זה הנשק החזק ביותר ליציאה מהגלות – והוא בהישג ידכם: נתיבות שלום על פרשת וארא

הנתיבות שלום מבאר באור יקרות את המשמעות של גלות וגאולה עבור כל יהודי, ומלמד כי סיפור יציאת מצרים אינו רק אירוע היסטורי אלא מדריך אישי לכל אחד ואחד. הגלות והחשכה שמלוות את עם ישראל לאורך ההיסטוריה הן חלק מתפקידם הגדול, להפוך את החושך לאור ולהאמין באמונה שלמה שה' עמו בכל מצב. בזכות האמונה והביטחון נוכל לעמוד בכל אתגר, כפי שעמדו אבותינו במצבים בלתי אפשריים, ובזכותם נגאל.

בביאורו על פרשת וארא כותב הנתיבות שלום כי מובא בספרים הקדושים שכל הפרשיות של גלות ויציאת מצרים שייכים לכל יחיד ויחיד בכל הגלויות שעובר בעולמו. גם אחרי שזכו ל"ולקחתי אתכם לי לעם", הרי רוב ימיהם בגלות ובחשכה, שכך אמרו חז"ל (סוכה כט) ישראל משולין ללבנה, כשם שהלבנה שרויה רוב הזמן בחשכה – כך גם ההנהגה עם ישראל, שבזה ממלאים הם את התפקיד הגדול ביותר, זו השליחות של האומה הישראלית והשליחות של כל יחיד ויחיד שיקיימו בבחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי". הקב"ה יש לו מלאכים ושרפים לרוב ובמה נחשבת עבודתם של קרוצי חומר בעולם השפל, ורק שחפץ ה' בעבודתו של יהודי שבתוך כל החשכויות שעובר בחייו – יודע הוא שה' עמו, אם זה חשכות בגוף או בנפש, וחשכות של פחז עליו יצרו שנדמה לו שה' יתברך רחק ממנו.

ואף בגלות הפרט, בזכות אמונה נגאלו. בזכות האמונה שיהודי מאמין בתוך החשכות שאני הוא בעל הבירה. שעל זה נאמר "לכן אמור לבני ישראל אני ה'", שבתוככי בירתו הדולקת תאיר ליהודי האמונה של "הציץ עליו בעל הבירה", שעל כל פרט כחוט השערה יש השגחה פרטית ואין שום טבעיות. וכמו שכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שאין בהם שום טבעיות ומנהגו של עולם והכל ניסים למעלה צן הטבע.

ממשיך הנתיבות שלום: בזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות אמונה עתידין להיגאל. הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה, שהביטחון נובע מתוך האמונה שאני ה' אלוקיכם בכל תנאי ובכל מצב שהוא, ותמיד רחמיו יתברך עליהם כרחם אב על בנים. הנשק של עם ישראל הוא הביטחון, והוא שעמד להם לישראל בכל המצבים הקשים. וכמו שמצינו במלחמת החשמונאים עם היוונים, שמתתיהו כהן גדול יצא למלחמה עם 12 אנשים כנגד כמה רבבות רבבות, והנשק שלהם היה מזמור "יושב בסתר עליון", שהוא המזמור של ביטחון, שמכוחו "יפול  מצידך אלף ורבבה מימינך". וכידוע מה שהיה בתקופת השואה, כאשר הצורר הלך וכבש את כל העולם עד שהגיע לשערי ארץ ישראל ושם נחל את מפלתו למעלה מן הטבע. וכמו שהבטיחנו ה' יתברך (עובדיה א): "ובהר ציון תהיה פליטה", שתי חורבנות נאמרו על ארץ ישראל ולא עוד.

וכמו שמצינו בגלות מצרים שפקד ה' את ישראל, ואף על פי כן חשש משה רבנו "פן לא יאמינו לי", משום שאם לא יאמינו הרי זה מעכב את הגאולה, שאין הגאולה יכולה להיות אלא ע"י אמונה, עד אשר "ויאמן העם", ובזכות אמונה נגאלו.

דברים אלו נאמרו על ידי הנתיבות שלום בימי מלחמת המפרץ, כאשר בארץ שררו פחד ובהלה. הרב הוסיף ואמר: לעת כזו תפקידינו הוא כלשון הירושלמי (ברכות פ"ה ה"א): לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך: "ה' צבקות עמנו משגב לנו אלוקי יעקב סלה, ה' צבקות אשרי אדם בוטח בך". וצריך לחזור כל אלו הפסוקים המורים על ביטחון: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו", "אלוקיי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי", ומובטחים אנו כמו שנאמר "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". כל אלו שהקב"ה עזר להם להיות מהבוטחים בו – מובטחים מאיתו של יבושו ולא יכלמו לנצח.

מדגיש הנתיבות שלום: ויש להיזהר שבעת התגברות המהומה והבלבול, אז נעשה האדם גם הוא מבולבל, כמו שנאמר בהמן שזמם "להומם ולאבדם", כי ידע שאת עם ישראל אי אפשר לאבד כל עוד יש להם ביטחון, לכן ביקש בתחילה להומם ולבלבל אותם, ורק על ידי זה יכול ח"ו לאבדם.

ותפקידינו בשעה כזו לא להתבלבל ולאחוז באמונה וביטחון ברורים ובהירים בהשם יתברך שלבטח יעזור, ומכל המהומה הזאת תצמח ישועה גדולה לכלל ישראל.

לסיכום אומר הנתיבות שלום: העצה עתה היא רק להתחזק באמונה, להיות מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, להאמין שהכל בהשגחה עליונה ואין זה כפי שנדמה לכאורה שהדברים תלויים חלילה בגורמים כאלה או אחרים. ואין ספק שפמליא של מעלה יושבת ודנה על כל פרט ופרט מהמאורעות, וה' יעזור שכבר תבוא גאולה שלמה, ולא ישועה לחצאין אלא ישועה שלמה, שאליה אנו מחכים ומקווים בכל יום שיבוא.

מן הדברים עולה כי התפקיד המרכזי שלנו בתקופות של בלבול ומהומה הוא להחזיק באמונה וביטחון בה' יתברך. אל לנו להתבלבל או לאבד כיוון, שכן הכל נעשה בהשגחה עליונה והישועה בוודאי תבוא. בדורנו, כמו בימי יציאת מצרים ומלחמות קשות אחרות, העצה היחידה היא להמשיך להאמין, להתפלל ולחכות לישועה שלמה שתצמיח אור מתוך החושך ותביא גאולה אמיתית לעולם כולו.