איש נשחטו באותו היום.

אך הולאג עצמו לא היה שלם עם מעשיו. הוא גדל בתרבות אלילית שטחית, והכיר בעצמו שהדתות המבוססות על תורת משה נעלות מן האלילות לאין ערוך. אמנם עם האיסלם לא הצליח להשלים בשום צורה, שכן עיקר אויביו היו מוסלמים, וגם משום שהמוסלמים אכזרים הם לא פחות מעובדי האלילים. אבל מן היהודים והנוצרים שמע שהתורה מתנגדת לאכזריות כזו, והוא האזין לדבריהם. ולא רק הוא: רבים מחייליו היו מאזינים לשליחים נוצריים, וגם לחכמים יהודים. סופר גרמני מהמאה ה-14 מספר שהמונגולים, בהגיעם לאירופה, היו מתכנסים כדי להאזין לדברי חכמי דת יהודים וגם נוצרים.

שריו של הולאג התווכחו בינם לבין עצמם איך לנהוג ביהודים, ויהודי חכם שהיה מקורב אליו הוכיח לו כי אל לו להתאכזר ליהודים. המונגולים המציאו את המושג "חיל רפואה", ויחד עם כל חיל היוצא לצבא היה גם חיל של רופאים וחובשים, רבים מהם היו יהודים. בכיר מונגולי בשם "כולי" נפל למשכב, והרופאים היהודים הצילו את חייו. כך ניתנה להם גם הזדמנות להסביר את עיקרי הדת היהודית, והמונגולים הושפעו ממנה במידה מסוימת.

כתוצאה מכך, הם פסחו על היהודים בהרבה מקרים שבהם ביצעו טבח. בעת הטבח בבגדד, שהוזכר לעיל, הוציאו המונגולים בחשאי את כל הקהילה היהודית של בגדד, וחילצו אותם מהגורל המר של שאר אנשי העיר. עוד קודם לכן ביצעו המונגולים טבח בחאלב שבסוריה במשך חמשה ימים, אבל הם הכריזו על שישה בתים שהם בתי מקלט, והנמצא בהם לא יומת. אחד מהם היה בית הכנסת היהודי, שבו שהו כמה אלפי יהודים.

יהודים ראו בדבר חבלי משיח: העולם מתהפך, גויים נלחמים אלו באלו, והיהודים ניצולים. רבי שלמה דאפיירה מגירונה, מתלמידי הרמב"ן, כתב שיר על הנושא,  ובו הוא אומר בין השאר: "איכה נלכדה בבל וחלב ודמשק ונשמו עיירות – וישע נודדים אראה כמופת וכשמש עתידותי מאירות – ויבנה ויכונן דבירי וההיכל ומבית לשדרות", אולי חשבו היהודים שעתה יחריבו המונגולים את שלטון המוסלמים בארץ, ויאפשרו ליהודים לבנות את בית המקדש. אך בהגיעם לארץ ישראל, החלו המונגולים ליפול.

הולאג, שהיה רוצח המונים ואחראי להשמדתן של מאות ערים, עשה אולי חשבון נפש אחרי מפלת המונגולים בעין ג'אלות. הוא עזב את העם המונגולי והפך לנזיר בודהיסטי. אבל את ההרס והחורבן שזרעו בני עמו בעולם, לקח מאות רבות של שנים לתקן. ההיסטוריון אליהו אשתור כותב: "כאין וכאפס הם כל מסעי הגויים... כמעט בכל מקום אשר דרכה כף רגלם עשו שמות שאין דוגמתן. גלילות ארץ אשר מימי עולם לא נעדר מהם ישוב פורה היו למגורי תנים וערים רבות לתל עולם".