מה יקרה אם תתחילו להשתמש במוח הימני? חז"ל ידעו את זה מזמן

הסופר האמריקאי פיטר ביילס, פרסם השבוע קריאה מעניינת: להשתמש יותר במח הימני... כידוע, המח השמאלי אחראי על חשיבה מדויקת וכמותית, והימני – על החוויה ועולם הרגש.

וכך כותב ביילס: "מאז תקופת ההשכלה, מאלפים אותנו להשתמש בעיקר במח השמאלי, עם דגש על רציונליות, ניתוח ואולי בעיקר יעילות. בינה מלאכותית, אומרים לנו, תהפוך את חיינו ליעילים יותר. אך גם טכנולוגיות קודמות לאורך המאות האחרונות הגיחו לחיינו עם הבטחות לעשות אותם לטובים וקלים יותר, מהמכונית ועד למיקרוגל, אמנם, ככל שאנחנו נהנים מהטכנולוגיה, אנחנו עדיין רעבים למשהו עמוק יותר, למשמעות, ליופי, ולאמונה. המדע והטכנולוגיה זכו לשבחים כמושיעי האנושות, אך בצד זאת, הם עזרו להוציא מחיינו היבטים מכריעים של החוויה האנושית.

"תפיסת העולם החילונית והחומרנית שלנו יכולה לעוור אותנו לאפשרות של מסתורין, חוויה עמוקה, רוחנית, הבאה לידי ביטוי בפעילות המוח הימני, כגון: אמנות, שירה, מוזיקה וספרות. העולם לא השתנה, הוא לא הפך למשעמם יותר, חסר תוכן יותר, אנחנו, כחברה, פשוט מאבדים את העיניים מלראות את כל הדברים הנפלאים האלו, בהשראת התרבות המדעית אנחנו רואים בעולם רק פיזיקה ומתמטיקה, אמצעי לשימושים שונים".

ביילס מצטט מחבר אחר בן זמננו, שכותב: "כאשר אנו מנתחים כל דבר, בסופו של דבר אנו מפצלים את עולמנו לחלקים אטומים, חסרים את הסיפור גדול יותר, את המטא נרטיב הדרוש כדי להבין את העולם והקוסמוס בכללותו. זו הסיבה שהפילוסוף דרהר כותב כי יש צורך במפגש עם העולם כתעלומה,  דבר שלעולם לא נוכל להבין במלואו, אך בכל זאת נוכל להשתתף בו".

את הדברים האלו שכותב ביילס, כתב כבר החזון איש לפני למעלה משבעים שנה, בצורה מדויקת ויהודית מאד: "מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש, אם האדם הוא בעל נפש ושעתו שעת השקט חפשי מרעבון תאווני ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק והוא נרגש ונדהם כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה כמוסה ונפלאה והחידה הזו מלפפת את לבבו ומוחו והוא כמתעלף לא נותר בו רוח חיים בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו" (אמונה ובטחון).

כדי לגרום להמונים להתעלם מהאמונה, מעוורים אותנו עם נתונים, משוואות, פיזיקה, טכנולוגיה, שזה דברים מעניינים וגם שימושיים, אבל לא חזות כל המציאות. העולם בסופו של דבר הוא יותר נעלם מאשר מובן, ולמרות שהאדם הגיע לירח, הוא עדיין לא מבין כל כך הרבה דברים, שאין לו שום סיבה להפוך את עצמו לרובוט, וכאשר "שעתו שעת השקט", הוא מרגיש את דברי דוד המלך "כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך". אין דרך אחרת להבין באמת את המציאות.  

ביילס כותב כי לאחרונה אנשי רוח בעולם המערבי מרגישים בחד ממדיות של החשיבה המקובלת, והוא מצטט את פיטר סבודניק, שכותב "האתאיזם החדש צמח בקנה אחד, ולא במקרה, עם עליית האינטרנט – הטירוף של ההיפר רציונליות המתהווה שלנו, שאיתו אפשר, כביכול, לפתור כל בעיה, לענוות על כל שאלה, ואולי גם לרפא כל מחלה. אנשים מחפשים למי לסגוד, ואין להתפלא שהם סוגדים לטכנולוגיה החדשה, חיפוש המידע".

סופר אחר, בשם מתיו קרופורד, חיבר ספר בשם "העולם מעבר לראשך", שבו הוא מתאר כיצד במשך חייו כספקן אינטלקטואל, הוא חלף ליד העולם, ולא ניסה אפילו להבין אותו באמת. את מסעו הוא סיים באמונה שיש בורא לעולם, וישנה לו משמעות רוחנית.

אך לא רק אנשים דתיים מכירים בכך. גם פילוסופים שאינם מסווגים את עצמם כדתיים, מכריזים שוב ושוב כי דחיית הרוחניות ממונחי החשיבה שלנו אינה המפתח לחופש ולהתקדמות, הטכנולוגיה מחבקת אותנו חיבוק דב, ומצמצמת את יכלתנו להבין את העולם.

האם נוכל לשחזר את החיים הרגועים של פעם, כאשר מולנו ניצבת הבינה המלאכותית והרעש הטכנולוגי סביבה? הדבר ניתן לביצוע, צריכים רק להתנתק לרגע מההמולה ומהסחות הדעת, אומר פיטר ביילס, מה שאמרו חכמי ישראל לפני שנים רבות.