האם יש לנו 'זבל' בתוך הגוף? התגלית המפתיעה על תפקוד הדנ"א

האם יש לנו "זבל" בתוך הגוף? מדוע לחשוב כך?

הגיאולוג קייסי לוסקין מאוניברסיטת סאן דייגו, סוקר את הסיפור של פרס נובל לפיזיולוגיה 2024 שהוענק לאחרונה לרוברט סרנובסקי וגארי רוסקון, על פיענוח מולקולה מתוך המיקרו-רנ"א, ותפקידה המשמעותי בפיתוח גוף האדם על שלל תפקודיו.

מה מיוחד בגילוי זה? הלא במשך עשרות שנים אנשי המדע סוקרים את הדנ"א על כל החכמה המדהימה המקודדת בו?

בכדי להבין את מהות האירוע, עלינו לחזור לאחור בזמן כמה עשרות שנים, גילוי הדנ"א התרחש באמצע המאה העשרים, עד אותו הזמן לא ידעו אנשי המדע כיצד מועברות התכונות מההורים אל הצאצאים. הדנ"א הוא כמות עצומה של טקסט (כן, טקסט!), שבו מקודדות כל התכונות המופלאות של גוף האדם, במיליארדי אותיות. שגיאה בשכפול – עשויה ליצור תינוק בעל מום, חלילה. לאט לאט פוענחו עוד ועוד מקטעים בדנ"א, לצד הרנ"א, שהוא סדרת קודים שמקודדים בחלבון, המהווה חלק מכל יחידת דנ"א.

לאורך השנים הבינו אנשי מדע רק חלק קטן מתוך הדנ"א. כל השאר היה נראה להם קשקוש, הם כינו אותו "דנ"א זבל", מונח המופיע בספרי הלימוד עד זמננו. איך יש בתוך הגוף המתוחכם כל כך "זבל"? כך זה נראה כשמנסים להתכחש לתחכום העצום של גוף האדם, אם לא מבינים משהו, אזי הוא כנראה זבל, ושלום על ישראל.

לפני שלושים שנה יצאו אנשי המדע ריצ'רד שטרנברג וביל דמבסקי בקריאה להפסיק להשתמש במונח "זבל", שכן התפיסה הזו מעכבת אותנו מלהבין ולחקור את נפלאות גוף האדם. ככל שאנו מבינים את חקר התאים והדנ"א, אנו יכולים יותר לסייע בפתרון בעיות קשות, תרופות למחלות, טיפול בסרטן ועוד. האמירה שרוב הדנ"א הוא זבל היא ההיפך מלקדם את המחקר. להיפך, צריכים "לשבור את הראש" כדי לנסות להבין אותו. בשנת 2011 יצא ג'ונתן וולס בחיבור בשם "המיתוס של דנ"א זבל", ובו הוא חזר על הטענה, והראה כיצד כמה וכמה חלקים בדנ"א שנחשבו "זבל", הם חלק מהתכנון המופלא של הגוף.

מה שגילו שני חתני פרס נובל הטריים, אמברוס ורובקון, הוא שישנו בתוך הרנ"א מנגנון המשמש כ"ויסות גנים". הוא שולט על מאגר עצום של קודים גנטיים, ו"שולף" מהם קודים לפי הצורך של הגוף. הוא מעתיק מהם את הקוד, ומדביק אותו במקום שהגוף צריך, ממש כמו מתכנת מחשבים (כלומר להיפך: תכנות מחשבים הוא חיקוי עלוב של הקוד המרכיב את החיים של האדם).

שופטי ועדת נובל מציינים כי התגלית נתקלה בתחילה ב"שתיקה מחרישת אוזניים". הסיבה מובנת מאד: אחרי שבמשך שנים לומדים כולם כי מדובר ב"זבל", הרי שמיותר לחפש בו משמעות. "הגילוי פורץ הדרך שלהם חשף עיקרון חדש לחלוטין של ויסות גנים, שהתברר כחיוני לאורגניזמים רב-תאיים, כולל בני אדם. כיום ידוע שהגנום האנושי מקודד ליותר מאלף מיקרו-RNA, ומתגלה כחשוב ביסודו לאופן שבו אורגניזמים מתפתחים ומתפקדים", כותבת הוועדה. אבל עד שהעולם המדעי עיכל זאת, לקח הרבה זמן.

בעיתון המדעי הנחשב סיינס נכתב: "לממצא זה יש חשיבות רבה, כשהוא משנה את ההבנה שלנו לגבי ויסות ביטוי הגנים ומייחס פונקציות קריטיות לשבריר מהגנום האנושי שנחשב בעבר ל'דנ"א זבל', כיוון שאינו מקודד לחלבונים".

ניקולס רובין, מנהל תחום ביולוגיה חישובית, סרטן וגנומיקה תפקודית במרכז הגנטיקה של ניו יורק, פרסם ציוץ: "פרס נובל עבור ה-DNA הלא-זבל!". רוברט סרנובסקי, חוקר במכון הלאומי לסרטן,  כתב: "יש הרבה דברים חשובים במה שכונה 'דנ"א זבל' עד לפני זמן לא רב".  הגנטיקאי לקוטיה כתב במפורש על הנושא: "מדוע הגילוי לא השפיע על עולם המדע בשנים הראשונות? משום שחונכנו שרוב דנ"א הוא זבל. אני לכשעצמי מעולם לא האמנתי בכך".

לוסקין מסיים את מאמרו: "שוב רואים אנחנו, כי האמונה האבולוציונית עוצרת את המדע, במקום לעודד הבנה ופיתוח, היא מקבעת תפיסות של חוסר תועלת ו'זבל'". לעומת אנשים שהטילו ספק בגישה כבר לפני שלושים שנה, ניצבים האבולוציוניסטים בחזית עצירת המדע.