מספסל בפארק ועד לתואר חתן התנ"ך: סיפורו המפתיע של שמשון ג'ייקוב

"אני בעצמי לא יודע להגדיר מאיפה התעורר בי הרצון להשתתף בחידון התנ"ך", מפתיע שמשון ג'ייקוב, חתן חידון התנ"ך למבוגרים לשנת תשפ"ה. הוא ממשיך לציין כי עד לפני שמונה שנים לא היה לו שום ידע מיוחד בתנ"ך, אבל פתאום זה קרה לו: "התחלתי ללמוד תנ"ך בקביעות, ואחרי שנתיים של לימוד החלטתי שאני לוקח זאת כמשימה ומתחיל להתכונן לחידון. כך נרשמתי לחידון של שנת תשפ"א, מתוך מחשבה שלא בטוח שאצליח להתקבל אליו, אך זה בוודאי יהיה מעניין ומאתגר".

צילום: אסי אפרתי

צילום: אסי אפרתי

צילום: אסי אפרתי

מסלול של לימוד

זה לא סתם כך שג'ייקוב שיער שאולי לא יעלה בידו להתקבל לחידון, שכן הדרך אליו אינה פשוטה כלל. כדי להתקבל לחידון הארצי יש להירשם ולאחר מכן לעבור מבחנים מוקדמים בכתב שמטרתם לסנן ולבחור את המצטיינים ביותר. המתמודדים שעוברים בהצלחה את המבחנים המוקדמים מוזמנים להשתתף במבחנים מחוזיים, וה-12 המובילים ביותר לחידון הארצי, שבו יתמודדו על התואר הנכסף.

"הצלחתי בסייעתא דשמיא לעבור את המבחנים המוקדמים", מסביר ג'ייקוב, "אך במבחנים המחוזיים התמודדתי עם כ-150 משתתפים נוספים, וכשיצאתי משם ידעתי בוודאות שיש לי לפחות טעות אחת. מכיוון שלחידון הארצי עולים 12 מתמודדים בלבד, ושיערתי שמתוך ה-150 יש בוודאי 12 שלא הייתה להם שום טעות, השלמתי עם העובדה שכנראה לא אגיע לגמר, ואפילו התחלתי לכתוב לעצמי 'סיכום של תקופה', איך שהיא הייתה מדהימה ונהניתי מהלימוד. באותם ימים היו לי כמה שיחות טלפון שלא נענו ממספר בלתי מזוהה, אך לרגע לא העליתי בדעתי שמדובר בצוות החידון.

אלא שכעבור כשבוע הוא גילה לפתע שמצרפים אותו לקבוצה חדשה בווטסאפ של "מתמודדי החידון הארצי". "רק אז הסתבר לי שעליתי לגמר", הוא מציין בחיוך, "ובאמת אמרו לי שניסו לתפוס אותי כמה פעמים כדי להודיע לי על כך, אך לא הייתי זמין".

באותו חידון, שכאמור נערך בשנת תשפ"א הגיע ג'ייקוב למקום החמישי בהפרש של נקודת מילואים אחת מהמקום הרביעי. (נקודת מילואים היא נקודה המוענקת על שאלת בונוס שנשאלת כאשר יש שני מתמודדים בניקוד זהה. מ"א).

"לא התאכזבתי", הוא אומר, "הרגשתי ממש טוב עם עצמי, והיה ברור לי שאמשיך הלאה, להתמודד גם בחידון של תשפ"ג. "האמת היא", הוא מוסיף, "שלפני החידון של תשפ"ג דווקא לא רציתי להגיע לאחד משני המקומות הראשונים, כי ישנו כלל שאם אתה מגיע למקום הראשון או השני, אתה לא יכול להתמודד שוב, אלא רק להמשיך לחידון העולמי, ואני דווקא נהניתי מהמחויבות להספק הקבוע, והייתי שמח להתמודד פעמים נוספות. אני זוכר את עצמי אומר לאמא שלי: 'תתפללי שאזכה במקום השלישי'.

"בסופו של דבר ניגשתי למבחן והוא היה ממש מאתגר. מי שחיבר את השאלות היה לירון בן משה, חתן החידון העולמי שיודע את כל התנ"ך בעל פה, כולל מקורות של כל פרק ופסוק. החידון נערך באופן בו הוא מפוצל לשני ימים – ביום הראשון יש מבחן בכתב ולמחרת נערך המבחן הפומבי. רק שעה קלה לפני המבחן הפומבי הופתעתי כשלירון נתן לי להבין שהגעתי לאחד המקומות הראשונים. בסופו של דבר זכיתי בחידון יחד עם המתמודד שלמה מונדשיין, סופר וחוקר תנ"ך, ושנינו עלינו לחידון העולמי שהיה אמור להתקיים בתשפ"ד, אך בגלל המלחמה הוא נדחה והתקיים בשנה זו".

שתי התמונות האחרונות לכתוב תחתיהן: לימוד על הספסל בפארק

שתי התמונות האחרונות לכתוב תחתיהן: לימוד על הספסל בפארק

שיטת זיכרון

אירוע החידון העולמי התקיים בשבוע האחרון בתיאטרון ירושלים, במעמד שר החינוך  מנכל משרד החינוך ויו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, כשמשתתפים בו עשרה מתמודדים משש מדינות שונות.

"הזכייה הייתה עבורי הפתעה מוחלטת", מודה ג'ייקוב, "ועד עכשיו אני מרגיש עם זה מוזר. האמת היא גם שאני קצת מוטרד להיכן אתקדם מכאן. אחרי שמונה שנים בהן התרגלתי ללמוד בקביעות זה יחסר לי וייווצר חלל גדול".

ספר לנו על ההכנה לחידון. כמה זמן הקדשת לכך בכל יום, ואיך שיננת את החומר?

"כפי שציינתי, התחלתי ללמוד לפני בערך שמונה שנים, כאשר אני עושה קביעות של לימוד הנמשך בין שעה לשעתיים ביום. הקפדתי מאוד להתמיד ולא להפסיד אפילו יום אחד, ויחד עם זאת לא להעמיס יותר מידי כדי שלא אגיע למצב בו ארגיש ש'מיציתי' ושחלילה נמאס לי. לכן, גם אם הייתה לי אפשרות טכנית להמשיך עוד חצי שעה או שעה, הייתי עוצר הכל ומפסיק.

"השתדלתי מאוד שהלימוד ייעשה מתוך הנאה, במקום נעים – בתחילה בבית הכנסת ואחר כך מצאתי לי ספסל בפארק. אני חושב שמבין כל האנשים בעולם אין מישהו שיכול לספר שבמשך שנים הוא ישב מידי יום על אותו ספסל. בשנה האחרונה לצערי החליפו את כל הספסלים בפארק, ואילו את הספסל 'שלי' הסירו אך לא החליפו. אז קניתי לעצמי כיסא מתקפל, הנחתי אותו בין השיחים והמשכתי ללמוד ממש באותו מקום".

איך הצלחת לזכור חומר כה רב?

"הייתה לי שיטת זיכרון מעניינת ששימשה אותי מאוד. זה התחיל בעקבות החידון בתשפ"א שכאשר ניגשתי אליו לא ידעתי אם אעלה או לא, לכן ניגשתי לשלב הראשון בו נבחנים רק על חלק מהחומר, ואמרתי לעצמי שאם אעבור אותו אחשוב מה לעשות הלאה. בסופו של דבר עברתי את השלב ונשאר לי חודש וחצי כדי לחזור על החומר הקודם ובנוסף ללמוד גם תרי עשר – שזהו ספר הכולל 12 ספרים של נבואות שמזכירות זו את זו, וקשה מאוד לזכור איזה נביא אמר כל נבואה.

"באותו זמן נזכרתי שהייתי פעם בהרצאה בנושא זיכרון, בה הוסבר שכדי לזכור דברים כדאי לנסות לדמיין אותם כאילו הם קורים במיקום מסוים, ואכן נתתי לכל ספר מיקום שונה. בנוסף, כמובן שהקלטתי את עצמי עם הסימנים ואיפה אני רואה כל דבר. כך, בתוך פחות משבועיים כבר זכרתי איפה כתובה כל נבואה ומי אמר אותה. כשראיתי כמה שזה עוזר לי, חזרתי באופן דומה גם על החומר שכבר למדתי וזכרתי, והרגשתי שהוא מוטמע בי הרבה יותר.

"אחר כך הצמדתי לכל מילה דימוי מוחשי שעזר לי לזכור אותה. כמו למשל בכל פעם שכתובה המילה 'לבטח' דמיינתי אדם עם קסדה, אפילו אם זה לא קשור. ובכל פעם שכתוב 'גדול' ראיתי בעיני רוחי דגל מונף, או כשכתוב 'עולם' ראיתי את כדור הארץ. המצאתי לעצמי המון מילים וגם הקלטתי אותן, כשאני בעצם מפתח למילים המופשטות שפה מוחשית. בהתחלה התלהבתי כשסיפרתי על השיטה הזו לאנשים, כי חשבתי שהיא תעזור גם להם, אך לבסוף הבנתי שכנראה שלכל אחד יש את השיטה שעוזרת לו, ולא בהכרח שהדבר שהועיל לי יועיל גם לאחרים. אבל באופן אישי אני יכול לציין השיטה הזו ממשיכה לעזור לי גם הלאה, ולמשל בשבת כשאני רוצה לזכור משהו ולא יכול לכתוב, אני פשוט מדמיין אותו באופן מוחשי, וזה מאוד עוזר לי".

ללמוד מתוך שמחה

בנוסף לכך שהוא חתן התנ"ך העולמי, שמשון ג'ייקוב הוא גם תושב בית שמש, ועובד כמורה – מחנך כיתה. "אבל לפני הכל", הוא מדגיש, "אני אבא לשלושה ילדים. זוכה לגדל אותם בשמחה, ובנוסף להיות אבא גם לתלמידים שלי וללמד אותם תורה".

איך הילדים והתלמידים שלך הגיבו לזכייה?

"התלמידים שלי לא ידעו לפני כן שאני מתמודד, אבל כששמעו לאחר מכן על הזכייה הם מאוד שמחו והתלהבו. הבן הבכור שלי בן שמונה וחצי, היה שותף ללימוד ומאוד התעניין בו, וכמובן התרגש לקראת החידון. אגב, הוא עצמו גם כן סיים לאחרונה את לימוד התנ"ך, לאחר שהתחיל אותו בגיל חמש. זה קרה בעקבות כך שהוא ראה שבתנ"ך שלי יש סימונים בהם מירקרתי שמות, מקומות וכדומה בצבעים שונים. זה עניין אותו והוא ביקש ממני בכל פעם שאספר לו על צבע אחר. כך התחלתי לספר לו בקביעות, לפני השינה. הוא לא למד פסוק-פסוק, אך בהחלט עברנו על כל התנ"ך, כשהכל נעשה מתוך התעניינות שלו, לרגע לא כי אמרתי לו שצריך ללמוד. היו אפילו פעמים שבהן הוא ביקש ממני ללמוד עוד אך סירבתי, כי היה חשוב לי לשדר לו שזה פרס ולא עול. שואלים אותי אם אני שואף שהבן שלי יתמודד בחידון התנ"ך לנוער, ולמרות שהוא כבר מתחיל להתכונן, אני מדגיש לו כל הזמן שזה לגמרי לא נדרש ממנו ואנחנו לא מצפים לכך. זה באמת נכון. אגב, זו גם המטרה שלי כלפי התלמידים – להאהיב עליהם את התורה מתוך מקום של כיף ושמחה, ושאלו יהיו התחושות שילוו אותם בחיים".

לג'ייקוב גם חשוב להעביר את המסר: "המאמץ חשוב בעיניי הרבה יותר מהזכייה, ומתוך המבט הזה אני מסתכל על כל יתר המתמודדים שהשתתפו בחידון. אחרי החידון לחץ לי את היד אחד האנשים ואמר לי 'יישר כח'. לא התאפקתי ושאלתי אותו: 'אם הייתי זוכה במקום החמישי גם היית אומר לי יישר כח?' כשאני מבקש להעביר בכך את המסר שההערכה אינה צריכה להגיע על ההישג אלא על המאמץ. שלא לדבר על כך שייתכנו עוד מגוון מצבים שבהם שלמה מונדשיין, הסגן שלי, היה זוכה במקום ראשון ואני במקום שני או אפילו פחות מזה.

"באופן אישי כשראיתי בשבוע האחרון את השם שלי מופיע בתקשורת ובאתרים, הרגשתי לא בנוח, כי אני באמת אדם רגיל לגמרי. אמנם הייתה לי הצלחה בתחום אחד, אך אני מתמודד כמו כולנו עם קשיים, וגם לי יש ניסיונות משלי. אני שואל את עצמי מתי יבוא היום שיראיינו מישהו שניסה להתקבל לחידון ואפילו לא עלה לגמר, או 'סתם' אדם שמגדל עשרה ילדים או יהודי עובד שמקפיד ללמוד את הדף היומי ולהשתתף בשיעור מידי יום. מתי ישימו את הפוקוס על אנשים שאין להם תואר מפוצץ של חתן התנ"ך, אבל עבורי ועבור רבים הם מקור השראה לא מופחת".