"כשושנה בין החוחים": העומקים הנסתרים מאחורי המשל בשיר השירים

שלמה המלך, בשיר השירים, ממשיל את כנסת ישראל, רעייתו של ה"דוד", הקב"ה, לשושנה: "כשושנה בין החוחים". מה העומק של משל זה? מתברר שיש בו רבדים רבים ושונים, שמשפיעים וקשורים להרבה מצוות והלכות, מציצית, ועד כוס של קידוש.

חז"ל במדרש שיר השירים מסבירים, כי יש משהו מיוחד בשושנה, שכאשר השמש קופחת עליה - עליה נכמשים, אבל כשיורד עליה הטל – היא נמתחת ומתעוררת. כך עם ישראל, כאשר גובר עליהם האויב – הם מתכווצים, וכאשר הם מתחברים לטל התורה – הם פורחים מחדש. וכשם שהשושנה ניכרת למרחוק בין העשבים, ככתם ורוד בוהק, כך ניכרים ישראל בין העמים. כשאתה רואה יהודי בתוך המון של גויים, אתה מזהה אותו מיד. כפי שהשושנה עתידה להיקטף ולעמוד לנוי על שולחן מלכים, ולהפיץ ריח טוב, כך עתידים ישראל להיות נהנים מזיו השכינה.

אך בספר הזוהר, בפרשת בראשית, באו דברים מעניינים מאד בעניין ייחודה של השושנה. ראשית מציין הזוהר כי ישנן שושנים בהירות, לבנות, וישנן סמוקות, אדומות. זה סימן לדין ורחמים, שתי המידות שישראל נוהגים בהן. שנית, לשושנה ישנם 13 עלים, ומתוכם חמישה עלים חזקים וגדולים (הם מכונים בבוטניקה "עלי גביע". לפרח הוורד, שכנראה אליו הכוונה, ישנם חמישה עלי גביע). המסגרת החיצונית של הפרח. שלושה עשר העלים הללו הם כנגד שלוש עשרה מידות של רחמים, וחמשת העלים החזקים הם כנגד חמשת השערים של ישועה שבשמים.

ולכן את כוס הקידוש צריכים להחזיק על היד, על חמש אצבעות, כנגד חמש שערי הישועות, שכן נאמר "כוס ישועות אשא". פרח השושנה דומה לכוס (ולכן עליו החיצוניים נקראים "עלי גביע"), וגם הוא מונח על חמישה שערים, חמישה עלים שתומכים בו. עוד נאמר בזוהר פרשת ויחי: "כנסת ישראל נקראת כוס של ברכה".

בכוס הקידוש אנחנו מברכים על יין,  ומזכירים את מעשה בראשית, שהרי השבת היא זכר לשביתת ה' בסוף הבריאה. ה' שבת כאשר נתן בבריאה כוח להתקיים ולהפריח את עצמה. היין הוא מגידולי הקרקע, הוא מייצג את הכוח שה' נתן בעולם, באדמה, להצמיח דבר חזק ומשמעותי כל כך, המשמח לבב אנוש, ולכן מתאים היותו דומה לשושנה, היפה בפרחים, שגם הם גדלים בחכמה מיוחדת.

בזוהר לפרשת פינחס מובא הכתוב מתהלים ס', "שושן עדות", ומבאר הזוהר כי השושנה היא עדות למעשה בראשית, שכן במעשה בראשית, בין הזכרת שם "אלוקים" הראשונה, לבין הפעם השנייה שבה מוזכר "אלוקים", ישנן 13 מלים, המספר שעליו מעידים 13 עלי השושנה, ואילו הפסוק "שמע ישראל" מכיל 5 מילים, כנגד 5 עלי השושנה החזקים.

בספר "תיקוני הזוהר" נאמר כי מספר 13 העלים של השושנה, הוא משום שישנם 12 עלים, ואחד מהם מחולק לשניים, לכן הם נחשבים ל-13. זה מזכיר לנו את מספר בני ישראל, שהם 12 שבטים, אבל שבט יוסף נחלק לשניים, לאפרים ולמנשה, ולכן נחשבים 13.

הים שעשה שלמה בבית המקדש, עמד על שנים עשר בקר, שתים עשרה דמויות שור ענקיות מזהב, כנגד שבטי ישראל, ועליו נאמר בספר דברי הימים שהיה "כמעשה שפת כוס פרח שושן": הוא היה כמו גביע ענק, כמו פרח שושנה ענק, מלא במים, לטהר בהם את הכהנים לעבודת המקדש.

הגאון מווילנא בספר "יהל אור" כותב כי החלוקה של הקשרים בציצית, י"ג חוליות וחמשה קשרים, הם כנגד השושנה, שהיא סמל לעם ישראל ולמעשה בראשית.

להר הבית היו חמשה שערים (משנה מידות א', ג'), אבל סך כל השערים במתחם המקדש היה 13 (משנה שקלים ו', ג': "והיכן היו משתחווים, ארבע בצפון וארבע בדרום שלש במזרח ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים").