"זה הרגע ששינה אותי לנצח" – גילוי מטלטל מחייו של רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח מישיבת חברון

רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח הנודע מישיבת חברון, לא רק חינך את תלמידיו לתורה ולמוסר, אלא גם הפך דוגמה חיה לשינוי פנימי והתגברות על מכשולים. בסיפור מרגש, שאותו נהג לספר בוועדים לתלמידיו, הוא חשף כיצד רגע של אכזבה עמוקה כמעט גרם לו לשנות את אישיותו, אך דווקא אז החליט לעמוד על ערכיו – ובכך הפך לנשמה גדולה ומאירה יותר. רגע זה, כפי שהוא מתאר, היה נקודת מפנה בחייו, והוא ממשיך להדהד גם היום כמשל עמוק לכל מי שחפץ להיות "מעביר על מידותיו" באמת.

"נער צעיר הייתי", סיפר רבי מאיר, "כשנכנסתי לעולמה של תורה, מגיל צעיר ממש, עוד לפני גיל 'בר מצוה', גליתי למקומות תורה, עד שמצאתי את מקומי בישיבתו של מורי ורבי ה'סבא מסלבודקא'.

"שם בישיבה הימים היו ימי מסכת התעלות של ממש, אבל לא ארכו ימי השקט, ומלחמת העולם המתחוללת ברחבי העולם, הגיעה לפתחנו, החזית שזזה מיום ליום הביאה לגלי פליטים ענקיים, עשרות אלפי בני אדם שנעו כמעט יחדיו ממקום למקום, העיקר לא להימצא בקו האש, לפיכך כבר בגיל 18 מקל הנדודים היה מנת חלקי שוב, כשבכל כמה ימים נמלטנו הלאה מאימת ה'צבא הגרמני' הכובש.

"היה זה באיזושהיא עיירה, בה מצאנו מנוח ימים מספר, והנה בצהרי אחד הימים שמועת בהלה באה, ה'צבא הגרמני מתקרב', הכל החלו לנוס על נפשם ולהימלט, גם אני וחברי ידיד מהעבר שנפגש עימי באותה עיירה, החילונו במנוסה, רצנו לעבר כיכר העיירה, שם חישבנו לתור ולמצוא בעל עגלה שיקח אותנו בעגלתו הלאה מהחזית במהירות.

"כשהגענו אל הכיכר וכמעט שתפסתי את מקומי בעגלה מעגלות הבורחים, אמר לי חברי, 'אוי, שכחתי את הצרור שלי באכסניה, שם נמצאים המסמכים שלי הכסף והעיקר התפילין, תעשה איתי חסד תמתין לי שארוץ ואחזור', הסכמתי, ונעמדתי במקומי, ממתין לחבר ההוא שירוץ ויחזור.

ממשיך רבי מאיר לספר: "בינתיים למול עיני ברגעים ספורים העיירה התרוקנה, עגלות נתמלאו, ויצאו במהירות חולפות ביעף על פני, ואני כבר התחלתי להילחץ, מה יהיה עוד רגע ולא ישארו עגלות, היכן הוא, הרי הוא אמר שירוץ, הזאת היא ריצה?!, מחשבת נטישה חלפה בליבי, אולי אעזוב אותו, אלך ואתפוס את מקומי על עגלה כלשהיא, הרי לא אוכל להמתין לו עד בוש, אבל תיכף גרשתיה, הרי לא כך עושים עם חבר, אין זה הוגן, הוא ביקש ואני אתמסר לבקשתו, לא אברח לו חלילה.

"הלחץ גבר, העגלה האחרונה כבר יצאה לה לפני רגע מהכיכר, והכיכר ההומה, כעת ריק מאדם, ואיפה הוא ריבון כל העולמים, למה הוא מתמהמה?, אבל הא, הנה הוא בא, רץ מרחוק, נו סוף סוף, יחד נראה כעת מה לעשות, כיצד למצוא מי שיובילנו מכאן, הוא בא בריצה, ויחד עמו הופיעה כמו משום מקום עגלה עמוסה, לא הספקנו להחליף מילה על עיכובו, משום שלנפנוף ידינו עצרה, והעגלון הנכבד שבקדמתה הודיע כי מקום אחד נותר, חברי כמו לא חיכיתי לו במסירות זה עתה, עלה תיכף על העגלה ונעלם עמה.

"נקל לשער ולחוש את תחושת ההלם וכפיות הטובה שעטפה אותי", סיפר רבי מאיר בכנות. "איזו התנהגות, איזו גמילות רעה, הלא למענך הפסדתי את כל האפשרויות, ואילו אתה כך בורח?, איזו הנהגה לא תורנית, איך רואים עליו שהוא אינו בן תורה...

"ובמהלך השניות הללו של האכזבה העמוקה מהרוע שהתנפץ אלי, החלטתי בליבי, יותר לא אעשה את הטעות הזו, יותר לא אחכה לאיש, אני לא ימתין ויפסיד בשביל אחרים, זהו, סיימתי להיות...

"אבל לאחר רגע, המוסר אמר את דברו, 'מאיר חדש', דיבר אלי יצר הטוב, וכי המתנת בשבילו, מאיר? והלא בשבילך המתנת, כי אתה לא איש שבורח, כי אתה בן תורה, כי אתה איש הגון והוגן.

"ואם כן, למה שתשנה את אישיותך המוסרית והטובה, בגלל הנהגה של בחור לא הוגן? וכי חיכית כי אתה אסקופה הנדרסת, וכי אוכזבת כי אתה וותרן ללא תקנה? ממש לא! אתה חיכית כי אתה אדם גדול, מרומם, וזה הלא אין סיבה שישתנה.

"באותו רגע, שהחלטתי כי הארוע הזה, האכזבה העמוקה הזו, לא תשנה את אישיותי, חשתי ממש איך אני מתעלה ומתרומם, באותם רגעים עליתי למקום גבוה יותר, קומה נכבדה מאישיותי נבנתה ברגע טהור זה, או אז נהייתי אדם אחר, מאיר אחר, מאיר חדש!", סיים המשגיח הדגול את דבריו מעוררי ההשראה.

רבי מאיר חדש זצ"ל (תרנ"ח - תשמ"ט) היה המשגיח של ישיבת חברון במשך למעלה מיובל. כמו כן שימש כמשגיח בישיבות עטרת ישראל ואור אלחנן, ובלט בקרב אישי תנועת המוסר.