האם אני אחראית למה שקורה לי? האם זה בידיים שלי?

נעמי סיימה את השיחה מוצפת ברגשות עצב, תסכול, פחד וקצת שמחה

הכל התערבב לה והיא התחילה לבכות, מתוסכלת מעצמה שהיא לא מסוגלת לשמוח, סוף סוף תהילה התארסה! כל כך הרבה שנים של המתנה ביחד עברו עליהן ובמקום לשמוח איתה, היא ממש מבולבלת.

נזכרת בשיחה האחרונה שלהן. תהילה סיפרה לה שהשינוי אצלה התחיל בהבנה שהיא אחראית למציאות שבה היא נמצאת. לקח לה זמן להפנים את זה, אבל בזכות זה היא התחילה תהליך פנימי שבו היא הבינה מה יש שם מאחור, בתודעה שלה, שמונע ממנה את הזוגיות שהיא כל כך רוצה, והנה – היא מצאה את בן הזוג שלה.

ואז זה הכה בה. האם יכול להיות שאני אחראית לזה שאני עדיין רווקה? האם זה בכלל בידיים שלי?

אני פונה אליך, את שקוראת. איפה בחיים שלך את מרגישה שאת חסומה? והאם את מאמינה שיש לך אפשרות לצאת מזה? האם זה גם בשליטה שלך?

כנראה שרוב התשובות יהיו: "זה משמים", "ככה נגזר עלי", "זה המזל שלי", "זה יישאר ככה כל החיים", "זה לא בשליטה שלי".

למה קשה לנו לקחת אחריות על המציאות שלנו?

הסיבה הראשונה היא, שאם אני לוקחת אחריות על המצב בו אני נמצאת, אני צריכה לעשות שינוי, לצאת מאזור הנוחות שלי למקומות לא מוכרים וזה ממש מאתגר, נוח לי באזור המוכר, גם כשזה לא באמת מקום שטוב לי בו.

מי יודע מה יהיה במקום אחר? זה מפחיד ללכת למקום לא מוכר אפילו כשאני ממש רוצה אותו.

אין כמו להישאר במקום הבטוח שלי, גם כשזה כואב, לא נורא נעביר בו עוד קצת זמן וככה עוברים להם הימים בלי שינוי לכיוון שאליו אני חולמת, אבל עם המון כאב, עצב ותסכול שאני לא מתקדמת.

הסיבה השנייה היא שאני לא אקח אחריות על המציאות שלי בגלל רגש האשמה, ההבנה שאני זאת שגורמת לחיים שלי להראות ככה, אני אחראית לזה. אין את מי להאשים, רק את עצמי, וזה ממש לא כיף לחוות אשמה. זה אחד הרגשות הקשים שכולם בורחים מהם, אבל הוא נמצא תמיד, גם אם לא נרצה.

מכירה את זה שאת רואה עוגה שווה באירוע, ומתלבטת המון אם לאכול אותה, ובסוף לא עומדת מול זה ואוכלת? ואז במקום ליהנות מהעוגה הטעימה, מתחילים להציף אותך רגשות אשמה – למה לא התאפקתי? אין לי שליטה עצמית? אני חסרת מעצורים וכדו'?

הדרך לקחת אחריות, לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם רגשות אשמה היא לבחור לקחת אחריות. בדוגמא עם העוגה: אני בוחרת לאכול כרגע את העוגה, כי אני מבינה שזה הצורך שלי עכשיו. אני לוקחת שליטה על ההחלטות שלי, אני בוחרת בהן ושלימה איתן.

מה שעוזר מאוד, זה להגיד לעצמך: אני בוחרת לקחת אחריות על החיים שלי ולהבין שבחרתי את המציאות שלי, כי בשלב הזה של החיים זה מה שהיה נכון לי. ולגבי העבר – זה מה שהיה נכון לי אז. עכשיו אני בוחרת להתפתח ולהתקדם לשלב הבא של חיי.

לקבל את עצמך עם הבחירה הזאת של מציאות חייך, ולהבין שאת יכולה לבחור לשנות אותה.

רגע, אבל אולי את אומרת לעצמך "זה משמים" או "ככה נגזר עלי". כשאת אומרת את זה, על מי נופלת האשמה?

זה להיות פסיבית – אני לא לוקחת אחריות, יש שם מישהו למעלה שהחליט שככה החיים שלי יראו, ולי נשאר לבכות על מר גורלי.

ההבנה שצריכה להיות היא שאנחנו נמצאות בעולם של עשיה. האוכל לא מגיע לבד, הכסף לא מגיע לבד, הבגדים לא מגיעים לבד. את הכל צריך ליצור ועל הכל צריך לעבוד, גם או בעיקר על המצב התודעתי והנפשי שבו אנו נמצאות.

אז תגידי – הנה, עשיתי, הלכתי לרופא או התקשרתי לשדכנית או יצאתי לפגוש בחורים וכו', אני כל הזמן עושה כדי לשנות את החיים שלי.

זה קצת כמו שיש לי עסק ואני שמה פרסום, ואומרת "זהו, אני את שלי עשיתי, ההמשך זה מלמעלה".

האם באמת פרסום לבד מספיק???

בסדנת שיווק בה השתתפתי אמרה היועצת שיווק ש-30% זה הפרסום ו-70% זה העבודה על המחשבות שלנו.

אחרי הקורונה הבנתי שאני רוצה לחזור לקבל לקוחות, עשיתי עבודה פנימית עם עצמי, להוריד פחדים, להעז לצאת מאזור הנוחות שלי. הסכמתי במחשבה לראות איך זה קורה. כל סדר היום משתנה, אני כבר לא יכולה לעשות מה שנוח לי, אני מחויבת לנשים שאצלי בתהליך, לקבל אותן מידי שבוע בלי ביטולים. פרסמתי מודעה בעיתון.

באותו שבוע התקשרו אלי שלוש נשים שמישהו הפנה אלי. אחת מהן הוא הפנה כבר חצי שנה קודם. שלושתן התקשרו באותו שבוע! מהמודעה לא הייתה אפילו שיחה אחת! נשמע כמו אגדה, אבל זה מה שהיה.

אז האם זה היה מהפרסום? ואם לא היה פרסום, האם הם היו פונות?

יש מחקרים רבים שמראים את ההשפעה של המחשבה על המציאות שלנו.

יש לנו אחריות על המציאות שלנו גם בדברים שנראים לא בבחירה שלנו, כמו קושי בפוריות, תאונות שחוזרות על עצמן, כאבים כרוניים וכדומה.

הכרתי מישהו שעבר המון תאונות, והחליט שהוא עובד על זה. כשהלך לעבר, למקום שממנו זה התחיל, הגיע לגיל שנתיים. בזמן שאחיו הגדול יותר עבר תאונה וכל המשפחה היו סביבו ושכחו אותו, הוא לקח את המסקנה מאותו אירוע שכדי לקבל תשומת לב – צריך לעבור תאונות.

ומה עם בורא עולם? עם האמונה שהכל מלמעלה?

תוך כדי שאנחנו פועלות, עושות עבודה פנימית וחיצונית, פועלות בלי הפסקה, צריך להבין ולהאמין שהתוצאות לא בידיים שלנו! אנחנו לוקחות אחריות על העשייה, על מה שנראה בשליטה שלנו. אם יש תוצאה פחות טובה – נמשיך לעבוד כי זה התפקיד שלנו בעולם הזה, ויחד עם זה נבין שהתוצאות הן מלמעלה. נפעל מתוך אמונה ושחרור שיש למעלה מי שאוהב אותנו ורוצה את הכי טוב עבורנו, ומה שקורה זה הכי טוב ונכון כרגע בשבילנו.

הפחדים שלנו, האמונות שלנו, המחשבות שלנו – הם שיוצרים את המציאות שלנו.

כדי לשנות את מציאות החיים שלנו, הצעד הראשון יהיה לקחת אחריות, להבין שיש לנו שליטה על החיים שלנו ועל כל מה שאנחנו עוברים, שיש לנו האופציה לפעול ולשנות.

אז קחי את המכחול, קחי שליטה ותתחילי לצייר לך את חייך כמו שאת חולמת באמת!

שרה זילברמן היא מדריכה לנישואין מאושרים ולמציאת זיווג, ומטפלת במחלקת חש"ן (שלום בית, חינוך ילדים, שלוות הנפש).

מחלקת חש"ן מציעה מטפלים בפריסה ארצית. ניתן לקבל ייעוץ ב-ZOOM. הייעוץ כרוך בתשלום.

זה חשוב לי, אני רוצה להתייעץ! חייגו 073-3333-101, או פנו במייל chayas@htv.co.il