חוק לישראל

חוק לישראל - פרשת תזריע, יום חמישי

חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת תזריע, יום חמישי בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה

אא

תורה

(יד) וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא: וּבְיוֹמָא דְאִתַּחֲזִי בֵהּ בִּסְרָא חַיָא יְהֵי מְסָאָב:
(טו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת בִּסְרָא חַיָא וִיסָאֵבִנֵהּ בִּסְרָא חַיָא מְסָאָב הוּא סְגִירוּת הוּא:
(טז) אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵן: אוֹ אֲרֵי יְתוּב בִּסְרָא חַיָא וְיִתְהֲפִיךְ לְמֶחֱוָר וְיִתֵּתֵי לְוַת כַּהֲנָא:
(יז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא: וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא וְהָא אִתְהֲפִיךְ מַכְתָּשָׁא לְמֶחֱוָר וִידַכֵּי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא דְכֵי הוּא:
שלישי (יח) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא: וּבִסְרָא אֲרֵי יְהֵי בֵהּ בְּמַשְּׁכֵּהּ שִׁחֲנָא וְיִתַּסֵי:

נביאים מלכים ב פרק ה

(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ: וַאֲמַר לֵיהּ אֱזֵיל לִשְׁלָם וַאֲזַל מִלְּוָתֵיהּ כְּרוּב אַרְעָא:
(כ) וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי יְהוָה כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה: וַאֲמַר גֵּיחֲזִי תַּלְמִידָא דֶאֱלִישָׁע נְבִיַּיָּא דַיְיָ הָא מְנַע רִבּוֹנִי יַת נַעֲמָן אֲרַמָּאָה הָדֵין מִלְּקַבָּלָא מִנֵּיהּ יַת דְּאַיְתֵי קַיָּם הוּא יְיָ אֶלָּהֵין אֶרְהוֹט בַּתְרוֹהִי וְאֶסַּב מִנֵּיהּ מִדַּעַם :
(כא) וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם: וּרְדַף גֵּיחֲזִי בָּתַר נַעֲמָן וַחֲזָא נַעֲמָן גַבְרָא רָהִיט בַּתְרוֹהִי וְאִתְרְכִין מִן רְתִיכָא לְקַדָּמוּתֵיהּ וַאֲמַר הַשְׁלַם:
(כב) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים: וַאֲמַר שְׁלָם רִבּוֹנִי שַׁלְּחַנִי לְמֵימָר הָא כְּעַן דֵּין אֲתוֹ לְוָתִי תְּרֵין עוּלֵימִין מִטּוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם מִתַּלְמִיִדֵי נְבִיַּיָּא הַב כְּעַן לְהוֹן כִּכְּרָא דְכַסְפָּא וּתְרֵין אִצְטְלַוָּן דִּלְבוּשָׁא:
(כג) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו: וַאֲמַר נַעֲמָן שְׁרֵי סַב תַּרְתֵּין כִּכְּרִין וְאַתְּקֵיף בֵּיהּ וְצַר תַּרְתֵּין כִּכְּרִין דִּכְסַף בַּתְּרֵין פִּלְדְּסִין וּתְרֵין אִצְטְלַוָּן דִּלְבוּשִׁין וִיהַב לִתְרֵין עוּלֵימוֹהִי וּנְסִיבוּ קֳדָמוֹהִי:

כתובים משלי פרק כד

(יט) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים: לָא תִתְחַסַם בְּבִישַׁיָא וְלָא תִטַן בְּרַשִׁיעַיָא:
(כ) כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ: מְטוּל דְּלָא הַוְיָא אַחֲרִיתָא טָבָא לְבִישֵׁי וּשְׁרַגְהוֹן דְּרַשִׁיעֵי נִדְעָךְ:
(כא) יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב: דְּחַל מִן אֱלָהָא בְּרִי וּמִן מַלְכָּא וְעִם שַׁטְיֵי לָא תִתְחַלָט:
(כב) כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ: מְטוּל דִּבְשִׁלְיָא אָתֵי תְבַרְהוֹן וְסוֹפָא דִשְׁנֵיהוֹן מַן יָדֵיע:
(כג) גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב: אַף הָלֵין לְחַכִּימֵי אֲמֵרְנָא לְמִסַב אַפֵּי בְדִינָא לָא שַׁפִּיר:

משנה מנחות פרק יג

א. הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא אֶחָד. עֶשְׂרוֹנִים, יָבִיא שְׁנָיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יָבִיא מִנְחַת הַסֹלֶת שֶׁהִיא מְיֵחֱדֶת שֶׁבַּמִּנְחָה:

ברטנורה  (א) הרי עלי עשרון. פירשתי. כמה עשרונים אביא, ואיני יודע כמה אמרתי: יביא ששים עשרונים. דאי בציר מהכי נדר לא איכפת [לן] דמתנה ואומר מה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה. ובטפי מהכי ליכא לספוקי, דאין מנחה אחת יתירה מששים עשרון: הרי עלי מנחה. האומר הרי עלי מנחה סתם: יביא איזו שירצה. מחמש מנחות: מיוחדת. שנקראת מנחה סתם ואין לה שם לווי. וכל שאר מנחות יש להם שם לווי, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה. ואין הלכה כר' יהודה:

ב. מִנְחָה אוֹ מִן הַמִּנְחָה, יָבִיא אֶחָת. מְנָחוֹת, מִין הַמְּנָחוֹת, יָבִיא שְׁתָּיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא חֲמִשְׁתָּן. פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. רַבִּי אוֹמֵר, יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים:

ברטנורה  (ב) מנחה מין המנחה. האומר הרי עלי מנחה, או מין מנחה: יביא אחת. מן המנחות האמורות בפרשה: מנחות. עלי, או שאומר מין מנחות עלי, יביא שתי מנחות ממין אחד: פירשתי. מיני מנחות שאביא. ואיני יודע כמה מינים הם שנדרתי להביא: מביא חמשתן. מנחת סולת, מנחת מרחשת, מנחת מחבת, מנחת מאפה תנור והיא באה שני מינים, חלות ורקיקין: פירשתי מנחה של עשרונים בכלי אחד, ואיני יודע כמה עשרונים קבעתי בה: יביא ששים עשרון. דטפי מהכי ליכא לספוקי. ואי בציר מהכי נדר, לא איכפת לן דמתנה ואומר כמה שפירשתי יהא לנדבה: רבי אומר. כיון דאמר מנחה דמשמע חדא, אלמא בכלי אחד קבעה, ואם יביא ששים בכלי אחד, שמא בציר מהכי נדר והויא מנחה יתירה, דאית ליה לרבי דקביעותא דמנא מלתא היא, הלכך יביא ששים מנחות מאחת ועד ששים, חדא של עשרון אחד וחדא של שנים, וחדא של שלשה, וחדא של ארבעה, עד ששים, שנמצא מביא בין הכל אלף שמונה מאות ושלשים עשרון, דודאי חדא מנייהו נדר, ואינך נדבה. ואין הלכה כרבי:

ג. הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ, חֲמִשָּׁה קְמָצִים הֵן, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה, יָבִיא עִמָּהּ קֹמֶץ לְבוֹנָה. הַמַּעֲלֶה אֶת הַקֹּמֶץ בַּחוּץ, חַיָּב. וּשְׁנֵי בָזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קְמָצִים:

ברטנורה  (ג) לא יפחות משני גזירין. שתי בקעיות גדולות. דמיעוט עצים שנים: המעלה את הקומץ בחוץ חייב. כרת. דהעלאה היא. ובהאי כללא הוי נמי המעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא, הלכך חשיב חמשה קומצים ותו לא, ולא חשיב להאי דהמעלה קומץ בפנים לקומץ ששית: ושני בזיכים. של לחם הפנים:

ד. הֲרֵי עָלַי זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. כֶּסֶף, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר כָּסֶף. נְחשֶׁת, לֹא יִפְחוֹת מִמָּעָה כָסֶף. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, הוּא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוָּנְתִּי:

ברטנורה  (ד) לא יפחות מדינר זהב. והוא שיאמר מטבע של זהב. דאי לא, דלמא נסכא דדהבא קאמר, דהיינו חתיכה של זהב: נחושת לא יפחות ממעה כסף. שיביא נחושת ששוה מעה כסף: פירשתי. כך וכך זהב: ואיני יודע כמה פירשתי. יביא כל כך עד שידע בעצמו שמעולם לא נתכוין לכל כך:

ה. הֲרֵי עָלַי יַיִן, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלשָׁה לֻגִּין. שָׁמֶן, לֹא יִפְחוֹת מִלֹּג. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁלשָׁה לֻגִּין. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא כְיוֹם הַמְּרֻבֶּה:

ברטנורה  (ה) הרי עלי יין. לנסכים: לא יפחות משלשה לוגין. שהן פחותים שבנסכים, רביעית ההין לכבש תלתא לוגין הוו. שהין שנים עשר לוגין: שמן לא יפחות מלוג. שהפחות שבמנחה, עשרון סולת, והיא טעונה לוג שמן: רבי אומר שלשה לוגין. כפחות שבמנחת נסכים, עשרון לכבש בלול ברביעית ההין שמן. ואין הלכה כרבי: כיום המרובה. כיום טוב של חג הסוכות כשחל להיות בשבת. שאותו היום מרובה בנסכים לקרבנות של חובת היום מכל שאר ימות השנה. דהוו שלשה עשר פרים וארבעה עשר כבשים וארבעה מוספים, שנים מוסף דשבת ושנים מוסף דחג, ואילים שנים ושעיר אחד. והנסכים הצריכים לכולם, מאה וארבעים לוג:

ו. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יָבִיא כֶבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, (אוֹ) תוֹר אוֹ בֶן יוֹנָה. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָּר וָעֵגֶל. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָּר וְעֵגֶל אַיִל גְּדִי וְטָלֶה. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, מוֹסִיף עֲלֵיהֶם תּוֹר וּבֶן יוֹנָה:

ברטנורה  (ו) הרי עלי עולה יביא כבש. ר' אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה. באתריה דתנא קמא לא היו קורים עולה סתם אלא לעולת בהמה, ופחותה שבעולת בהמה הוא כבש, הלכך יביא כבש. ובאתריה דרבי אלעזר בן עזריה היו קורים עולה סתם גם לעולת העוף, הלכך יביא תור או בן יונה. ומר כי אתריה, ומר כי אתריה: יביא פר ועגל. זכרים ולא נקבות, דעולה ליכא לספוקי אלא בזכרים. ומתניתין רבי היא דאמר לקמן המתנדב קטן והביא גדול לא יצא. אבל רבנן פליגי עליה ואמרי המתנדב קטן והביא גדול יצא, דיש בכלל מרובה מועט. והלכה כחכמים: פירשתי. אחד מקרבנות הבהמה: ואיני יודע מאיזה מהן פירשתי. יביא מכל מיני בהמה הזכרים גדולים וקטנים, דהיינו פר ועגל איל ושעיר וגדי וטלה: פירשתי. את המין: ואיני יודע מה פירשתי. אם מין הבהמה או מין העוף:

ז. הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, וּשְׁלָמִים, יָבִיא כֶבֶשׂ. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה אַיִל וְרָחֵל גְּדִי וּגְדִיָּה שָׂעִיר וּשְׂעִירָה טָלֶה וְטַלְיָה:

ברטנורה  (ז) תודה ושלמים. תודה או שלמים: יביא כבש. פחות שבתודה ושלמים: יביא פר ופרה. דתודה ושלמים איכא לספוקי בזכרים ונקבות: רחל. נקבה בת שתי שנים: גדי. בן שנה מן העזים: שעיר. עז בן שתי שנים: טלה. כבש בן שנתו:

ח. הֲרֵי עָלַי שׁוֹר, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּמָנֶה. עֵגֶל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּחָמֵשׁ. אַיִל, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בִּשְׁתָּיִם. כֶּבֶשׁ, יָבִיא הוּא וּנְסָכָיו בְּסֶלַע. שׁוֹר בְּמָנֶה, יָבִיא בְמָנֶה חוּץ מִנְּסָכָיו. עֵגֶל בְּחָמֵשׁ, יָבִיא בְחָמֵשׁ חוּץ מִנְּסָכָיו. אַיִל בִּשְׁתַּיִם, יָבִיא בִשְׁתַּיִם חוּץ מִנְּסָכָיו. כֶּבֶשׂ בְּסֶלַע, יָבִיא בְסֶלַע חוּץ מִנְּסָכָיו. שׁוֹר בְּמָנֶה וְהֵבִיא שְׁנַיִם בְּמָנֶה, לֹא יָצָא, אֲפִלּוּ זֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר וְזֶה בְמָנֶה חָסֵר דִּינָר. שָׁחוֹר וְהֵבִיא לָבָן, לָבָן וְהֵבִיא שָׁחוֹר, גָּדוֹל וְהֵבִיא קָטָן, לֹא יָצָא. קָטָן וְהֵבִיא גָדוֹל, יָצָא. רַבִּי אוֹמֵר, לֹא יָצָא:

ברטנורה  (ח) יביא הוא ונסכיו במנה. כך נתפרש דינו בתורה שבעל פה, שהיא ערך השור עם נסכיו מנה: עגל יביא הוא ונסכיו בחמש. סלעים: אמר הרי עלי שור במנה. יביאנו במנה חוץ מנסכיו שהרי כך קבעו: שור במנה והביא שנים במנה לא יצא. שהרי קבע שור במנה: קטן והביא גדול יצא. רבי אומר לא יצא. משום הכי תנא פלוגתא דרבי ורבנן הכא בסיפא, לפרושי דרישא לאו דברי הכל היא אלא רבי היא ולא רבנן. ואין הלכה כרבי:

ט. שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ, אִם רָצָה יָבִיא בִדְמֵיהֶם אֶחָד. רַבִּי אוֹסֵר. אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאָב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאָב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו אָיִל. רַבִּי אוֹסֵר. הָאוֹמֵר אֶחָד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ, וְאֶחָד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ, הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. שְׁלשָׁה, הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר, אָמַר לִי אַבָּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ:

ברטנורה  (ט) ונסתאב. שנפל בו מום. דבעל מום אקרי טמא, כדכתיב (ויקרא יז) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', ובבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר, כדפרשינן בפרקין דלעיל: אם רצה יביא בדמיו שנים. ולא דמי לרישא דאמרינן שור במנה והביא שנים במנה לא יצא. דהתם דאמר הרי עלי שור במנה חייב עד שיביאנו. אבל הכא בשור זה ונסתאב שאני, דכיון דאמר שור זה אקריב עולה, ונסתאב, אזל ליה נדריה, דתו לא מצי למקיימיה: רבי אוסר. לכתחלה. אבל אם הביא יצא, דכיון דאמר זה, אינו חייב באחריותו. ואין הלכה כרבי: הבינוני שבהן הקדש. אף הבינוני שבהן הקדש. דכי יש לו שנים, הגדול הקדש, שהמקדיש בעין יפה מקדיש ומסתמא הטוב שבהן הקדיש, דכתיב (דברים יב) מבחר נדריכם. וכי יש לו שלשה, חוששין אף לבינוני. דלא ידעינן אהי מנייהו חל ההקדש, אי אגדול דהוי עין יפה, אי אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן, הלכך תרווייהו אסירי. מיהו לא קרב למזבח אלא חד מנייהו והיכי עביד דלשתרי חד מנייהו, ממתין לבינוני עד שיומם, ומחלל אותו אגדול, דממה נפשך, אי אבינוני חל ולא אגדול, הרי נפל בו מום וחללו. ואי אגדול חל מעיקרא, נמצא בינוני חולין מעיקרא: פירשתי. איזה מהן, ולא ידעתי איזה הוא: או שאמר לי אבא. בשעת מיתתו, אחד משוורי הפרשתי להקדש ואיני יודע על איזה מהן אמר לי: הגדול שבהן הקדש. דהיכא דאמר פירשתי, ליכא ספיקא דודאי הגדול פירש:

י. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יַקְרִיבֶנָּה בַמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יַקְרִיבֶנָּה בַמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שְׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זוֹ עוֹלָה. הֲרֵינִי נָזִיר, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה נָזִיר. הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב. כג), אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְיָ בִּירוּשָׁלָיִם כִּי אִם אָכְלוּ מַצוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם, הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין:

ברטנורה  (י) בבית חוניו. בית המקדש שבנה חוניו בנו של שמעון הצדיק באלכסנדריא של מצרים. שכשמת שמעון הצדיק אמר להם, חוניו בני ישמש תחתי, מפני שהיה בקי ורגיל בעבודה יותר משמעי אחיו. ולא קבל עליו חוניו להיות כהן גדול לפי שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה. ונתמנה שמעי כהן גדול תחת אביו. לימים נתקנא חוניו בשמעי אחיו, אמר לו בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו כתונת בד דקה שלובשות הנשים על בשרן ועליה אזור צר קטן והעמידו אצל המזבח, יצא ואמר לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאתמנה לכהן גדול, אלבש כתונת שליכי וחגור באזור שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו. סח להם כל המאורע. בקשו להרוג את חוניו. רץ מפניהם לבית המלך, ועדיין כל הרואה אותו אומר זה הוא, הלך לו לאלכסנדריא של מצרים שהיו בה רבבות מישראל, ועשה שם מקדש ובנה מזבח והעלה עליו לשם ה'. ועל אותו מזבח נתנבא ישעיה (י''ט) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. ועמד הבית ההוא קרוב למאתים שנה ונקרא בית חוניו על שמו. והכל מודים שהקרבנות שהיו קרבים שם אינן קרבן. לפיכך מי שאמר הרי עלי עולה והקריבה שם לא יצא ידי נדרו: שאקריבנה בבית חוניו. נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שאהרגנה ולא אתחייב באחריותה, הלכך אם הקריבה בבית חוניו יצא ידי נדרו אבל חייב כרת משום שוחט בחוץ, שהרי קרא עליה שם עולה: רבי שמעון אומר אין זו עולה. והרי הוא חולין גמורים. שאין שם הקדש חל עליה כלל כשאמר שאקריבנה בבית חוניו. ואין הלכה כרבי שמעון: ואם גלח בבית חוניו לא יצא. אלא יחזור ויגלח במקדש בירושלים ושם יביא קרבנותיו: שאגלח בבית חוניו אם גלח בבית חוניו יצא. דהאי גברא שנדר בנזיר כדי שיגלח בבית חוניו, לצעורי נפשיה נתכוין, ומפני שהיה קרוב לבית חוניו ורחוק מארץ ישראל אמר אי סגי בבית חוניו טרחנא, טפי לא מצינא לאצטעורי, ולא חל שם נזירות עליו, אבל נעשה כמי שנשבע שלא לשתות יין עד זמן פלוני: רבי שמעון אומר. אינו נזיר כלל ומותר לשתות יין. ואין הלכה כרבי שמעון: ואין צריך לומר לדבר אחר. אם שמשו לעבודה זרה שלא ישמשו עוד בירושלים: והרי הן כבעלי מומין. שחולקים ואוכלים בקדשים:

יא. נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, (וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, לְלַמֵד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם:

גמרא מנחות דף ק''י ע''א

אָמַר רִבִּי זֵירָא מַאי קְרָאָה (קהלת ה) מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר מֵהָכָא (שם) בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו. תַּנְיָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזָּאי בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֵן לֹא אֵל וְלֹא אֱלֹהִים אֶלָּא לַה' שֶׁלֹּא לִתֵּן פִתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלוֹק. נֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַגַּס (ויקרא א) אִשֵּׁה רֵיחַ נִחֹחַ וּבְעוֹף הַדַּק אִשֵּׁה רֵיחַ נִחֹחַ וּבְמִנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִחֹחַ לוֹמַר לָךְ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לשָּׁמַיִם שֶׁמָּא תֹּאמַר לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים נ) אִם אֶרְעַב לֹא אוֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלוֹאָהּ וְנֶאֱמַר (שם) כִּי לִי כָּל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה לֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם זִבְחוּ כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר אֶעֱשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנִי לֹא לִרְצוֹנִי אַתֶּם זוֹבְחִים אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם אַתֶּם זוֹבְחִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י) לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ. דָּבָר אַחֵר לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ לִרְצוֹנְכֶם זִבְחוּ לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ כִּדְבָעָא מִינֵיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא מְנַיִן לְמִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר אָמַר לוֹ זוֹ בְּיָדֵינוּ הוּא. לְעַכֵּב מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ:

רש''י  שנת העובד. עבודת קרבנות ומביאו למזבח. מתוק שנתו שהוא ישן ולא ירא: אם מעט ואם הרבה יאכל. מתן שכרו: ברבות הטובה. קרבנות: רבו אוכליה. כהנים: ומה כשרון לבעליו. להקב''ה כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה: לבעל הדין. לאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה וששמו כך צוה להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה': אחד המרבה ואחד הממעיט. להביא קרבנותיו: כדי שתאמר אעשה רצונו. להקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו: לא לרצוני אתם זובחים. כלומר לא להנאתי: לרצונכם. לצורך עצמכם לקיים מצותי שתהא כפרה לכם בכך: לרצונכם זבחו. שתהא כוונתכם לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך ד''א ושחט בהמת קדשים שהוא פסול: מנין למתעסק. בדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול: זו בידינו הוא. דמצוה לכוין דעתו: לרצונכם תזבחו. שנה עליו הכתוב לעכב:

זוהר תזריע דף נ' ע''א

כְּתִיב כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹמֵר וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וְכִי אַגַּר טַב הוּא דְיִשְׁתְּכַח בְּאִינוּן דְּזַכָּאָן לְמֵיעָאל בְּאַרְעָא. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין דְּאַטְמְרָן בְּבֵיתַיְיהוּ וּלְאַהֲנָאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא רָחִים לְהוּ דִכְתִיב (מלאכי א') אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִילֵיהּ אָעִיל לְהוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַיְיהוּ וּלְמֵהֱוֵי דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן וְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. תָּא חֲזֵי כְתִיב (שמות ל''ה) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹמֵר בְּשַׁעְתָּא דַהֲווֹ עַבְדִין עֲבִידְתָּא הֲווּ אַמְרֵי דָא לְמַקְדְּשָׁא. דָּא לְמִשְׁכְּנָא דָא לְפָרוּכְתָּא. וְכֵן כָּל אִינוּן אוּמָנִין בְּגִין דְּיִשְׁרֵי קְדוּשָׁה עַל יְדַיְיהוּ וְיִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ בִּקְדוּשָׁה סָלִיק. כְּגוֹוָנָא דָא מָאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְלָא קַדִּישָׁא. כֵּיוַן דְּאִדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא הָא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עָלוֹי וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא בִמְסָאֲבָא סָלִיק כְּנַעֲנִיִים פַּלְחֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַחֲדָא בְרוּחַ מְסַאֲבָא בַעֲבוֹדָה זָרָה וַהֲווֹ בָנִין בִּנְיָין לְפַרְצוּפַיְיהוּ (ס''א לְטִנּוּפַיְיהוּ) וּלְגִיעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מְסָאֲבָא לַעֲבוֹדָה זָרָה וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי הֲווֹ אַמְרֵי מִלָּה וְכֵיוַן דְּאִתְדְּכָר בְּפוּמַיְיהוּ סָלִיק עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְכַד אִסְתְּלִיק עֲבִידְתָּא בְרוּחַ מְסָאֲבָא אִסְתְּלִיק. כֵּיוַן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא בָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה לוֹן וּלְקַדְּשָׁא לוֹן אַרְעָא וּלְאַפְנָאָה אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא דְלָא תִשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא גּוֹ מְסָאֲבָא וְעַל דָּא בְהַהוּא נֶגַע צָרַעַת הֲווֹ סַתְרִין בִּנְיָינִין דְּאָעִין וַאֲבָנִין דְּאִתְעֲבִידוּ בִמְסָאֲבוּ. תָּא חֲזֵי אִי עוֹבָדָא דָא הָוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי יֵהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְאִינוּן לְאַתְרַיְיהוּ וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ אֲבָל קְרָא כְּתִיב וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים וּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. בְּגִין דְּיִתְעֲבָר רוּחַ מְסָאֲבָא וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדֵּשׁ הַשְׁתָּא כְמִלְּקַדְמִין וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָׁה וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא וְעַל דָּא מָאן דְּבָנֵי בִנְיָין כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְפוּמָה דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָנֵי בְגִין דִּכְתִיב (ירמיה כ''ב) הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְלֹא צֶדֶק. וְגוֹמֵר. וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִשְׁמַיָּיא שָׁארֵי עֲלוֹי וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עֲלֵיהּ קְדוּשָׁתָא וְקָארֵי עֲלֵיהּ שְׁלָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ה') וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהר
כָּתוּב, כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַתְכֶם. שׁוֹאֵל, וְכִי הוּא זֶה שָׂכָר טוֹב שֶׁיִּמָּצְאוּ נְגָעִים בַּבָּתִּים שֶׁל אֵלּוּ שֶׁזָּכוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁהוּא, כִּי אַחַר שֶׁיִּתְּצוּ הַבָּתִּים הַמְּנוּגָעִים, יִמְצְאוּ אוֹצָרוֹת שֶׁהִצְפִּינוּ הַכְּנַעֲנִים בְּבָתֵּיהֶם, וְיֶהֱנוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דְּבֵקִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב, אָהַבְתִי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ, הִכְנִיסָם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לְהַשְּׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, וְלָדוּר עִמָּהֶם, וְשֶׁיִּמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב, וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. הַיְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹשׂוֹת מְלַאכְתָּן, הָיוּ אוֹמְרוֹת, זֶה לַמִּקְדָּשׁ, זֶה לַמִּשְׁכָּן, זֶה לַפָּרֹכֶת, וְכֵן עָשׂוּ כָּל הָאוּמָנִים, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה הַקְּדֻשָּׁה עַל יְדֵיהֶם, וְתִתְקַדֵּשׁ הַמְּלָאכָה הַהִיא, וְכַאֲשֶׁר הֶבִיאוּהָ לִמְקוֹמָהּ עָלְתָה וְהָיְתָה בִּקְדֻשָּׁה. כְּעֵין זֶה מִי שֶׁעוֹבֵד לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְצַד הָאַחֵר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ, כֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּירָהּ עַל עֲבוֹדָה הַהִיא, הִנֵּה רוּחַ הַטּוּמְאָה שׁוֹרֶה עָלָיו, וּכְשֶׁעוֹלֶה הָעֲבוֹדָה, הִיא עוֹלָה בְּטוּמְאָה. הַכְּנַעֲנִים, עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ, וְכֻלָּם יַחַד הָיוּ דְּבוּקִים בְּרוּחַ הַטּוּמְאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ בּוֹנִים בִּנְיָנִים לְפַרְצוּפֵיהֶם וּלְתוֹעַבְתָּם שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּכְשֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹת, הָיוּ אוֹמְרִים אֵיזֶה דָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכָּר בְּפִיהֶם, עָלָה עַל הַבִּנְיָן רוּחַ הַטּוּמְאָה. וּכְשֶׁעָלְתָה הָעֲבוֹדָה, עָלְתָה בְּרוּחַ הַטּוּמְאָה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַהֵר לְמַעֲנָם אֶת הָאָרֶץ, וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לַשְּׁכִינָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בְּמָקוֹם טָמֵא. וְעַל כֵּן בְּנֶגַע צָרַעַת הַהוּא הָיוּ הוֹרְסִים הַבִּנְיָנִים שֶׁל עֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה. בֹּא וּרְאֵה, אִם מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁל נְתִיצַת הַבָּתִּים הַמְּנוּגָעִים, הָיָה כְּדֵי לִמְצֹא אוֹצָרוֹת בִּלְבָד, הָיוּ צְרִיכִים אַחַר כָּךְ לְהַחֲזִיר הָאֲבָנִים לִמְקוֹמָן כְּמוֹ שֶׁהָיוּ, וְכֵן הָיוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיר הֶעָפָר לִמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַמִּקְרָא כָּתוּב, וְחִלְצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וְכָתוּב וְעָפָר אַחֵר יִקָּח. שֶׁהוּא, כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה, וּתְפוּנֶה, וְתִתְקַדֵּשׁ עַתָּה הָאָרֶץ כְּמִקֹּדֶם, וְיִמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה, וּבְדִיּוּר קָדוֹשׁ, שֶׁתִּשְׁרֶה בֵּינֵיהֶם הַשְּׁכִינָה. וְעַל כֵּן מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן, כְּשֶׁמַּתְחִיל לִבְנוֹתוֹ, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בְּפִיו, שֶׁבּוֹנֶה אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, הוֹי בּוֹנֶה בֵּיתוֹ בְלֹא צֶדֶק, וְאָז עֶזְרַת הַשָּׁמַיִם שׁוֹרֶה עָלָיו, עַל בֵּיתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵכִין עָלָיו קְדֻשָּׁתוֹ, וְקוֹרֵא עָלָיו שָׁלוֹם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךְ וגו'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' מעשה הקרבנות פ''ג

א. כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא בַּיּוֹם כְּגוֹן הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמְנָחוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת מוּתָּר לְהַקְרִיבָן עִם מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵם מִתְאַכְּלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַלַּיְלָה כְּאֵיבְרֵי עוֹלָה: ב. הַנְּסָכִים הַבָּאִים עִם הַזֶּבַח אֵין קְרֵיבִין אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם מַקִּישׁ נְסָכִים לִשְׁלָמִים מַה שְׁלָמִים בַּיּוֹם אַף נְסָכִים בַּיּוֹם. אֲבָל הַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן מִתְקַדְּשִׁין בַּלַּיְלָה וּקְרֵיבִין בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ אִם נִזְדַמְּנוּ לוֹ נְסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן מַקְדִּישָׁן וּמַקְרִיבָן בַּלַּיְלָה וַעֲלוֹת הַשַּׁחַר פּוֹסֶלֶת בָּהֵן כְּאֵיבָרֵי הָעוֹלוֹת: ג. כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה וְלִמְלִיקָה לְהֶקְטֵר לְהַגָּשָׁה וּלְהַזָּיָה וְלִתְנוּפָה וְלִקְמִיצָה וּלְקָרְבַּן הַמּוּסָפִין וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לְהַקְטִיר אֵמוּרִין וְאֵבָרִים זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם וְדָבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה וְאַף עַל פִּי כֵּן זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת:

מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ב' ע''ד

מֵעִיקְרֵי הַתְּשׁוּבָה עֲזִיבַת הַחֵטְא כִּי יַעֲזוֹב דְּרָכָיו הָרָעִים וְיִגְמוֹר בְּכָל לְבָבוֹ כִּי לֹא יוֹסִיף לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַהוּא עוֹד וְאִם אָוֶן פָּעַל לֹא יוֹסִיף כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג) שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְנֶאֱמַר (ישעיה נה) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ. וְדַע כִּי מִי אֲשֶׁר חָטָא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה כִּי הִתְאַוָּה תַאֲוָה וַיֶּחֱזַק עָלָיו יִצְרוֹ וַיִּתְקְפֵהוּ וְלֹא נֶחְלְצוּ רַעְיוֹנָיו וְחוּשָׁיו בְּפָגְעוֹ בּוֹ וְלֹא מִיהֲרוּ לִגְעוֹר בְּיַם הַתַּאֲוָה וְיֶחֱרַב עַל כֵּן יַגִּירֵהוּ הַיֵּצֶר בַּחֲרָמָיו וְנָפַל בְּמַכְמוֹרָיו לְפִי שַׁעְתּוֹ וְעִתּוֹ בִּהְיוֹת רוּחַ הַיֵּצֶר רַע מְבַעֲתוֹ וְלֹא מֵאֲשֶׁר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ לִמְצוֹא עֲוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ אַחֲרֵי זֹאת. רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה הַחֲרָטָה וְלָשִׂים יָגוֹן בְּלִבּוֹ עַל חַטָּאתוֹ וְלִהְיוֹת נֶפֶשׁ נַעֲנָה וּמָרָה כַּלַּעֲנָה אַחֲרֵי כֵן יוֹסִיף בְּכָל יוֹם יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ וְיִתֵּן חִתַּת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ בְּכָל עֵת עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' כִּי אִם יוֹסִיף יַעֲבוֹר בּוֹ הַיֵצֶר וַיִפְגְּשֵׁהוּ כְּפַעַם בְּפַעַם וְרַבָּה עָלָיו תַּאֲוָתוֹ כְּמִשְׁפַּט הָרִאשׁוֹן לֹא יִהְיֶה נִפְתֶּה לִבּוֹ עָלָיו וְיַעֲזוֹב דַרְכּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח) וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם. הִזְכִּיר תְּחִלָּה עַל הַחֲרָטָה הַוִּידוּי וְאַחַר כָּךְ עוֹזֵב. אַךְ הָאִישׁ הַמִּתְיַצֵב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב תָּמִיד וְגֶבֶר עַל חֲטָאָיו דּוֹרֵךְ בְּכָל יוֹם וְשׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ וְשָׁב בִּמְרוּצָתוֹ גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבְכָל עֵת אוֹהֵב הָרָע וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ וְיָשִׂים נֹכַח פָּנָיו רְצוֹנִי לוֹמַר הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר וְחֶפְצוֹ וּמַגַּמָּתוֹ אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת. רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה לַעֲזוֹב דַּרְכּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה וּלְהַסְכִּים לְקַיֵּים לְקַבֵּל עָלָיו בַּל יוֹסִיף לַחֲטוֹא. אַחֲרֵי כֵן יִתְחָרֵט עַל עֲלִילוֹתָיו הַנִּשְׁחָתוֹת וְיִתְוַדֶּה וְיָשׁוֹב אֶל ה' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נה) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשׁוֹב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה לְמִי שֶׁאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ וּבָא לִטְבּוֹל וּלְהִטָּהֵר כִּי יַנִּיחַ הַשֶּׁרֶץ תְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן יִטְבּוֹל וְיִטְהַר וְכָל זְמַן שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ עוֹד טוּמְאָתוֹ בּוֹ וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעִילָה. וְהִנֵּה עֲזִיבַת מַחֲשָׁבַת הַחֵטְא הִיא הַשְׁלָכַת הַשֶּׁרֶץ. וְהַחֲרָטָה מֵאֲשֶׁר חָטָא וְהַוִּדּוּי וְהַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם הַטְּבִילָה. וְהָיָה כִי יָבֹא יִסּוּרִין וּמַכְאוֹבִים עַל הָרָשָׁע אֲשֶׁר תָּמִיד כָּל זְמָמָיו לְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו יוּסַר בַּתְּחִלָּה וְיָשִׁיב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב וְיַכְרִית מַעְבָּדָיו מִיָּדָיו וְהַמָּשָׁל בָּזֶה לְעֵגֶל אֲשֶׁר יַכּוּהוּ בְּמַלְמַד הַבָּקָר לְכַוֵּין תְּלָמָיו כֵּן הַמִּתְיַּצֵב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב יִקַּח הַמּוּסָר תְּחִלָּה לַעֲזוֹב דַּרְכֵי מָוֶת לָלֶכֶת דֶּרֶךְ יָשָׁר:

הורידו את האפליקציה החדשה "הידברות Shorts", וצפו בתוכן נקי, קצר ויהודי, לפני כולם >>

תגיות:חוק לישראליום חמישיפרשת תזריע

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה