חוק לישראל - פרשת מצורע, יום שלישי

תורה

(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וִיקִים כַּהֲנָא דִמְדַכֵּי יָת גַבְרָא דְמִדַכֵּי וְיָתְהוֹן קֳדָם יְיָ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:
(יב) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה: וְיִסַב כַּהֲנָא יָת אִמְרָא חֲדָא וִיקָרֵב יָתֵיהּ לַאֲשָּׁמָא וְיָת לֻגָא דְמִשְׁחָא וִירִים יָתְהוֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ:
 שני (יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא: וְיִכּוֹס יָת אִמְרָא בַּאֲתַר דִי יִכּוֹס יָת חַטָאתָא וְיָת עֲלָתָא בַּאֲתַר קַדִישׁ אֲרֵי כְּחַטָאתָא אֲשָׁמָא הוּא לְכַהֲנָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא:
(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית: וְיִסַב כַּהֲנָא מִדְמָא דַאֲשָׁמָא וְיִתֵּן כַּהֲנָא עַל רוּם אוּדְנָא דְמִדַכֵּי דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן יְדֵהּ דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵהּ דְיַמִינָא:
(טו) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית: וְיִסַב כַּהֲנָא מִלֻגָא דְמִשְׁחָא וִירִיק עַל יְדָא דְכַהֲנָא דִשְׁמָאלָא:

נביאים מלכים ב פרק ז

(יג) וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל (ההמון) הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה: וְאָתֵיב חָד מֵעַבְדּוֹהִי וַאֲמַר וְיִדְבְּרוּן כְּעַן חַמְשָׁא מִן סוּסְוָתָא מִן שְׁאָרָא דְאִשְׁתָּאָרוּ בַהּ הָא אִינוּן כְּכֹל הֲמוֹנָא דְיִשְּׂרָאֵל דְאִשְׁתָּאָרוּ בַהּ אִם יֵבְדוּן הָא אִינוּן כְּכֹל הֲמוֹנָא דְיִשְּׂרָאֵל דְּסָפוּ וְנִשְׁלַח וְנֶחֱזֵי :
(יד) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ: וְדַבָּרוּ תְּרֵין רִכְבֵי סוּסִין וּשְׁלַח מַלְכָּא בָּתַר מַשְׁרִית אֲרָם לְמֵימָר אִיזִילוּ וַחֲזוֹ:
(טו) וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם (בהחפזם) בְּחָפְזָם וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ: וַאֲזָלוּ בַּתְרֵיהוֹן עַד יַרְדְּנָא וְהָא כָּל אוֹרְחָא מַלְיָא לְבוּשִׁין וּמָנִין דְרָמוּ אֱנַשׁ אֲרָם בְּאִתְבָּעוּתֵהוֹן לְמֵעֲרַק וְתָבוּ אִזְגַּדַּיָּא וְחַוִּיאוּ לְמַלְכָּא :
(טז) וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהוָה: וּנְפַק עַמָּא וּבְזוֹ יַת מַשְׁרִית אֲרָם וַהֲוָה סְאָה סֻלְתָּא בְּסִלְעָא וְסָאתַן שְּׂעוֹרִין בְּסִלְעָא כְּפִתְגָּמָא דַיְיָ:
(יז) וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו: וּמַלְכָּא מַנֵּי יַת גִּבָּרָא דִּסְמִיךְ עַל יְדוֹהִי עַל תַּרְעָא וְדָשׁוֹהִי עַמָּא בְּתַרְעָא וּמִית כְּמָה דְמַלֵּיל נְבִיָּא דַיְיָ דְמַלֵּיל כַּד נְחַת מַלְכָּא לְוָתֵיהּ:

כתובים משלי פרק כד

(לד) וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן: וְתֵיתֵי תַדְרְכָךְ מִסְכְּנוּתָךְ וּצְרִיכוּתָךְ הֵיךְ גַּבְרָא טַבְלָרָא:
כה (א) גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: אַף אִלֵין מַתְלוֹי דִּשְלֹמֹה עֲמִיקֵי דִכְתָבוּ רַחֲמוֹי דְּחִזְקְיָה מַלְכָּא דִיהוּדָה:
(ב) כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר: יְקָרָא דֶאֱלָהָא מַן דְּמַטְשֵׁי מִלְתָא וִיקָרָא דְמַלְכֵי מַן דְּבָצֵי מִלְתָא:
(ג) שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר: מַיָא רָמִין וְאַרְעָא עֲמִיקָא וְלִבָּא דְמַלְכֵי לָא מִתְבְּצֵי:
(ד) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי: גְבוּ סוּלְאָנָא מִן סוּמָא דְנִפּוּק מַאן מִן צָרְפָא:

משנה כתובות פרק יב

א. הַנוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָהּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:

ברטנורה  (א) הנושא את האשה ופסקה עמו. בשטר וקנין, או שאמר לעדים אתם עדי שאני מחייב עצמי לזון את בתה שיש לה מאיש אחר: לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה: מוליך לה מזונותיה למקום שאמה שם. דקיי''ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה, והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:

ב. נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים, עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי:

ברטנורה  (ב) בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים, שאין מוציאים למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם, שאין הלקוחות יודעים כמה יעלו המזונות כי היכי דליזהרו להניח להם מקום לגבות: והיא ניזונת. אותה הבת: שהיא כבעלת חוב. שיש לה עליהן שטר מזונות: כל זמן שאת עמי. ולא אם אמות או תמותי או אגרשך:

ג. אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא, יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים, זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ:

ברטנורה  (ג) ונותנין לה מדור. וכן כלי תשמיש ועבדים ושפחות שהיתה משתמשת בהם בחיי בעלה. ואם נפל הבית אין חייבים לבנות לה בית אחר, דאת תהא יתבא בביתי תנן. ואפילו רצתה לבנותו מממונה אין שומעין לה: אם את אצלנו יש ליך מזונות. שברכת הבית ברובה:

ד. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים:

ברטנורה  (ד) כל זמן שהיא בבית אביה. והיורשים נתנו לה מזונותיה שם: גובה כתובתה. כשתרצה: שתעשה טובה. מנכסי יתומים, נותנת לחם ומלח לשכנותיה כדי כתובתה: וחכמים אומרים. לא הוזכרו חמש ועשרים שנה להפסידה כתובתה בשביל הטובה שתעשה מנכסי היתומים, אלא לענין המחילה הוזכרו, דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלה, הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה אין שתיקתה מחילה שמפני שמכבדים אותה היא בושה לתבוע כתובתה, אבל בבית אביה מששתקה כ''ה שנים מחילה היא: מתה יורשיה מזכירין כתובתה. כלומר צריכין לתבוע כתובתה בתוך כ''ה שנה. ודוקא כשנשבעה על כתובתה קודם שמתה הוא דיורשיה יכולים לתבוע כתובתה. אבל אם לא נשבעה על כתובתה, אין יורשיה יורשים מכתובתה כלום, שאין אדם מוריש שבועה לבניו:

גמרא כתובות דף ק''ב ע''ב

לא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן וְכוּלִי. אָמַר רַב חַסְדָּא זֹאת אוֹמֶרֶת בַּת אֵצֶל אִמָּהּ. מִמָּאי דְּבִגְדוֹלָה עַסְקִינַן דִּילְמָא בִקְטַנָּה עַסְקִינַן וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. דְּתַנְיָא מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֶּן קָטָן לְאִמּוֹ. יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים יְהֵא גָדֵל אֶצְלֵנוּ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת יְהֵא בְנִי גָדֵל אֶצְלִי. מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל אִמּוֹ. וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הָרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. מַעֲשֶׂה הָיָה וְשָׁחֲטוּהוּ עֶרֶב הָרִאשׁוֹן אִם כֵּן לִיתְנֵי לְמָקוֹם שֶׁהִיא. מַאי לְמָקוֹם שֶׁאִמָּהּ. שְׁמַע מִינָהּ בַּת אֵצֶל הָאֵם לֹא שְׁנָא גְדוֹלָה לֹא שְׁנָא קְטַנָּה. לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם וְכוּ'. הַהוּא גַבְרָא דְאוֹגַר לֵיהּ רֵיחַיָּיא לְחַבְרֵיהּ לִטְחִינָה. לְסוֹף אִיעָתַר זָבִין רֵיחַיָּיא וְחַמְרָא. אָמַר לֵיהּ עַד הָאִידְנָא הֲוָה טְחִינְנָא גַבָּךְ. הַשְׁתָּא הַב לִי אַגְרָא. אָמַר לֵיהּ מִטְחַן טְחִינְנָא לָךְ. סָבַר רְבִינָא לְמֵימָר הַיְינוּ מַתְנִיתִין לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד. אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ רַב עֲוִירָא מִי דָמֵי הָתַם חַד כַּרְסָא אִית לָהּ תַּרְתֵּי כַרְסְתָא לֵית לָהּ. הָכָא מָצֵי אָמַר לֵיהּ טְחוֹן וְזַבִּין טְחוֹן וְאוֹתִיב. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְלֵית לֵיהּ טְחִינָה לְרֵיחַיָּא אֲבָל אִית לֵיהּ טְחִינָה לְרֵיחַיָּא כְּגוֹן זוּ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל מִדַּת סְדוֹם:

רש''י  זאת אומרת. הבת אצל האם דקתני למקום שאמה ולא קתני לבית אחיה למדנו שכן ה''ה שתתגדל הבת אצל אמה ובת הניזונת מן הבנים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם: דילמא בקטנה עסקינן. ומש''ה לא קתני בת אצל אחין משום מעשה שהיה ואיכא למיחש נמי שמא יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה אימא לן דתשב אצל האחין: אם כן. דיש חילוק בין גדולה לקטנה ניתני מוליך לה מזונות למקום שהיא דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא: מאי למקום שאמה. דקתני מילתא דפסיקתא ש''מ כל בת אצל האם: דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה. ולא התנה שוכר לתת מעות למשכיר אלא שיטחון לו למזונות ביתו בשכרו: לסוף איעתר. משכיר: זבין ריחיא וחמרא. לטחון בה מזונות ביתו: אחד זנה וכו'. ולא אמרי' שניהם יתנו לה מזונות ואע''פ שלא פסק לה דמים מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת דמיהם כשיש לה מזונות ממקום אחר ה''נ אע''פ שלא פסק אלא טחינה עכשיו שאינו צריך יתן דמים: טחון וזבין. באותן שלקחת: טחון ואותיב. למזונותיך באותן שאצלי: ולא אמרן. דלא יהיב דמי: אלא דלית ליה טחינא לריחיא. שאין מוצא השוכר לטחון בשכר בכל שעה לפיכך אומר אני יושב בטל אטחון לך ולא אתן דמים. אבל כל זמן שמוצא השוכר לטחון טוחן בשכר ונותן לזה דמים: מדת סדום. זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה:

זוהר מצורע דף נ''ג ע''ב

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וַיִּקְרָא אָלֶף זְעֵירָא אֲמָאי אֶלָּא בְגִין לְאַחְזָאָה מָאן הוּא הַהוּא דְקָרָא הַהוּא דְשָׁרֵי בְמַקְדְּשָׁא וּכְדֵין זַמִּין לְמשֶׁה כְּמָאן דְּזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא. הָכָא א' זְעֵירָא הָתַם א' רַבְּתָא אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ הָתַם (ס''א אָדָם) דָּא שְׁלִימוּ דְכֹלָּא. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין משֶׁה לְאַהֲרֹן הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה אֶלָּא משֶׁה עִלָּאָה משֶׁה שׁוּשְׁבִינָא דְמַלְכָּא אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא. מְתָל לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה מַה עָבַד יָהַב לָהּ שׁוּשְׁבִינָא לְתַקְנָא לָהּ וּלְאִסְתַּכְּלָא בְמִלֵּי דְבֵיתָא וְעַל דָּא כַד עָיִיל שׁוּשְׁבִינָא דָא לְמַלְכָּא לָא עָיִיל אֶלָּא עִם מַטְרוֹנִיתָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹמֵר. משֶׁה שׁוּשְׁבִינָא לְמַלְכָּא בְּגִין כָּךְ אִזְדְּמַן כְּאוֹשְׁפִּיזָא וּלְבָתַר וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא וְכָל מִלּוֹי הֲווֹ לְפַיְיסָא לְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא וְיִתְפְּיַיס מַלְכָּא בַהְדָּהּ וְעַל דָּא בְגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא לָהּ שַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ בַּהֲדָהּ לְתַקְּנָא בֵיתָא וּלְעַיְינָא תָדִיר בְּמִלֵּי דְבֵיתָא. וְעַל דָּא אִתְתַּקַּן כְּגוֹוָנָא דִלְעֵילָא וְאִקְרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל מְנָא לָן דִּכְתִיב (תהלים ק''י) אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וּבְגִין כָּךְ כָּל מַה דְאִצְטְרִיךְ מִבֵּי מַלְכָּא נָטִיל וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בִידֵיהּ וְעַל דָּא הוּא קָאִים לְדַכְּאָה לְכָל אִינוּן דְּעָאלִין לְבֵי מַטְרוּנִיתָא בְגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח מְסָאֲבָא בְאִינוּן בְּנֵי הֵיכָלָא וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. שׁוֹאֵל, כָּתוּב, וַיִּקְרָא עִם אָלֶף קְטַנָה, לָמָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הוּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת מִי הוּא שֶׁקָּרָא אֶל מֹשֶה, שֶׁהוּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹרֶה בַּמִקְדָשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת. וְאָז הִזְמִינָה אֶת מֹשֶה אֵלֶיהָ, כְּמִי שֶׁמַּזְמִין אֵלָיו אוֹרֵחַ. כָּתוּב כָּאן א' קְטַנָה, וְשָׁם כָּתוּב א' גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ אָדָם שֵׁת אֶנוֹשׁ. כִּי א' גְּדוֹלָה הִיא בִּינָה שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַכֹּל. בֹּא וּרְאֵה, מַה בֵּין מֹשֶה לְאַהֲרֹן, אֵיזֶה מֵהֶם הוּא עֶלְיוֹן, כִּי מֹשֶׁה הוּא שׁוֹשְׁבִינוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִינָה שֶׁל הַמַּלְכָּה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מַטְרוֹנִיתָא עֶלְיוֹנָה. מַה עָשָׂה. נָתַן לָה שׁוֹשְׁבִין שֶׁיְתַקֵּן אוֹתָה וְיַשְׁגִיחַ בְּדִבְרֵי הַבַּיִת. וְעַל כֵּן, כְּשֶׁנִכְנַס הַשּׁוֹשְׁבִין, הַמֶּלֶךְ לֹא נִכְנַס אֶלָּא עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן. מֹשֶה הָיָה שׁוֹשְׁבִין אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם זֶה נִזְדַמֵן אֶל הַמַּלְכוּת כְּמוֹ אוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, דְּהַיְנוּ לַמַּלְכוּת, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ, לְרַצוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ עַל הַמַּלְכָּה, וְיִתְרַצֶה הַמֶּלֶךְ עִמָּה. וְעַל כֵּן, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא, אַהֲרֹן, הוּא שׁוֹשְׁבִינָה שֶׁל הַמַּלְכָּה, שָׁם דִּירָתוֹ עִמָּה, לְתַקֵּן הַבַּיִת וּלְהַשְׁגִיחַ תָּמִיד בְּדִבְרֵי הַבַּיִת. וְעַל כֵּן נִתְתַּקֵּן כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, וְנִקְרָא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵאַיִן לָנוּ. כִּי כָּתוּב אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וּמִשּׁוּם זֶה כָּל מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, לָקַח, וְאֵין מִי שֶׁיְעַכֵּב בַּעֲדוֹ. וְעַל כֵּן הוּא עוֹמֵד לְטַהֵר כָּל אֵלוּ הַנִּכְנָסִים לְבֵית הַמַּלְכָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָצֵא טָמֵא בְאֵלּוּ בְנֵי הָהֵיכָל. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב. וְלָקַח לַמִּטַהֵר שְׁתֵּי צִפָּרִים וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' מעשה הקרבנות פ''ה

א. שְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים. וּמִקַּבָּלַת הַדָּם וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָה. וְכָל הַזְּבָחִים קִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בְּיַד כֹּהֵן. אֲבָל מָקוֹם שְׁחִיטָתָן וּמָקוֹם קִבּוּל דָּמָן אֵינוֹ שָׁוֶה בְּכֻלָּן: ב. כֵּיצַד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן וְאֵין מְקַבְּלִין אֶת דָּמָן אֶלָּא בְצָפוֹן הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבִיאַרְנוּ גְבוּלוֹתָיו בִּתְחִלַת סֵפֶר זֶה וְקָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן וְקִבּוּל דָּמָן בְּכָל מָקוֹם מִן הָעֲזָרָה: ג. וּמְנַיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא בַצָפוֹן. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּעוֹלָה (ויקרא שם) וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה וּבְחַטָּאת הוּא אוֹמֵר (שם) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָׁחֵט הַחַטָּאת. וּכְשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת נִקְרֵאת קדֶשׁ קָדָשִׁים כַּךְ הָעוֹלָה נִקְרֵאת קדֶשׁ קָדָשִׁים. וּבְאָשָׁם הוּא אוֹמֵר בִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם. וְשַׁלְמֵי צִבּוּר הוּקְשׁוּ לְחַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים. לְפִיכָּךְ הֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּחַטָּאת וְנִשְׁחָטִין בִמְקוֹם שְׁחִיטָתהּ. וּמְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא מְקוֹם הַקַּבָּלָה:

מוסר
משערי תשובה לר''י דף ג' ע''ד

אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם (משלי יד) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע. בִּיאוּרוֹ הֶחָכָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָר מֵרָע בְּכָל מְאַמְּצֵי כֹחוֹ יִירָא וְיִזְחַל אוּלַי לֹא כָלָה חֻקּוֹ וְלֹא נִזְהַר כַּדָּת מַה לַעֲשׂוֹת. וְכָמוֹהוּ (שם כח) מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּילַמְּדֵנוּ אַל תְּפַרֵשׁ חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע אֶלָּא חָכָם סָר מֵרָע וְיָרֵא. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ עָלָיו (שם) וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. אוֹמֵר עַל מִדּוֹת הַכְּסִיל שֶׁהִיא בְּהֶפֶךְ מִמִּדַּת הֶחָכָם. כִּי הַכְּסִיל מִתְעַבֵּר. וְעִם כָּל זֹאת בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִקְּרֵהוּ עָוֹן וָנֶזֶק. וּבַעַל הַכַּעַס עָלוּל לַפּוֹשְׁעִים. וּמוּפְקַר לִנְזָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וְנֶאֱמַר (שם כה) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה וְגוֹ'. וְעוֹד יִדְאַג בַּעַל תְּשׁוּבָה פֶּן יִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתָךְ כָּל שֶׁכֵּן הָאִישׁ אֲשֶׁר נִצְחוֹ כְּבָר. כִּי רָאוּי לְהִשָׁמֵר מִן הַיֵּצֶר הָאוֹרֵב בְּכָל עֵת וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם יוֹם יוֹם. וְתִהְיֶה לוֹ לְמָעוֹז בַעֲבוֹר עָלָיו כָּל מִשְׁבְּרֵי הַיֵּצֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד. וְדִבֶּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה. וּפָרַט בּוֹ הָעִנְיַן הַזֶּה. וּפָתַח פֵּתַח דְבָרָיו. וְאָמַר (שם) בַּעֲלוֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. פִּירוּשׁ הַצַדִּיקִים מְפָאֲרִים וּמְכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם עַל כָּל מַעֲלָה טוֹבָה הַנִּמְצֵאת בָּהֶם וְהָרְשָׁעִים מְחַפְּשִׂים מוּמֵי בְנֵי אָדָם וּשְׁגִיאוּתָם לְהַשְׁפִּילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִנִּיחוּ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם. וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אַחַר כֵּן אָמַר (שם) מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם: