"ככל שאני זועקת יותר – הוא הולך ומתנתק יותר"

"לא נשארו לי יותר מילים. הסברתי לו מה אני מצפה שהוא יעשה ואיך אני צריכה שהוא יתנהג בכל שפה אפשרית. ניסיתי בעברית, אנגלית, פנטומימה, שפת הסימנים ואפילו גוגל טרנסלייט התחיל להיתקע מרוב מאמץ… או שהוא פשוט לא מבין, או שעדיין לא גיליתי את השפה שאני צריכה להשתמש בה על מנת שהוא יבין אותי", אמרה מרים בייאוש.

"הבעיה היא לא ממש בשפה, אלא יותר בתנועה הנפשית", הסברתי.

"למה את מתכוונת ב'תנועה נפשית'?", שאלה מרים.

"מה קורה לירון כשאת מסבירה לו את כל מה שאת מצפה שהוא יעשה?", שאלתי.

"ככל שאני זועקת את זה יותר – הוא מתרחק ומתנתק יותר", ענתה מרים.

"בעצם, ככל שאת מנסה בכוח לתת מענה לתחושת החוסר על מנת להשיג את מה שאת רוצה מירון, ככה את מוציאה המון אנרגיה החוצה, ורק גורמת לירון להתרחק ממך. כל הזעקות האלה שאת זועקת שאת סובלת ובודדה – הן מבטאות מחסור וכאב גדולים מאוד, שלא מביאים לך את המענה שאת זקוקה לו כל כך".

"אז מה אני יכולה לעשות?", שאלה מרים בחוסר אונים.

"קודם אנחנו צריכות לזהות את הרצון האמיתי והמדויק שמסתתר מאחורי הזעקות האלה", עניתי.

"את רוצה להגיד לי שכשאני אומרת לירון שאני רוצה שהוא יתחשב בי, שיראה אותי ולא יזלזל בי, זה לא הרצון האמיתי שלי?", שאלה.

"זה התסכול שלך שזועק", עניתי.

"אז מה אני צריכה לעשות?", שאלה מרים.

"להתחבר לאותה תחושת תסכול קשה ולהבין: איך היית רוצה להרגיש? הכניסה הזו לעומק תאפשר לך להתחבר ולהסכים להרגיש את החיסרון שלך, שמבקש להתמלא. שם בעומק ישנם באמת הרחשים העמוקים של הרצון והתבונה של מה שאת ראויה ונועדת לקבל".

"לא ממש הבנתי, איך זה מוביל אותי למקום הזה?", שאלה מרים.

"כשאת מסכימה להיות עם הכאב, את נותנת לכאב להוביל אותך לבירור הנקי והפנימי של – איך היית רוצה להרגיש? איך היית רוצה שיתייחסו אליך?

את לוקחת את תחושת הבדידות הקשה שאת מרגישה, או תחושת השקיפות, ושואלת את עצמך: איך אני מרגישה עכשיו? מה כואב לי עכשיו? ואז את מסכימה לחוות את זה בגוף".

"זה מרגיש לי מאיים וכואב מאוד", הגיבה מרים בחשש.

"אבל רק אם תעברי דרך הגוף, דרך הכאב הזה, רק אז תוכלי באמת לשאול את עצמך איך היית רוצה להרגיש. בואי ננסה לרגע. בואי תנסי, דרך הכאב הזה, לזהות מה היית רוצה להרגיש".

"הייתי רוצה להרגיש חשובה, עטופה, בטוחה, שאכפת ממני, יקרה…", השיבה מרים.

"כשאת מתחילה לעבוד ולתרגל את התדר הזה, הוא ימשוך אליך מציאות שתגדיל ותניע עוד מהאנרגיה הזאת במציאות שלך. וכשתייצרי מבנים עם דוגמאות ממשיות בתדר הזה, הם יתחילו להופיע בחייך".

"למה את מתכוונת ב'דוגמאות'?".

"איזה יחס היית רוצה שירון יתן לך, איך היית רוצה שיתעניין בך? איך הוא ישמח אותך? את מתחילה לייצר מבנים של הסיטואציות האלו בדמיון, שבהם ירון ממוקם באופן שהכי יתמוך בך. לדוגמא: שהוא מקשיב בקשב גבוה, מחבק, מכין לך ארוחה, קונה לך מתנות וכו'…

"כשתלכי בכל יום עם המבנים האלה שגורמים לך להרגיש את הנחת, החשיבות, השמחה, המלאות והבטחון – זה יגרום לך גם להרגיש כמה את ראויה לזה, וזה כבר יהיה בדרך אליך. בצורה שבה את עובדת היום, את עובדת מאוד מאוד מאוד קשה, ומקבלת מעט".

"נכון, ככה גדלתי. שרק אם עובדים קשה אפשר לראות תוצאות", התחילה לדמוע.

"יש עבודה קשה שהיא מבורכת, שמגיעה מתוך חדוות עשייה, ויש עבודה קשה שהיא תסכול של חוסר הצלחה, וממנה אנחנו נלמד להפטר. את באת לכאן על מנת לקבל את החוויה המשמעותית הזאת של מי שאת בעומק, שאת אישה מדהימה שראויה לקבל את כל היחס הכי יקר שיש. ככל שתתרגלי את ההתמקמות הנפשית הזאת, את התדר הזה, כך הוא יהפוך להיות ברירת המחדל שלך, וכך גם המציאות והחיים יהפכו להיות כאלה.

"לסיום, אני חוזרת שוב: כשאני סוערת או כואבת כל רגש אחר שמציף אותי – אז אני שואלת את עצמי: מה אני מרגישה? מה אני חווה? יש אני, ויש מה שאני חווה… אני חווה עכשיו זלזול, אני חווה שקיפות. ממש לתת לרגש הזה, לכל האנרגיה הזאת, לעבור דרכך. זאת אנרגית חיים. אנחנו לא שופטות אותה כשלילית או חיובית.  צריך להסכים לחוות את זה ממש, ולתת לזה שם: כשאת חווה שקיפות איפה את מרגישה את זה בגוף?".

"בבטן", ענתה.

"איזו תחושה פיזית זה מייצר?", שאלתי.

"כיווץ".

"מה היית רוצה להרגיש?".

"הייתי רוצה להרגיש שמכבדים אותי, שרואים אותי…", ענתה מרים.

"כשאת מרגישה שמכבדים אותך ורואים אותך, איך זה מרגיש בגוף?", שאלתי.

"תחושה של התרחבות, נשימה נקייה", ענתה.

"מה יגרום לך להרגיש את זה?", שאלתי.

"שירון יבדוק מה שלומי ואיך ישנתי לפני שהוא יוצא לרכיבה על אופנים עם חברים".

"ממש תסכימי להרגיש בגוף, איזה תחושות יש בך כשהוא מתעניין. זה התדר שאת צריכה להיות בו. ולסיום, תשאלי את עצמך: אילו פעולות את יכולה לעשות עבור עצמך, שיכולות לתמוך בך כרגע?".

"מה למשל?", שאלה.

"מקלחת נעימה, כוס קפה עם חברה… כל דבר שישמח אותך. כל רגש שמגיע ועולה, עולה כדי לעבור ריפוי. הנפש מזהה שאת עכשיו בשלה לפגוש את הכאב הזה, שסביר להניח שלא נוצר מירון. הוא כנראה רגש שמוכר לך כבר מהילדות. ככה המערכת הנפשית מנקה אותו שוב ושוב, עד שהוא מתחיל להופיע פחות, ואולי כמעט ולא.

"אנחנו במסע משותף של נשמה בתוך גוף בדרך למיזוג, בדרך לגילוי. כמו שכתב הרב קוק: "כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת, כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד, הרינו מקשיבים. כמו קול מלאך ה' דופק, נוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו, למען יופיע אלינו בכליל הדרו..." (הרב קוק, שמונה קבצים, ג', של"ט).

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן