כל דבריו נאמרו מפי אליהו הנביא: מי היה רבי אלעזר בעל "הרוקח"?

לפני כ-830 שנה, בליל כ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (14 בנובמבר 1196), ישב רבי אליעזר ממגנצא בביתו, וקרא בפרשת השבוע, פרשת וישב, הוא הספיק לקרוא את דברי רש"י "ביקש יעקב לישב בשלוה...", כשלפתע נפרצה דלת הבית ושני גברתנים מגודלים ושיכורים נכנסו פנימה, רבי אלעזר זיהה אותם מיד: הם חייבים לו כסף. הוא גם הבין שמטרתם היא להיפטר מהחוב ומבעל החוב יחדיו. עוד בטרם היה סיפק בידו לעשות משהו, נחת גרזן על ראשו והוא צנח ארצה, המום. מזווית עינו הוא ראה כיצד הרשעים הורגים את שתי בנותיו. אשתו רצה בבהלה אל הרחוב, אלא שהם השיגוה עד מהרה ורצחו גם אותה. בנו, שישן בחדר הסמוך, ניצל. וכך מתאר רבי אלעזר את האירוע הנורא: "ובתי בלט הגדולה בקעו ראשה, ובתי חנה בקעו בראשה ומתו... ומיד עמדה אשתי החסידה ויצאה... וצעקה שהרגו אותנו. ויצאו המתועבים והכוה בראשה... ונפלה הצדקת מתה. ואני סגרתי הפתח וצעקנו עד שבא לנו עזר ממרום".

הרוצחים הובאו למשפט, ואחד מהם – זה שביצע את הרצח בפועל – הוצא להורג בתלייה, אבל בשביל משפחתו של רבי אלעזר, היה כבר מאוחר מדי, וכך הוא כותב בקינתו:

"אוי לי על אשתי, אוי לי על בנותי,

אקונן קינה, כמה השיגוני עוונותי

נאמן עלי הדיין אשר דנני

בחטאתי ובפשעי הכניעני

לך אברך בכל מידה שיר אחווה

לך אכרע ואשתחווה".

אשתו הצדקת היתה נכדתו של ריב"ן, חתנו של רש"י הקדוש, כך שהיא היתה נינתו של רש"י.

אחרי שהחלים רבי אלעזר מן הפציעה, עזב את מגנצא, ועבר לעיר וורמס, שם נתמנה לרב ואב"ד. באותו הזמן היו שכינו אותה "גרמייזא", וכך דבק בו הכינוי "רבי אלעזר מגרמייזא". אך שמו המפורסם יותר של רבי אלעזר הוא, בפשטות, "הרוקח". ולא, הוא לא רקח תרופות: הוא כתב ספר מפורסם בשם "הרוקח". בספר הוא רוקח סמים רוחניים למרפא ולישועה. הספר הוא ספר של פסקי הלכות, אבל חלק ממנו מיוסד על  חכמת הקבלה, ובו רעיונות ורמזים וגם דרכים של קבלה מעשית. רבים מן הפוסקים מצטטים את דבריו בנוגע לטעמי המצוות ואופן קיומן על פי הקבלה.

הסיבה שהתמסר לכתיבת ספרים, שלא היתה עדיין מקובלת בזמנו, היא הפרעות שחווה על בשרו. הוא הבין שיהיה קשה מאד לבסס את לימוד התורה רק פנים אל פנים, ולכן חשב כי כתיבת דברי התורה על ספר תוכל להפיצם גם כאשר יהיו קשיים ללמוד בקביעות עם התלמידים ישירות.

למרות היותו פוסק הלכה גדול, רב ואב"ד של וורמייזא ומחברן של חלק מתקנות שו"ם – תקנות הקהילות האשכנזיות הקדומות (שפיירא וורמייזא ומגנצא), התפרסם רבי אלעזר בעל הרוקח יותר בתור מקובל, ובעל "בני יששכר" קובע כי כל דבריו נאמרו מפי אליהו הנביא.

וכך למשל מתאר הרוקח כיצד יש להתכונן ללימוד קבלה מעשית, על ידי ברכה מיוחדת שתיקן: "בטרם ילמד הרב את תלמידו, ירחצו במים ויטבלו בארבעים סאה, וילבשו בגדים לבנים ויתענו יום שילמדהו, ויעמדו במים עד קרסוליו... ואחר כך ילכו להם אצל מים או בבית הכנסת או בבית המדרש... ויאמר הרב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו... והביננו לידע שמו הגדול והנורא ברוך אתה ה' מגלה מסתריו לישראל".

גם בהלכה ובהנהגת היום ישנן תקנות שלו שהתקבלו בכל תפוצות ישראל. למשל: פסיעת שלוש פסיעות לפני תפילת שמונה עשרה, אי אמירת תחנון בחודש ניסן, ואמירת הפסוק "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה" בזמן לקיחת הטלית. הוא גם המקור הקדום ביותר לאיסור הקטניות המקובל על קהילות אשכנז.

רבי אלעזר מגרמייזא הוא גם מחברו של הספר המפורסם כסגולה, "רזיאל המלאך". המילה "רזיאל" היא נוטריקון "רזי אלעזר", וכל התוכן של "רזיאל המלאך" נמצא בספרו של רבי אלעזר, "גלי רזיא". הדברים האלו, שנכתבו בספר "רזיאל", כנראה נתפסו כדברים מיוחדים שנודעו מפי מלאך ומפי נשמות קדומות, ולכן יש להם סגולה מיוחדת.

בעל הרוקח כתב כמות גדולה מאד של ספרים וחיבורים, וחלקם עדיין נשארו בכתבי יד עד ימינו, כיוון שהם עוסקים בעניינים קבליים עמוקים.

בעל הרוקח נפטר ב-1230, תתק"ץ, בוורמייזא, ונקבר בה.