כתבות מגזין
"לא הממ"ד מגן, אלא הקב"ה – גם אחרי פגיעה שלישית בבית"
אחרי שבית משפחת פיזם בשדרות נפגע בפעם השלישית מטיל, מספר הרב פיזם על השמחה שדעכה, על החזרה המטלטלת לשגרה תחת אש, ועל האמונה המוחלטת: "רק הקב"ה שומר עלינו"
- מיכל אריאלי
- פורסם י"ג טבת התשפ"ה
חדש בהידברות דיגיטל: ערוץ חדש בווטסאפ
"הילד הפסיק עם הריטלין": משחק מדהים לשיפור קשב וריכוז
זה קרה ביום שלישי האחרון: קול נפץ עצום הדהד בביתו של הרב חננאל פיזם, שליח חב"ד בשדרות. "כל הבית רעד", הוא מספר כשנזכר ברגעים הטראומתיים. "הילדים הספיקו להגיע לממ"ד, אבל אני הייתי במסדרון שמוביל אליו ואפילו לא הספקתי להיכנס, כי יש לנו בסך הכל 15 שניות מאז שנשמעת ההתרעה. כל הבית רעד והבנתי מיד שזה נפל אצלנו".
אם המילים "שדרות" ו"צבע אדום" נשמעות לכם כלקוחות מן העבר, או ליתר דיוק – מלפני פרוץ המלחמה, גם הרב פיזם יסכים איתכם. "במשך החודשים האחרונים, מאז שחזרו רוב תושבי העיר, היו אזעקות בודדות ממש", הוא מציין, "אבל בשבועיים האחרונים זה הופך למגמה מחודשת, והתחושה היא שברצועה חזרו להרים ראש, ובתוך כך שצה"ל מתמרן שם, הם משגרים לעברנו קסאמים".
האש חוזרת לשדרות
זו לא הפעם הראשונה בה ביתו של הרב פיזם נפגע באופן ישיר. "הפעם הראשונה הייתה לפני 16 שנים", הוא מספר, "לאחר מכן הייתה פגיעה נוספת בתחילת המלחמה, בשבוע שאחרי שמחת תורה. באותם ימים רוב תושבי העיר פונו כבר למלונות, גם אשתי והילדים עזבו את הבית, אבל אני נשארתי בעיר וכך גם שליחי חב"ד ופעילים נוספים, כי ראינו צורך לדאוג לחיילים הרבים שהיו כאן. היה ברור לנו שהם אלו שנלחמים בשטח, ואילו אנו עוזרים במלחמה הרוחנית, עם תפילין, ציציות, תפילות ועוד שורה ארוכה של פרויקטים.
"הפגיעה הישירה בביתנו הייתה בזמן בו הייתי בחצר, והיא גרמה להרס גדול מאוד. במשך חודשים ארוכים עסקנו בשיפוץ מחדש, והאמת היא שעד היום לא הספקנו לסיים את השיפוץ, שכן יש לנו עוד הרבה קרמיקות בחצר שמצריכות טיפול, אבל לפחות יכולנו לחזור להתגורר בדירה, והנה שוב חזרנו השבוע לנקודה בה היינו לפני שנה – עם הרס רב ובית פגוע".
בכנות, אתה לא מפחד?
"אין פחד, אבל יש תחושה של חוסר אונים, כשאתה שואל את עצמך מה אתה אמור לעשות מול בית הרוס, כשעדיין לא הספקת לשקם אותו מאז הפגיעה הקודמת.
"ועוד יותר מכך, יש גם את התסכול הגדול, כי זה קרה דווקא בימים שכבר הרגשנו ביטחון ואפילו התחלנו להזמין אלינו חברים ובני משפחה מהצפון ומהמרכז, כשאנו מסבירים להם: 'שדרות היא המקום הרגוע ביותר בארץ'. אפילו ארגנו אירוע גדול של הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתם של אנשים יקרים כל כך שנרצחו במתקפת החמאס, ביניהם אופיר ליבשטיין, יו"ר יישובי שער הנגב, שהייתי איתו בידידות עמוקה מאוד. הגיעו לאירוע אנשים מכל רחבי הארץ, ללא שום חשש. השמחה הייתה גדולה, ממש הרגשנו שאנו מתקרבים לניצחון, ואז הגיע השבוע האחרון ושוב נשמעו פעם אחר פעם אזעקות צבע אדום".
פעילות חב"ד בעיר
"הקב"ה לא עוזב אותנו"
מה עם הילדים? הם לא חוששים?
"התגובות של הילדים שלנו משתנות בהתאם לגיל. כך למשל הילדה בת השש הודיעה לנו בפגיעה הקודמת שהיא לא מוכנה לעלות לבית עד שהוא יהיה משופץ לגמרי, הילדים הגדולים לעומתה משתדלים להפגין ביטחון כלפי חוץ, אבל בשיחות עם אנשי מקצוע אנו בינים שזה לא תמיד אומר שהם רגועים גם בפנים. זו גם הסיבה שאנו מקפידים להיות מלווים באנשי מקצוע ממרכז חוסן, וברוך ה' יש כאן בעיר צוות מקצועי מאוד שמגיש סיוע לכל התושבים".
היה שלב כלשהו בו חשבתם לעזוב את שדרות?
"מעולם לא", הוא מצהיר, "אנו מתגוררים כאן כבר 24 שנה, ומחוברים חזק מאוד לפסוק 'ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה – מראשית השנה עד אחרית השנה'. אנו רואים באופן ברור לאורך כל הדרך שהמקום הכי שמור בעולם הוא ארץ ישראל, ויודעים שרק כאן אנחנו בטוחים".
ויש לו על כך סיפור מרגש במיוחד: "בשנת תשס"ז, כשעוד לא הייתה כיפת ברזל, היה ערב שבת עם גשם של קסאמים ואלפים מתושבי העיר פונו לבתי מלון. התלבטנו באותו זמן אם לעזוב את העיר או לא, ואשתי הציעה לשאול את הרבי מליובאוויטש באגרות קודש. המענה שקיבלנו היה לבדוק את המזוזות של הבית, והתברר שהן כשרות, אך באחד הפתחים היינו צריכים לשנות את המיקום של המזוזה. כך עשינו ונשארנו באותה עת בבית, מתוך אמונה תמימה בכך שלא יקרה לנו שום רע.
"עד היום תושבי המקום מזכירים לי את הסיפור הזה שבעקבותיו הם חזרו במוצאי אותה שבת בביטחון והיו רגועים מאוד, אפילו שכיפת ברזל לא הייתה. כי זהו המסר שאנו מעבירים לכולם גם היום – לא הממ"ד הוא זה שמגן עלינו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכשנאמין בכך נחוש תמיד ביטחון, גם אחרי שלוש פגיעות ישירות בבית".
תגובות