כתבות מגזין

"פתאום הים נעלם והאדמה רעדה": עשרים שנה לצונאמי שזעזע את העולם

נבות חורי איחר לצלילה וניצל, טילי סמית למדה על צונאמי והצילה חוף שלם, יוסי חסון צלל מתחת לגלים ונותר בחיים, ואדיר אייד נמלט מאי בודד: שבעה סיפורים מצמררים של ניצולים מהצונאמי שזעזע את העולם לפני 20 שנה בדיוק

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

בחודש האחרון ציין העולם 20 שנה לאסון הצונאמי באוקיינוס ההודי. אסון שאיש אינו מסוגל לשכוח. כפי שזכור, מדובר היה ברעידת אדמה תת-ימית אדירה, מהחזקות ביותר שנמדדו אי פעם – 9.1 בסולם ריכטר, שהתרחשה סמוך לחופי סומטרה, אינדונזיה.

האדמה רעדה, והים הגיב בזעם. גלי צונאמי אימתניים וקירות מים עצומים בגובה עשרות מטרים ששטפו חופים של מדינות רבות, ומחקו כפרים ועיירות שלמות. זו הייתה טרגדיה אנושית שגבתה את חייהם של למעלה מ-230,000 בני אדם, ופצעה רבבות נוספים. מיליוני אנשים נותרו ללא קורת גג, והנזקים הכלכליים היו עצומים.

אך מתוך האפלה הנוראה, מתוך הכאוס וההרס, בקעו גם סיפורי ניסים מטלטלים, סיפורים על אנשים שניצלו בדרך פלא, כנגד כל הסיכויים. סיפורים עם תושייה והשגחה פרטית של כאלו שחוו את האימה הנוראה, אך זכו להינצל ולהמשיך בחיים.

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

אוהד יקיר וחבריו הגיעו לחוף פאטונג בתאילנד כדי לחגוג יחד. האווירה הייתה שמחה וסוערת, והחברים היו מאושרים. לאחר החגיגות, החליטו רוב החברים להישאר לישון על החוף, תחת כיפת השמיים. אוהד, לעומתם, חש צורך לחזור לחדרו במלון. החלטה גורלית זו, שהתקבלה כמעט באקראי, הצילה את חייו. הוא נפרד מחבריו לשלום, לא יודע שזו תהיה פרידה אחרונה.

למחרת בבוקר, אוהד התעורר מאוחר מהרגיל. כשפתח את דלת המרפסת בקומה השנייה, נגלה לעיניו מחזה שלא ישכח לעולם: הנוף המוכר של החוף נעלם כליל. במקום החול הזהוב והים הכחול, ראה אוהד בוצת מים אדירה, שהציפה את כל האזור. הרס וחורבן נגלו למרחוק, עצים שנעקרו משורשיהם, מבנים הרוסים, ובעיקר – היעדרות מוחלטת של קו החוף. באותו רגע נורא, הבין אוהד את גודל האסון וחש את ליבו נופל לתהום. הוא הבין מיד שחבריו, שנשארו לישון על החוף, לא שרדו את הצונאמי. הלילה של החגיגה הפך לבוקר של אימה מוחלטת, שחרץ צלקת עמוקה בליבו של אוהד, צלקת של אובדן ושל נס אישי.

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

טילי סמית', ילדה בריטית בת 11 בלבד, שהתה עם משפחתה בחופשה בתאילנד, בחוף פוקט. שבועיים לפני הנסיעה, במסגרת שיעור גיאוגרפיה בבית הספר, למדה טילי על תופעת הצונאמי ועל הסימנים המקדימים לו. היא למדה לזהות את נסיגת הים הפתאומית, את הופעת הבועות והקצף, ואת התנהגותם החריגה של בעלי החיים.

בזמן ששהו בחוף, הבחינה טילי לפתע בסימנים מחשידים שהזכירו לה את מה שלמדה: המים החלו לבעבע, קצף לבן התגבר על פני הים, והים החל לסגת במהירות מהחוף. טילי זיהתה מיד שמדובר בצונאמי מתקרב, והחלה לצעוק ולצרוח בכל כוחה, כשהיא מזהירה את האנשים סביבה. בתחילה, האנשים לא הבינו את פשר זעקותיה, אך התעקשותה והבהלה שניכרה בפניה גרמו להם להקשיב.

בזכות תושייתה המדהימה של טילי, כ-100 אנשים שהיו בחוף ניצלו. חוף זה היה אחד החופים הבודדים בפוקט שלא גבה קורבנות. סיפורה של טילי הפך לסמל של תקווה ותושייה, והראה כיצד ידע וערנות יכולים להציל חיים.

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

עילם בר לב ואשתו טיילו בתאילנד ולא העלו בדעתם שהחופשה שכה חלמו עליה תהפוך לסיוט בלהות. הם נסעו באוטובוס עמוס נוסעים, בדרכם ליעד הבא, כאשר לפתע עצר הנהג את האוטובוס בפתאומיות באמצע הכביש, פתח את הדלת ונמלט בריצה, כשהוא משאיר את הנוסעים המומים ומבולבלים.

שניות ספורות לאחר מכן, החלו מים עכורים וגועשים לעלות מהיבשה ולכסות את הכביש. המים עלו במהירות עצומה והגיעו תוך רגעים ספורים לגובה חלונות האוטובוס. הנוסעים, שעדיין לא הבינו את גודל הסכנה, החלו לצעוק בפאניקה, מנסים להבין מה קורה. עילם ואשתו פעלו באינסטינקט והצליחו להימלט במהירות דרך החלון. באותם רגעים הם הסתובבו לאחור וראו מחזה מזעזע: האוטובוס, שהיה עד לפני רגע מלא באנשים, נסחף וטבע במים הגועשים, יחד עם מחצית מנוסעיו שלא הספיקו להימלט בזמן. השניים מצאו את עצמם כשהם נאבקים במים מלאי בוץ ופסולת, מנסים נואשות להגיע ליבשה. המים היו חזקים וסחפו אותם לכל עבר, והבוץ הקשה על השחייה. מה עוד שילדה תאילנדית קטנה נסחפה לעבר אשתו של עילם וטיפסה עליה בייאוש, נאחזת בה כקרש הצלה אחרון.

לאחר מאבק מתיש במים הזועמים, הצליחו בני הזוג, יחד עם הילדה הקטנה, להגיע ליבשה ולמצוא מחסה זמני. הם היו רטובים, מבוהלים ונסערים, אך בחיים. הנס הזה, ההישרדות כנגד כל הסיכויים, חיזק את הקשר ביניהם והעמיק את רגישותם כלפי הסובב אותם. "מאז שחזרנו הפכנו הרבה יותר רגישים לסבל וכאב אנושי, והתחלנו להתנדב", סיפר עילם. "גם בזוגיות נקשרנו קשר שאי אפשר להתיר ובכל שנה בתאריך זה אנחנו חוגגים לידה מחדש".

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

יוסי חסון ובת זוגו יצאו לחופשה באי קופיפי שבתאילנד. באותו בוקר גורלי הם התלבטו אם לבלות את היום בחוף או לצאת לצלילה. לבסוף הם בחרו בצלילה, והייתה זו החלטה שהצילה את חייהם.

בעודם צוללים בעומק של עשרה מטרים מתחת לפני הים הם חוו לפתע תחושה מוזרה ובלתי מוסברת של זריקה לאחור, כאילו כוח עצום דחף אותם. "זה כמו שאנשים הולכים בחוץ והרוח דוחפת אותם והם לא יכולים להתנגד, ככה אני הרגשתי", סיפר לאחר מכן חסון.

המדריכה המנוסה זיהתה מיד שמשהו אינו כשורה והובילה את הקבוצה במהירות דרך שני קירות אלמוגים, בניסיון למצוא מחסה. אלא שכאשר עלו חזרה לפני המים, ציפתה להם הפתעה מוזרה: פני הים היו שקטים ורגועים לחלוטין. הם לא הבינו מה קרה, והמשיכו בצלילה כרגיל.

רק לאחר מספר שעות, כאשר חזרו לחוף, גילו את גודל האסון. החוף היה הרוס לחלוטין, עצים שבורים, גגות על הקרקע, ומראות קשים של גופות. רק אז הם הבינו את הנס הגדול שקרה להם. הצלילה, שהייתה אמורה להיות פעילות מהנה, הפכה לפתע למצילת חיים. "האסון הזה הבהיר לי שהדבר הכי יקר לי בעולם אלו האנשים שנמצאים סביבי – הקרובים והרחוקים", העיד לאחר מכן חסון , "ואסור לשכוח זאת".

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

אדיר אייד שהה באי ניל שבאוקיינוס ההודי, וחזה מקרוב בסדק שנפער בחוף כשהורגשה רעידת האדמה הראשונה. "אני חושב שזה היה הרגע בו הכי פחדתי, כי הוא המחיש לי שמשהו איום ונורא עומד לקרות", הוא סיפר. "פחדתי מפני הלא  נודע".

אייד לא הבין שמדובר בצונאמי, אך הוא החליט לברוח לכיוון המזח, מרחק של שלושה קילומטרים. בעודו שם הוא הבחין בים שעולה ויורד, ובסירות הדייגים שנטרקות בסלעים.

מאחר שהיה מדובר באי נידח שלא היה ממש מרושת בחשמל ובתשתיות, לא הצליח אייד ליצור קשר עם משפחתו בארץ, שכבר קיבלה הודעה על כך שהוא ככל הנראה אינו בחיים.

רק שבוע אחרי הצונאמי פגש אייד בנציג של משרד החוץ הישראלי, אשר הגיע ושאל בצעקות: "יש פה ישראלים?" אייד ועוד כמה מהישראלים שהיו שם השיבו בחיוב, בעוד שהמטיילים האחרים נפעמים מגודל מסירותה של מדינת ישראל לאזרחיה.  

נציגי משרד החוץ כינסו אותם וקראו בשמותיהם, אולם שמו של אייד ועוד כעשרה שמות נוספים לא הוקרא, מאחר שהם סומנו עד אז ככאלו שאינם בחיים. עבור בני משפחותיהם שכבר חשבו על הנורא מכל, הייתה זו תגלית מרגשת עד דמעות, כששמעו על כך ששרדו והם עומדים להתאחד איתם בקרוב.  

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

נבות חורי ובת זוגו הגיעו לאי בתאילנד, ותכננו לקום בשעת בוקר מוקדמת ולצאת לצלילה. אלא שכאשר התעוררו הם גילו שהשעה כבר 11:00 בבוקר. את הצלילה הם הפסידו, אך בעת שהתעוררו הם גילו שהחשמל במלון מנותק. בתחילה הם חשבו שמדובר בתקלה מקומית, אך כאשר גילו שאין גם מים חמים, החלו לחשוד שמשהו אינו כשורה.

נבות ירד לדלפק הקבלה ושאל את בעל המלון מה קרה. "הוא לא דיבר, אלא נתן לי יד, לקח אותי לקצה ההר והצביע לעבר האופק", הוא שחזר. המחזה שנגלה לעיניהם היה מחריד: "כל האי היה מכוסה במים, הרוס לחלוטין, הנוף המדהים שראינו עד אותו יום פשוט נמחק, זה היה הלם טוטלי".

למרבה הנס, נבות פגש במהרה את אחיו, שניצל אף הוא משום שהיה באמצע צלילה בזמן שהצונאמי הכה באי. "אחי בדיוק צלל, והוא סיפר שמתחת למים פתאום מחשב הצלילה שלו הראה על עומק מסוים, נגיד חמישה מטר, ואז הראה 30 מטר. הכול התבלבל בגלל הגאות וגל הצונאמי", הוא סיפר.

לאחר הפגישה המרגשת עם האח, הם החלו במסע קשה ומצמרר לעבר המזח, שהיה נקודת הכינוס של הניצולים, כשהדרך מלאה בהריסות ובגופות. כך הם הצליחו להיחלץ מתוך גן העדן שהפך ברגע אחד לגיהינום.

 

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

פרופ' ניר אביאלי, אז סטודנט לפוסט-דוקטורט, טייל עם משפחתו בסרי לנקה. הם סיימו את טיולם בבית הארחה על שפת הים בכפר ליד העיר טאנגול. לאחר מכן הם הלכו לאכול ארוחת בוקר במסעדה ששכנה בין עצי קוקוס והשקיפה אל הים, אך השלווה לא נמשכה זמן רב.

"הסתכלתי בין עצי הקוקוס, ובמקום שבו היו קודם לכן שמיים מעוננים, ראיתי משהו כחול", סיפר פרופ' אביאלי. כשהוא וחברו קמו ממקומם הם הבחינו בעגלת התינוקות שהשאירו בפתח המסעדה שנסחפת במים. בעל המסעדה צעק לעברם שוב ושוב: "באבא!" ("ילד" בשפת המקום), ולאחר מכן קרא לעברם: "קחו את הילדים ורוצו!"

פרופ' אביאלי החל לרוץ עם בתו בת השנתיים בידיו, אשתו החזיקה את בנם התינוק, וזוג חברים שהיו איתם רצו עם בנם. פרופ' אביאלי התעכב לרגע, מנסה להציל את עגלת התינוקות, אך הבין מיד שעליו לברוח. במהלך הריצה, הוא הסתכל לאחור וראה משפחה צרפתית שהייתה גם היא בבית ההארחה, אך בפעם הבאה בה הוא סובב את הראש, הוא כבר ראה את אבי המשפחה שוחה במים. באותו רגע הבין פרופ' אביאלי את גודל הסכנה ורץ בכל כוחו, עד שהגיעו לכביש, שם היו בטוחים יחסית.

לאחר מכן השתררה דממה מצמררת, ואז החלו הצרחות יחד עם הידיעה הנוראה: בכפר בו שהו נהרגו שישים איש. הפרופ' ומשפחתו שהו בבית משפחה מקומית, עד שהצליחו לבסוף ליצור קשר עם משפחותיהם שסייעו להם להיחלץ בביטחה.

עוד לא הצטרפתם לקבוצת הוואטסאפ החדשה של הידברות דיגיטל? זה הזמן! לחצו כאן >>

תגיות:צונאמיניצולים
הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים