פרשת ויחי: איך רועה צאן מנהיג את העדר שלו?

יעקב מברך את יוסף לפני פטירתו, ובתוך דבריו הוא מכנה את הקדוש ברוך הוא בכינוי חדש שלא הוזכר עד כה בתורה: "הרועה". "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר, הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית מ"ח, ט"ו).

ננסה לגלות את העומק של הכינוי המיוחד הזה, ואת משמעותו לחיינו.

*

כשרועה צאן רועה את עדרו, היכן הרועה ממוקם? האם הרועה צועד בראש העדר, במרכזו או מאחוריו?

התורה מתארת את רועי הצאן כמי שצועדים בעיקר מאחורי העדר, ולא בראשו. לדוגמא: כשיעקב שולח עדרי מנחה לעשיו, נכתב: "וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים" (בראשית ל"ב, כ'). באופן דומה, הנביא עמוס מתאר את בחירתו לנביא מתוך עיסוקו כרועה: "וַיִּקָּחֵנִי השם מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן" (עמוס ז', ט"ו). הרד”ק שם מפרש: "כי הא-ל לקחני מאחרי הצאן - שהייתי הולך אחריהן ורועה אותן". על דוד המלך נכתב: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ" (תהלים ע"ח), מבאר המצודת דוד: "מאחר עלות - ממה שהלך אחר המניקות לרעותן, הביאו להיות מלך רועה ישראל".

נראה, אם כן, שרועי ישראל צעדו בעיקר מאחורי העדר.

הנהגת כבשים היא תהליך עדין, המשלב הבנה עמוקה של טבע העדר, אינסטינקטים בסיסיים של בעלי החיים והשפעה עדינה מצד הרועה. אחד הכלים המרכזיים שבהם משתמש הרועה הוא לחץ מאחור. הכבשים אינן מובלות קדימה באופן ישיר. במקום זאת, הרועה פועל מאחורי הקלעים, ומניע בעדינות את התהליך כולו.

כבשים הן חיות עדריות. באופן טבעי, הן עוקבות זו אחר זו ונוטות לנוע בכיוון שבו העדר מתקדם. אחת התכונות הבולטות שלהן היא תגובתן ללחץ – כאשר הן מרגישות נוכחות מאחוריהן, הן נעות קדימה כדי להימנע ממה שנדמה להן כאיום או דחיפה. הרועה מנצל את התכונה הזו לטובתו. כאשר הוא מפעיל לחץ עדין על הכבשה האחרונה, הכבשה האחרונה נעה קדימה. בכך היא דוחפת את הכבשה שלפניה, וכך נוצר אפקט דומינו שמניע את כל העדר.

כאשר הרועה צועד מאחור, הוא יכול לראות את כל מה שקורה בעדר – מי מתעכב, מי חורג מהשורה, ומי זקוק לעזרה. אם היה עומד מלפנים, הוא לא היה מסוגל לעקוב אחרי כולם. ההשפעה מאחור מאפשרת לרועה לשלוט בקצב ובכיוון מבלי להפריע לזרימה הטבעית של העדר. כך הוא מנווט את הקבוצה מבלי שהכבשים אפילו ירגישו שהן מובלות.

אם כן, הדרך שבה פועלים רועים, הם לא ממש הולכים בראש העדר שלהם. הם הולכים מאחורי הצאן שלהם והם מעין מדריכים את העדר בחשאי. כבשה חושבת שמה שהיא עושה זה לעקוב אחרי הכבשים שלפניה, אבל הם לא מבינים שהרועה בעצם מוביל אותם, אבל מאחור. נכון יותר לומר, שהם לא הולכים אחרי הכבשים שלפניהם, אלא שהם הולכים אחרי הכבשים שנמצאים מאחוריהם.

יעקב אבינו מכנה את אלוקים "הרועה". מדוע?

חיי האדם מורכבים מזמנים של גילוי והארת פנים, ומזמנים של הסתר פנים. פעמים שאנו רואים בחיינו את ידו הטובה של השם מחזיקה בנו ומובילה אותנו, ופעמים אנו עלולים להרגיש שאנו נתונים לפגעי החיים, ושגורלנו הופקר. גם עם ישראל, פעמים ראה את הקדוש ברוך הוא מוביל אותו בגאון וביד רמה, בליווי ניסים עצומים, ופעמים שהוא חש כצאן אשר אין לו רועה.

יעקב אבינו סוקר את חייו ברגעיו האחרונים עלי אדמות, והוא אומר ליוסף, שהקדוש ברוך הוא, הרועה שלו, רעה אותו והיה שם בשבילו בכל שלב גם בזמנים הכי קשים. יעקב רואה כעת איך כל אירועי חייו, הקשים והמורכבים, נוהלו על ידי הרועה האלוקי מאחור. ניתן היה לטעות ולחשוב שיעקב הופקר לגורלו. אולם יעקב אבינו ידע שמאחורי הכל יש רועה נאמן, וזה מה שנתן לו את הכוח להיות "יעקב אבינו".

יעקב אבינו לא הצליח לשבת בשלווה. אירוע אחר אירוע רדף אותו, וקשה היה להבחין בקיומו של "הרועה". האירועים היו יכולים להיראות כנטולי הכוונה חלילה. אולם בסוף חייו של יעקב, הוא מגלה את "הרועה" במלוא הדרו. הוא מבין איך מאחורי כל האירועים הקשים עמד הרועה שכיוון את הכל בדקדוק רב.

יעקב, שעליו נאמר "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (מ"ח, י'), הוא אינו רואה באופן פיזי, אך דווקא בעיוורונו הפיזי, הוא זוכה לראות ראייה עמוקה יותר: ״וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ״ (מ"ח, י"א). יעקב זוכה לראיה רוחנית מדהימה, ולהשגת האלוקות ברמה הגבוהה ביותר.

יעקב מלמד את יוסף ואת בניו על הנהגה אלוקית מיוחדת שנקראת "הרועה". הנהגה בה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו מאחור, מאחורי הקלעים. יעקב אומר את זה עכשיו, לפני פטירתו ולקראת גלות מצרים המרה שהחלה עם בואו למצרים. יעקב אומר ליוסף, לפנינו מאות שנות עבדות, אולם דע לך שאלוקים ממשיך להוביל ולרעות אותנו גם לאורך השנים הקשות שיבואו עלינו, אולם מאחור. 

יבוא זמן, שה"רועה" יתגלה למשה בסנה ויאמר לו, שהוא מפסיק לצעוד מאחורה והחל מהיום הוא "צועד קדימה" –  "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי השם לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם... לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי השם, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו', ו'-ט'). הקדוש ברוך הוא יצעד "בראש העדר" ויעשה ניסים עצומים במצרים ובמדבר, וכולם יראו בחוש מי מנהיג את עם ישראל.

יעקב, שסוקר את חייו ברגעיו האחרונים, מבין איך אלוקים, הרועה שלו, היה שם בשבילו בכל שלב, גם כאשר הדברים נראו בלתי אפשריים, והוא הוביל אותו לשדות המרעה הדשנות ביותר.

האתגר שלנו הוא לזהות את "הרועה" בחיינו, להכיר בהנהגתו גם בזמנים של הסתר פנים, ולהביע תודה על ההובלה השקטה המוליכה אותנו אל היעד.