סוגיות בדף היומי: מהם הקריטריונים למינוי חבר בסנהדרין?

מי הם חברי הסנהדרין? מהם הקריטריונים למינוי חבר בסנהדרין? תנאי אחד כבר פגשנו, והוא הסמיכה. אי אפשר להיות חבר בסנהדרין הגדולה בלי סמיכה מחכם שהוא בעצמו סמוך. ישנם תנאים נוספים. כבר בתורה נאמר כיצד צריך להיראות שופט: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שנאי בצע", (שמות י"ח, כ"א). מובן ששופט צריך להיות ירא שמים, נאמן שאפשר לסמוך עליו, תלמיד חכם, וגם מבין בהליכות העולם.

אך בסוגיה כאן באים עוד תנאים: "אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים, ויודעים בשבעים לשון". חברי הסנהדרין צריכים להיות מרשימים, גבוהים ונאים, מבוגרים, שעושים רושם על השומעים. כדי שדבריהם יתקבלו בכבוד ולא יהיו מזולזלים.

אך מדוע בעלי כשפים? הכוונה, כמובן, לבעלי ידע במהות הכישוף. זאת משום שאחד מתפקידי הסנהדרין הוא להעניש מכשפים, "מכשפה לא תחיה", ולכן הם חייבים לדעת מהו כישוף, ומהי סתם אחיזת עיניים. כאשר דנים אדם שעשה מעשה שנראה ככישוף, יתכן שאין זו אלא אחיזת עיניים. יתכן גם שמכשף יטען להגנתו: "לא עשיתי כלום, זה סתם טריק של ילדים". כיוון שחברי הסנהדרין בקיאים בכשפים, הם יחקרו את העדים, מה בדיוק הוא עשה, אלו מלים אמר, וכך ידעו לשפוט אם חטא, חלילה, בכישוף, או שבאמת עשה טריק של קוסמים.

ומדוע בקיאים בשבעים לשון? הגמרא מסבירה "שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן". במקרה שהנאשם, או העדים, אינם דוברי לשון הקודש, ומוצאם ממצרים או מיוון או מרומא, חקירה דרך מתורגמן היא איכותית פחות. כדי להגיע במקסימום הקרוב לאמת, חברי הסנהדרין צריכים לדעת את כל השפות שקיימות בעולם.

וכאן מגיע הקריטריון הכי מופלא: "אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה". בשביל מה צריכים לטהר את השרץ? התורה קובעת ששמונה שרצים, כאשר הם מתים – נבלתם מטמאת. איך ובשביל מה צריכים לטהר את השרץ? הגמרא במסכת ערובין יג ע"ב מספרת: "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה. תנא: תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים". אותו תלמיד ותיק מיבנה מצא מאה וחמשים טעמים מדוע השרץ צריך להיות טהור (ומכאן הביטוי "מטהר את השרץ בק"נ טעמים" – על מי שמצדיק דבר רע). מה התועלת בזה?

כדי להבדיל בין אמת לשקר, צריכים להכיר את השקר. מי שאינו יודע כיצד ניתן להמציא טעמים מרשימים לדבר לא נכון, לא יוכל לזהות שקר כאשר יפגוש בו. אם העדים או הנאשם יצדיקו משהו בטעם מרשים, הוא ישתכנע, הוא יגיד "נכון, זו ראיה טובה". אבל מי שיודע שגם בשביל לטהר שרץ אפשר להביא ראיה, או אולי אפילו מאה וחמישים ראיות, יוכל להתמודד. כמו שהבין מדוע בסופו של דבר השרץ כן טמא, והטעמים לא נכונים, כך ידע להבדיל בין האמת ובין השקר.