מאתאיסט למאמין: המסע של הפיזיקאי אלן סנדייג' אל בורא עולם

האסטרונום אלן סנדייג' הוא בן 95. מאחוריו שנים רבות של מחקר בנבכי וסתרי היקום. הוא מגדיר את עצמו כמי שגדל מנעוריו על ברכי האתאיזם. הוא בנה קריירה מקצועית בחשיפת סודות הכוכבים, והציץ מבעד לטלסקופים מצ'ילה עד קליפורניה, בתקווה לגלות לא פחות מאשר את מוצאו וגורלו של היקום. תצפיותיו בכוכבים רחוקים הראו כמה מהר היקום מתפשט, ומה גילו.

אבל בדרך לפתרון התעלומות העמוקות ביותר של היקום הוטרד סנדייג' משאלות שפתרונן אינו חבוי בסופרנובות בוהקות. ביניהן: מדוע יש משהו ביקום, במקום לא כלום?

סנדייג' התייאש מלענות על שאלות כאלה באמצעות ההיגיון בלבד. בגיל 50 הוא הכריח את עצמו לקבל את האמונה בבורא עולם.

"המדע שבו עסקתי הוביל אותי למסקנה שהעולם הרבה יותר מסובך ממה שיכול להיות מוסבר על ידי מדע", הוא אומר. "אלוקים – זהו ההסבר הטבעי שלי להבין את המסתורין של קיום".

במאמר בעיתון המדעי המפורסם "ניוזוויק" נכתב על כך: "משהו מפתיע קורה בימים אלה בין המדע והדת. אלן סנדייג' אומר כי 'כיום הקהילה המדעית מזלזלת באמונה דתית, עד כדי חוסר רצון לחשוף את עצמך כמאמין. היחס למאמין הוא כה קיצוני'. אבל עכשיו 'התיאולוגיה והמדע נכנסות למערכת יחסים חדשה', אומר הפיזיקאי שהפך לתיאולוג, רוברט ג'ון ראסל, שיסד בשנת 1981 מרכז לתיאולוגיה ומדע הטבע באיחוד התיאולוגי למוסמכים בברקלי.

"במקום לפגוע באמונה ובתחושה הרוחנית, התגליות המדעיות החדשות, לפחות בעיני מדענים מאמינים, דווקא מחזקים אותן. המפץ הגדול, שנחשב כאירוע שאינו מותיר מקום לבורא, כעת מצביע למדענים מסוימים כי יש עיצוב ומטרה מאחורי היקום. האבולוציה, אומרים גם כמה מדענים-תיאולוגים, מספקת רמזים לטבעו של אלוהים. תורת הכאוס, המתארת תהליכים שגרתיים כמו דפוסי מזג האוויר וטפטוף ברזים, מתפרשת כפתיחת דלת לאלוהים לפעול בעולם.

"מג'ורג'טאון עד ברקלי, תיאולוגים המאמצים את המדע, ומדענים שלא יכולים לסבול את הריקנות הרוחנית של האמפיריציזם מקימים מכוני שילוב בין השתיים.  ספרים כמו 'מדע ותיאולוגיה: ההרמוניה החדשה', או 'האמונה באלוקים בעידן המדע', זולגים ממכבשי הדפוס. ביוני נערך סימפוזיון על 'המדע והחיפוש הרוחני', שאורגן על ידי מכון  CTNS של ראסל. הוא משך יותר מ-320 משתתפים בתשלום ו-33 מרצים. סרט תיעודי של PBS על מדע ואמונה ישודר בסתיו הקרוב.

"הפיסיקאים נתקלים בסימנים שהיקום נוצר בהתאמה אישית לחיים ותודעה. מתברר שאם קבועי הטבע – מספרים בלתי משתנים כמו כח הכבידה, מטען האלקטרון והמסה של הפרוטון – היו מעט שבמעט שונים, האטומים לא היו מתקבצים, הכוכבים לא היו בוערים והחיים לעולם לא היו מופיעים".

"כאשר אתה מבין שחוקי הטבע חייבים להיות מכוונים מאוד בעדינות כדי לייצר את היקום שאנו רואים", אומר ג'ון פולקינגהורן (Polkinghorne) שהיה לו קריירה מכובדת כפיזיקאי באוניברסיטת קיימברידג' לפני שהפך לכומר אנגליקני בשנת 1982, "אתה מבין שהיקום לא סתם קרה, אלא שחייבת להיות מטרה מאחורי זה".

צ'רלס טאונס, שזכה בשותפות ב-1964 בפרס נובל לפיסיקה על גילוי העקרונות של הלייזר, מרחיק לכת עוד יותר: "לרבים יש תחושה שאיכשהו אינטליגנציה חייבת להיות מעורבת בחוקי היקום".

האופי הרציונאלי מאוד של המדע גורם לו להצטייר כאויב הרוחני, אך גם כאן, קריאה חדשה יכולה לקיים, במקום לחסל, את האמונה. מאז אייזיק ניוטון, המדע קבע מסר ברור: העולם מתנהל לפי כללים, כללים שהם ביסודם מתמטיים, כללים שבני אדם יכול להבין. בני אדם המציאו את המתמטיקה המופשטת, בעצם כיצירת מדמיונם, אך באורח פלא מתברר כי המתמטיקה הזאת באמת מתארת את העולם...

זה מצביע, אומר פולקינגהורן, "על עובדה עמוקה מאוד על טבעו של היקום", דהיינו, שמוחנו, שממציא מתמטיקה, מותאם למציאות של הקוסמוס. אנחנו מכוונים איכשהו לאמיתות שלו.

מאז התגלית כי מחשבה טהורה יכולה לחדור את המסתורין של היקום, "זה נראה כי משהו בתודעה אנושית הינו הרמוני עם חשיבתו של אלוקים", אומר קארל פייט, ביולוג חוקר סרטן מניו ג'רסי.

תחום מדע אפילו חדש יותר, תורת הכאוס, מתאר תופעות כמו מזג האוויר וסוגים של תגובות כימיות שתוצאות מדויקות אינן יכולות לחזות. זה יכול להיות, אומר פולקינגהורן, שאלוקים בוחר שאפשרות הופכת למציאות. פעולה אלוקית זו אינה מפרה את החוקים הפיזיים.

רוב המדענים עדיין מחנים את אמונתם, אם "יש להם את זה", בדלת המעבדה. אבל בדיוק כמו שהאמונה יכולה למצוא השראה במדע, כך מדענים יכולים למצוא השראה באמונה…

על פי מחקר שפורסם, 40 אחוז מאנשי המדע מאמינים באל אישי – לא רק כוח בל יתואר ונוכחות בעולם, אלא אלוהות שאליה הם יכולים להתפלל. ליואל פרימק, אסטרופיזיקאי באוניברסיטת קליפורניה, סנט קרוז, "העיסוק במדע מעניק השראה רוחנית". מתברר, מסביר פרימק, שניתן להעלות על הדעת את הגודל הגדול ביותר, את היקום כולו, שהוא 10 עם 29 אפסים אחריו. הגודל הקטן ביותר מתאר את עולם החלקיקים, והוא 10 עם 24 אפסים (ועשרוני) בחזיתו. בני אדם הם ממש באמצע. האם זה יחזיר אותנו למקום של כבוד במרכז העולם? פרימק לא יודע, אבל הוא מתאר זאת "קוסמולוגיה שנותנת סיפוק לנפש".

מארק ריצ'רדסון מהמרכז לתיאולוגיה ומדעי הטבע אומר, "המדע אינו יכול לשמש כראיה לקיומו של אלוקים, אך הוא יכול לשמש כעד אופי".