סוגיות בדף היומי: איך נשא דוד שתי אחיות בחייהן?

הסוגיות שנלמדות השבוע בדף היומי (סנהדרין דף י"ט), הן דיני כהן גדול ומלך, שבאו אגב דיני הסנהדרין. במשנה בתחילת הפרק נאמר חידוש: "אין נושאין אלמנתו": אם המלך נפטר, אלמנתו אינה יכולה להתחתן, כי זו פגיעה בכבוד המלך. אמנם רבי יהודה מוסיף על זה ואומר שהמלך הבא, כן יכול להתחתן עם אלמנת המלך הקודם, שאז אין זו פגיעה בכבוד המלכות, כי גם הוא מלך, ומביא רבי יהודה ראיה מדוד המלך, שהנביא אומר לו "ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך".

אמנם חכמים חולקים עליו, ואומרים שעל אף שנאמר כך, אין הכוונה לנשי שאול עצמו, אלא לנשים שבאות מבית שאול, והכוונה לבנותיו של שאול, מירב בת שאול ומיכל בת שאול.

אמנם שואלת על זה הגמרא שאלה ששאלו תלמידי רבי יוסי את רבם: איך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? הרי אסור לשאת שתי אחיות כל עוד שתיהן בחיים? וביאר להם רבי יוסי, כי דוד נשא את מיכל רק אחרי שמירב נפטרה.

אבל רבי יהושע בן קרחה טוען שדוד ומירב לא היו נשואים כלל. על אף ששאול הרי הבטיח שמי שיכה את גלית – יתן לו את בתו, והוסיף לנסות את דוד ודרש ממנו מאה ערלות פלשתים, בסופו של דבר הוא התכחש להבטחתו. ומסבירה הגמרא שלשאול הייתה טענה מעניינת לפטור את עצמו, שכן קידושין חלים רק על ידי נתינת כסף, ואילו פעולה שעליה מבטיחים כסף, היא לא כסף ממשי, היא רק חוב, שאול חייב לדוד על זה שביצע את המשימה, וישנה הלכה "המקדש במלווה אינה מקודשת". אדם שאישה חייבת לו סכום כסף, אינו יכול לומר לה "אני מוחל לך על החוב ותתקדשי לי בזה", אפילו אם החוב הוא של מיליון דולר, כי לקידושין צריכים כסף ממשי.

דוד, לעומת זאת, סבר כי האישה מתקדשת בשווה כסף, ולכן כיוון שהביא את החפץ שהתבקש, מאה ערלות פלשתים, אף על פי שאין לו שווי, לכל היותר אוכל לכלבים, עדיין כיון שהביא חפץ ממשי, הרי היא מקודשת לו. ולכן התנגד לדעתו של שאול.

דבר מעניין נוסף מספרת הגמרא, שמה שנאמר בנביא "חמשת בני מיכל בת שאול", אין הכוונה כפשוטו, בנים שהיא ילדה, שכן למיכל בת שאול לא היו ילדים. הכוונה לבני מירב, שנפטרה צעירה, ומיכל גידלה אותם, ולכן נקראו על שמה. ומכאן לומדת הגמרא "כל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

לרעיון זה מביאה הגמרא פסוק מפורש: כאשר נולד לבועז ורות בן, נאמר: "ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי". והרי הבן היה של רות, כלת נעמי, לא של נעמי. אלא כיוון שנעמי היתה מכוונת את דרכה ומחנכת, ואף גיירה אותה, היא זו שגידלה אותו, ולכן הוא נקרא בנה.

ראיה מעניינת נוספת מביאה הגמרא מהכתוב בתהילים: "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה". אמנם כולנו בני יעקב, אך האם כולנו בני יוסף? אלא הביאור הוא שיוסף כלכל את עם ישראל בשנות הרעב, ולכן נחשב כאילו ילד את כל העם, כי הציל אותו מן הרעב.

ומוסיפה הגמרא, לא רק מי שמגדל את בן חברו, אלא גם מי שמלמד בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. שנאמר "ואלה תולדת אהרן ומשה", אבל בפירוט התולדות באים רק בני אהרן. מדוע? משום שמשה לימדם תורה, ולכן נקראים על שמו, הם גם תולדות משה.