עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של ילדים. והפעם: "ותמיד יהיה לי טרקטור..."

בחנוכה הזה קיבלתי מכם המון סיפורים מתוקים-מתוקים על הילדים שלכם! הנה כמה שהגיעו אלי השבוע.

*

כשהבן שלי היה בערך בן 3 או 4, בימים הנוראים הוא ישב בסלון, שיחק בפליימוביל ושר בדבקות "אבינו מלכנו".

הפאנץ' היה בפזמון: "עשה עמנו צדקה וכסף" (במקום צדקה וחסד).

*

עוד אחד טרי, מהדלקת נר ראשון של חנוכה:

הבת שלי, בת 1.5, עמדה מול נרות חנוכה שלה, התנענעה וכסתה עיניים כמו בהדלקת נרות שבת!

*

כשהבן שלי היה בן שלוש, הוא חזר מהגן ואמר לכולם שהוא יודע מי המלך הרשע של היוונים: ולדיוכוס!

*

באחד מימי החנוכה הכנתי מאפינס לילדים. אותו בן מהסיפור הקודם עומד מעל התבנית ושואל: "אמא מה יש במאספינג' הזה?".

*

עוד מהילד החכם הזה: בהמשך החורף אחד האחים שלו לא הרגיש טוב, ונשאר בבית. גם הוא רצה יום חופש מהגן, ואמר שגם הוא לא מרגיש טוב: יש לו כאבי נזלת...

*

הבן שלי, בן 5.5, סיפר על פרשת השבוע, שיוסף החביא גלידה בשק של בנימין.

גלידה???

מסתבר שזה הגביע היחיד שהוא מכיר...

*

עמנואל, בן 4: "למדנו בגן על אברהם אבינו, שבהתחלה היה עובד בחנות של אבא שלו, בזארה".

אמא: "אתה בטוח שכך למדתם?!".

עמנואל: "כן, אמרו לנו שבהתחלה הם היו עובדי עבודה זארה"...

*

הבן שלי שר את השיר של אלייצור: "ותמיד יהיה לי טרקטור (במקום "רק טוב").

*

ועוד מהשיר הזה –

רק היום קלטתי שכבר חצי שנה בן החמש שר: "ותהיה לי פרנסה, תהיה לי השיעול, ורווקים ורווקות יהיה להם סיבוב"...

*

עוד טעות חמודה של ילדים: ה' יברך את עצמו (עמו) בשלום...

*

פעם ירדתי עם הבת שלי (בת 3 בערך) למטה, לספסל, ואיזו שכנה מבוגרת שלנו יצאה מביתה.

הילדה שואלת אותי: "מה היא עושה פה?".

ואני עונה לה: "מה זאת אומרת? היא גרה פה".

עונה לי הבחורונת, בזעזוע עמוק: "אבל סבתות גרות רחוק...".

*

לא רק כוכבים נולדים, כנראה: "אדון נולד אשר מלך...".

*

בפרק התהילים הזה מזמן כמה שגיאות חמודות:

"מאין יבוא עזרים, עזרים מעם ה'".

"ה' ישמורך מקול רם".

*

גם חודש אלול כנראה מביא איתו הרבה שגיאות חמודות:

"בחדש אלול תוקעים בשופר, ראש השנה מגיע אורווה".

"חתן הוא לפניך רחם עלינו".

*

ובחזרה לאווירת חנוכה – שרנו "מעוז צור... ואויב שמו מחית".

שאלתי את בני: "איך קראו לאויב?".

התשובה, כמובן, היתה: "מחיתה". מוזמנים לנסות על ילדיכם.

*

כששאלתי ילדה למה אסור לשחק בגפרורים, היא ענתה: "כי לא יישארו לנו גפרורים לשבת".

כששאלתי ילד בשביל מה צריך קסדה כשרוכבים על אופניים, הוא ענה: "בשביל שהכיפה לא תעוף".

וכשהראיתי לו ציור של איש עם מטריה הפוכה, ושאלתי איך יודעים שנושבת רוח חזקה, הוא ענה: "כי עפה לו הכיפה"...

*

אני רוצה להודות לכולם על המיילים הנהדרים. תמשיכו! זה מרנין לב.

הכותבת היא אמא לשישה וסבתא לאביטל אחת מתוקה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.i