ידידיה מאיר: בין הבלבול לאסון, השיח על עסקת החטופים הוא מפחיד

1. הדבר שהכי מפחיד אותי בעסקת החטופים הוא השיח על עסקת החטופים. כלומר, ברור שמה שהכי מפחיד בעסקה הוא המחירים הכבדים שאנחנו עלולים לשלם עליה בחיי אדם, חלילה. אבל זה בדיוק העניין, שאין דרך לדבר על זה ועל חששות והשלכות נוספות של העסקה. למה? כי מחירים, חששות והשלכות הם עניינים שנוגעים לעתיד. לעתיד הקרוב אומנם, אבל לא לעכשיו־עכשיו.

זאת ועוד, בשביל לדבר על מה שמסוכן בעסקת החטופים צריך גם קצת דמיון. אני לא מדבר על חזון, אני מדבר רק על מבט צופה פני עתיד. אבל הנה, אתם רואים, שוב הגענו למילה המעצבנת הזאת, "עתיד". בשיח על החטופים מתייחסים רק להווה, לחטופים שאנחנו מכירים את השמות שלהם, את הפנים שלהם, את הנמשים שלהם, אז מה אתה בא אלינו עם נרצחים או חטופים עתידיים שאין לנו מושג מה צבע השיער שלהם?

ומעל הכול: דיבורים על ההשלכות של העסקה מצריכים שכל, מוח וקור רוח, ואלה כבר מזמן הוצאו מחוץ לשיח.

2. "מוח שליט על הלב", כתוב בספר התניא. והאמירה הזאת עולה בראשי בכל פעם שמדברים על החטופים. ושלא תבינו לא נכון, אני לא מנסה, ולא רוצה, וגם לא יכול, להתכחש לרגשות שסיפור החטופים מעורר בנו. ואני מבין לגמרי את החרדה ואת המתח ואת הדחיפות והבהילות. כן, את העכשיו־עכשיו. אבל אני חושב שאם נכניס לסערת הרגשות הלאומית הזאת גם קצת שכל, נקרב את העכשיו הזה, לכל החטופים, וגם לא נגרום לעוד חטיפות בעתיד. אופס, שוב הזכרתי בחוסר רגישות את המילה "עתיד". סליחה.

קשה לא להתבלבל בימים אלו. אנחנו תחת קמפיין אגרסיבי. תחת שטיפת לב (למה באמת אין ביטוי כזה?) שגורמת לנו להרגיש לא נעים אם אנחנו לא צועקים, או לפחות שרים, למען החטופים. בזמן שהדבר היחיד שאנחנו, האנשים הקטנים, יכולים לעשות, בלי להעלות את המחיר ולהרחיק את השחרור ובלי לגרום לחטיפות ופגיעות בנפש בעתיד - הוא לזעוק אל ה'. ממש כמו בפרשת השבוע. וגם את זה רצוי לעשות בלי רעש גדול מדי. כן, לזעוק בשקט. פן תעלוזנה בנות פלישתים, פן תעלינה מחירים.

3. אפרופו שרים: ביום שלישי בערב, בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, הופיעו ביחד עומר אדם ואביב גפן תחת הכותרת "שרים יחד לשובם". תוך כדי הדואט המרגש של השיר "יש בי אהבה והיא תנצח", ממש בין בתי השיר, אמר גפן כך: "אנחנו פה היום, עומר ואני, כדי לומר שהערב, הלילה הזה, אין אופוזיציה וקואליציה, אין אשכנזים ומזרחים, אין חילונים ודתיים, אין סלסול ורוק. יש עם ישראל מאוחד ביחד. כולם דורשים להחזיר את החטופים עד אחרונם, בריאים ושלמים!". הקלידן המשיך ללוות את גפן בנגינת פסנתר על רקע הדברים: "זה צו השעה, זה העם היהודי, הישראלי. תודה רבה לכם על המאמצים, על המאבק היומיומי. לכל המשפחות שנאבקות יום יום, הגיעה שעתכם היפה לקבל את בניכם בחזרה. זו התפילה שלנו".

מדהים איך אפשר להגיד מסר כזה מסוכן, במילים כאלה יפות, עם נעימת פסנתר ברקע. ואני לא מתכוון רק לסכנה שבעסקה, זה ברור. אני מתכוון לסכנה שבהשתקה של מי שלא מקבל על עצמו את הקו של הקמפיין המאחד. אין ימין ושמאל, אין אופוזיציה וקואליציה. רק מי שחושב כמוני קיים ונספר. אביב גפן בעצם מדיר מהישראליות את כל מי שחושב אחרת. בסיום המונולוג הזה המשיכו גפן ואדם אל השורה הבאה בשיר: "בין הבלבול לאסון"...

למחרת, מישהו שלח לי סטורי מהאינסטגרם של אביב גפן. ממש במקביל לעצרת "שרים יחד לשובם" הוא פרסם תמונה של השר בצלאל סמוטריץ' וכתב: "כמה אטימות ועליבות לקושש מנדטים במחיר של חיי אדם. תתחיל לייצג את קדושת החיים ותפסיק לייצג את המוות". וואו. הרי אם רק היו מקשיבים לסמוטריץ' ולבוחריו, בימי אוסלו ואחר כך בימי ההתנתקות, לא היינו מגיעים לאסון הנורא שקרה בעזה. הם זעקו אבל לא הקשיבו להם. ואז הם שילמו את המחירים הכבדים ביותר בפיגועים ובאינתיפאדות, אבל קראו להם "קורבנות השלום". והנה הגענו עד הלום, ועכשיו סמוטריץ' הוא הנציג הפוליטי של 14 מנדטים, מהם עשרות אלפי לוחמים שברגעים אלה ממש מחרפים את נפשם כדי להציל חטופים, ורבים מהם שילמו בחייהם למען השבתם. הי"ד. אבל בשיח על החטופים - הדעה שלהם היא לא לגיטימית. יש בי שנאה והיא תנצח.

4. ויותר מהדיבורים האלה של אביב גפן, כואב לי לשמוע את הקולות במחנה הימין, בעיקר בציונות הדתית, שאומרים שחייבים ללכת על עסקה למרות כל המחירים, ולמרות שההתנגדות שלנו מוצדקת. אלה אנשים שדווקא כן מסתכלים על העתיד, ומודעים היטב לסכנות שבעסקת כניעה, אבל אומרים לנו שאין ברירה, חייבים עסקה עכשיו. למה? בשביל הלכידות הלאומית. אם לא נלך על עסקה בכל מחיר יהיה קרע בעם.

ובכן, אני אולי יכול להבין את אלה שנכנעים לחמאס כדי להציל את מי שאפשר להציל עכשיו, אבל מה ההיגיון של אלה שנכנעים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, לקמפיינרים הכי ציניים של השמאל? הרי אצלם "קרע בעם" זאת תוכנית עבודה. הם אלופים ביצירת תחושה של קרע בעם. לפני החטופים לא היה קרע בעם? תיגעו באיזה סעיף בעילת הסבירות – תקבלו קרע בעם. תעשו תפילת יום כיפור עם הפרדה – קרע בעם. תפטרו את גלנט – קרע בעם. תעזו לערוך טקס מטעם המדינה ביום השנה לטבח – קרע בעם. תצביעו לנתניהו – קרע בעם. אתם באמת חושבים שאחרי שאחרון החטופים יחזור במהרה בימינו הם ייתנו לעם להתאחד ולחיות בשלום ובאחווה?

ובכלל, אם אתם קונים את האיומים על קרע בעם ומלחמת אחים, למה לא לוותר אחת ולתמיד בסוגיה המהותית שבאמת קורעת את העם יותר מחמישים שנה: ההתיישבות ביהודה ושומרון. אז קדימה, תפנו ישובים (עכשיו!) ונגיע לאחדות ולריפוי. לא חבל על כל השנאה הזאת שקורעת אותנו מבפנים? במקום לצאת מעפרה למפגשי פיוס עם בריוני "אחים לנשק" שמאיימים בקרע - פשוט תצאו מעפרה.

5. ימים גורליים לפנינו. נתפלל שמקבלי ההחלטות, וגם אלו שמשפיעים עליהם, יתעלו לתודעת "מוח שליט על הלב". אגב, כמה סמלי שבמשפט הכל כך קצר הזה של בעל התניא מופיעה גם המילה "שליט". מין תזכורת מרומזת, לכולנו, מה קורה כשהולכים אחרי הלב ומשחררים 1,027 מחבלים תמורת הילד של כולנו.

הטור פורסם בעיתון "בשבע".