חוק לישראל - פרשת במדבר, יום שלישי

תורה

(יא) לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי: לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בַּר גִדְעֹנִי:
(יב) לְדָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי: לְדָן אֲחִיעֶזֶר בַּר עַמִישַׁדָי:
(יג) לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן: לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בַּר עָכְרָן:
(יד) לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל: לְגָד אֶלְיָסָף בַּר דְעוּאֵל:
(טו) לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן: לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בַּר עֵינָן:

נביאים הושע פרק ב

(יא) לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ: בְּכֵן יְתוּב מֵימְרִי לְמֵיטַל עִבּוּרָא בְּעִדַּן אִדְּרֵיהּ וְחַמְרָא בְּעִדַּן מַעֲצַרְתֵּיהּ וְאַצִיל כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ דִּיהַבִית לָהּ לְכַסָּאָה יַת קְלָנָהּ:
(יב) וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי: וּכְעַן אֲגַלֵּי יַת קְלָנָהּ לְעֵינֵי עַמְמַיָּא רַחֲמָהָא וֶאֱנַשׁ לָא יְשֵׁיזְבִנַּה מִן יָדִי:
(יג) וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: וַאֲבַטֵּל כָּל חֶדְוָתָהָא חַגַּהָא יַרְחָהָא וְשַׁבַּתָּהָא וְכָל מוֹעֲדַהָא:
(יד) וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה: וַאֲצַדֵּי פֵּירֵי גוּפְנָהּ וְתֵינָהּ דַהֲוַת אָמְרָה יְקַר אִינּוּן לִי דִּיהַבוּ לִי עַמְמַיָּא רְחִימִי וַאֲשַׁוֵּינוּן לְחוֹרְשָׁא וְתֵיכְלִינוּן חֵיוַת בְּרָא:
(טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְהוָה: וְאַסְעֵיר עֲלָהּ יַת יוֹמַיָּא דַהֲוַת פְּלָחָא לְטַעֲוָתָא דְמַסְקָא לְהוֹן בּוּסְמִין הֲוַת דַּמְיָא לְאִתְּתָא דְּשַׁבְקַת יַת בַּעְלַהּ וְאַתְקִּינַת בִּקְדָשַׁהָא וּבַחֲלִיטָת מַרְגַּלְיָתַהָא וּטְעָת בָּתַר רַחֲמַהָא כֵּן כִּנְשָׁת יִשְּׂרָאֵל רְחֵימַת לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא וּפוּלְחָנִי שְׁבַקַת אֲמַר יְיָ:

כתובים משלי פרק ל

(יח) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי (וארבע) וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים: תְּלָת אִינוּן דִּגְנִיזָן מִנִי וְאַרְבַּע דְּלָא יְדַעֵית אִינוּן:
(יט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: אָרְחָא דְנִשְׁרָא בִשְׁמַיָא וְאָרְחֵיהּ דְּחִוְיָא עַל שׁוּעָא וְאָרְחָא דְאִלְפָא בְּלִבֵּיהּ דְּיַמָא וְאָרְחָא דְגַבְרָא בְעוּלֶמְתָּא:
(כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: הֵיכְנָא אָרְחָא דְאִתְּתָא גַיַרְתָּא אָכְלָא וּמְכַפְּרָה פּוּמָהּ וְאָמְרָה לָא עֲבַדֵית מִדַעַם דְעָתָא:
(כא) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תְּחוֹת תְּלָת רוּגְזָא אַרְעָא וּתְחוֹת אַרְבַּע לָא יָכְלָא לְמִסְבְּרָא:
(כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: תְּחוֹת עַבְדָּא כַּד נִמְלוֹךְ וְטַפְשָׁא דְיִשְּׂבַּע לַחְמָא:

משנה גיטין פרק א

א. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:

ברטנורה  (א) המביא גט ממדינת הים. כל חוצה לארץ קרי מדינת הים: צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אית דאמרי טעמא, לפי שאין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה. הלכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר אין. ואית דאמרי טעמא, לפי שאין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו שיהיו עדים מצויין להכיר חתימת העדים. והאמינוהו רבנן לשליח כבתרי, ושוב לא יועיל ערעור הבעל: מן הרקם ומן החגר. בין קדש ובין ברד, מתרגמינן בין רקם ובין חגרא: אפילו מכפר לודים. שהיא מחוצה לארץ: ללוד. שהיא סמוכה לה והיא מארץ ישראל: מהגמוניא להגמוניא. שני הגמונים בעיר אחת ומקפידים זה על זה:

ב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח, מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם, מֵעַכּוֹ לַצָפוֹן וְעַכּוֹ כַּצָפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:

ברטנורה  (ב) מרקם למזרח. מרקם עד סוף העולם למזרחו קרוי חו''ל, ורקם עצמה נדונה כמזרח העולם ולא כארץ ישראל:

ג. הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:

ברטנורה  (ג) ואם יש עליו עוררים. שהבעל מערער שהוא מזויף: יתקיים בחותמיו. אם יעידו העדים על חתימת ידיהם, או עדים אחרים יכירו חתימתם, כשר. ובזמן הזה, המביא גט בין בא''י בין בחו''ל צריך ליתנו לה בפני שנים וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם חתימת העדים ניכרת במקום נתינת הגט ונתקיים הגט בחותמיו, אין צריך לומר בפ''נ ובפ''נ: ואינו יכול לומר. כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש:

ד. אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:

ברטנורה  (ד) שוין למוליך ולמביא. לומר בפ''נ ובפ''נ:

ה. כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אֵלּוּ כְּשֵׁרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בַהֶדְיוֹט:

ברטנורה  (ה) חוץ מגיטי נשים. שאם יש עליו עד כותי אחד, כשר. אבל שניהם כותים, פוסל ת''ק אפילו בגיטי נשים. ורבן (שמעון בן) גמליאל עשה מעשה והכשיר אפילו כששניהם כותים. והאידנא דגזרו על הכותים שיהיו כגוים לכל דבריהם, לא שנא שאר שטרות ול''ש גיטי נשים אפילו עד אחד כותי פסול: בערכאות של גוים. שהעידו העדים עדותם לפני השופט במקום מושב משפטיהם. והוא שידענו באותו שופט ובאותם עדים דלא מקבלי שוחדא. ודוקא בשטרי הלואות ושטרי מקח וממכר שהעדים ראו בנתינת הממון. אבל שטרי הודאות וגיטי נשים, וכל דבר שהוא מעשה ב''ד בערכאות שלהם, הכל פסול: ר''ש אומר כשרים. לא הוזכרו בבית המדרש להפסל: אלא בזמן שנעשו בהדיוט. ע''י גוים הדיוטות שאינם דיינים. ואין הלכה כר''ש:

ו. הָאוֹמֵר תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן, יַחֲזוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגִטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו. שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ, רַשַּׁאי. וְשֶׁלֹא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ. הָאוֹמֵר תְּנוּ גֵט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת, יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:

ברטנורה  (ו) רצה לחזור בשניהן. קודם שיגיע ליד האשה והעבד: יחזור. ואין השליח יכול לזכות בהם לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן: וחכמים אומרים בגטי נשים. יכול לחזור: אבל לא בשחרורי עבדים. והלכה כחכמים: שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי. הלכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני. אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי, הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני: מפני שהוא קנינו. כלומר הא דהוא אכיל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קנינו של כהן, מידי דהוה אבהמתו של כהן שאוכלת בכרשיני תרומה, ולאו משום מעליותא היא, הלכך כי משחרר ליה אע''פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זו חובה לעבד: לא יתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה. ושטר שחרור נמי כי מטא לידיה הא מית ופקע רשותיה מיניה: יתנו לאחר מיתה. ואע''ג דלא אמר מנה זה, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

גמרא גיטין דף ו' ע''ב

אָמַר רַב חַסְדָּא לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעְלָהּ אֵימָה יְתֵירָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלש עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְחִילוּל שַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָה הָא דַאֲמָרֵי רַבָּנָן שְׁלשָה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר צָרִיךְ לְמֵימְרִינוּ בְּנִיחוּתָא כִּי הֵיכִי דְלִיקַבְּלוּ מִינֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא לָא שְׁמִיעָא לִי הָא דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְקִיַּימְתִּיהָ מִסְבָרָא. אָמַר רִבִּי אַבְהוּ לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הִטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהֶאֱכִילוּהוּ דָבָר גָּדוֹל וּמָנוּ רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הֶאֱכִילוּהוּ סַלְקָא דַעְתָּךְ הָשַׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶלָּא בִקְּשׁוּ לְהַאֲכִילוֹ דָבָר גָּדוֹל וּמָאי נִיהוּ אֵבֶר מִן הַחַי. שָׁלַח לֵיהּ מַר עוּקְבָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי וּבְיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת מָהוּ שִׂרְטֵט וְכָתַב לֵיהּ (תהלים לט) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁרָשָׁע כְּנֶגְדִּי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם שָׁלַח לֵיהּ קָא מְצַעֲרֵי לִי טוּבָא וְלָא מָצִינָא דְאִיקוּם בְּהוּ שָׁלַח לֵיהּ (שם לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ דוֹם לוֹ לַה' וְהוּא יַפִּילֵם לָךְ חֲלָלִים חֲלָלִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְתָנוּהוּ לִגְנִיבָא בְּקוֹלָר:

רש''י  גילוי עריות. כשמגיע עת טבילתה בעת צינה היא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה: שפיכות דמים. כי הא מעשה דפלגש בגבעה או פעמים שבורחת מפניו באחת הפתחים או בגשר: וחילול שבתות. פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשכה מפני אימתו והוא אינו יודע: עשרתם. פירות שנאכל למחר: ערבתם. עירובי חצרות: בהמתן של צדיקים. בהכל שוחטין (חולין דף ו'): אבר מן החי. שאבד מהם אבר מן השחוטה ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין: העומדי' עלי. לחרף ולגדף: ובידי למסרן. כח בידי להלשין עליהם: לנגדי. מריבני ומקניטני: גניבא. היה חולק עליו: בקולר. שלשלת של ברזל שנותנים שם המוכתבין למלכות להריגה:

זוהר במדבר דף קי''ט ע''א

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (תהלים ל''א) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת. הָאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵיהּ חֲמֵיתוּן מָאן דְאַפְקִיד בִידָא דְמַלְכָּא מִידִי. אֶלָּא וַדַּאי זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְלָא חָטֵי קָמֵיהּ. תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּעָאן לֵילְיָא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא וְאִילָנָא דְחַיֵּי אִסְתְּלָק לְעֵילָא לְעֵילָא. וְכֵיוַן דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא בִלְחוֹדוֹי כָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהַהוּא אִילָנָא גָרִים וּבַר נָשׁ בָּעֵי לְאַקְדְּמָא וּלְמִפְקַד בִּידֵיהּ נַפְשֵׁיהּ בְּפִקְדוֹנָא כְפִקְדוֹנָא דְבַר נָשׁ דְּיָהִיב פִקְדוֹנָא לְאַחֲרָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ אִתְחַיֵּיב לְגַבֵּיהּ יָתִיר מֵהַהוּא פִקְדוֹנָא לָאו כְּדָאי לְאִתְאַחֲדָא בֵיהּ הוֹאִיל וּבְפִקְדוֹנָא אִתְמְסַר לְגַבֵּיהּ וְאִי יְסָרֵב בֵּיהּ וַדָּאי נִבְדוֹק אֲבַתְרֵיהּ דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא הוּא וְלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. כַּךְ הַהוּא אִילָנָא בְנֵי נָשָׁא אַקְדִּימוּ וְיָהֲבִין לֵיהּ פִּקְדוֹנָא לְנַפְשַׁיְיהוּ וְכָל נִשְׁמָתִין דִּבְנֵי עַלְמָא נָטִיל. וְכוּלְהוּ טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא בְגִין דְהָאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא וּבְגִּין דְּכָל אִינוּן נַפְשָׁתָא אַף עַל גַב דְכוּלְהוּ אִתְחַיָּיבוּ לְגַבֵּיה וְלָאו כְדָאי הוּא לְאָתָבָא פִקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְבַר נָשׁ אֶלָּא כֵיוַן דְכוּלְהוּ אִתְמְסָרוּ לֵיהּ בְפִקְדוֹנָא אָתִיב כָּל פִּקְדוֹנִין לְמָארֵיהוֹן. תָא חֲזֵי לָאו כְדָאי הוּא הָאי אִילָנָא דְמוֹתָא לְאָתָבָא פִּקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא בְשַׁעְתָּא דְאִילָנָא דְחַיֵּי אַתְעַר בְּעַלְמָא. וְאֵימָתַי אַתְעַר הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי. בְשַׁעְתָּא דְסָלִיק צַפְרָא. וּכְדֵין כֵּיוַן דְּהָאי אַתְעַר בְעַלְמָא כָל בְנֵי עַלְמָא חַיִּין וְשָׁבִיק וְאַהְדָּר הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא כָּל פִּקְדוֹנִין דְּאִתְפְּקָדוּ לְגַבֵּיה וְאָזִיל לֵיהּ. מַאי טַעְמָא חַיִּין בְּגִין דְּהַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי גָרִים. וְאִי תֵימָא הָא בְנֵי נָשָׁא סַגִּיאִין אִינוּן דְּמִתְעָרִין בְּלֵילְיָא בְעוֹד דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט אֶלָּא וַדָּאי הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי קָא עָבִיד. מָאי טַעְמָא בְגִין דִּכְתִיב (שם) לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים וְלָא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְבַר נָשׁ דְּיֵימָא אִלְמָלֵא שְׁלִיטְנָא בְנַפְשָׁאי בְלֵילְיָא אֶשְׁתָּדַלְנָא בְאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָאי בְיִשְׂרָאֵל וַדָּאי וְהָכִי הוּא. אֲבָל בְאוּמוֹת הָעוֹלָם דַּחֲמֵינָא כְהָאי גּוֹוָנָא מָאי טַעְמָא אָמַר לֵיהּ וַדָּאי שַׁפִּיר הוּא דְקָא אַמְרַת. פָּתַח וְאָמַר (במדבר כ''ג) מָה אֶקּוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעוֹם לֹא זָעַם יְיָ. תָּא חֲזֵי כְגוֹוָנָא דְאִית לְעֵילָא אִית לְתַתָּא לְעֵילָא אִית יְמִינָא וְאִית שְׂמָאלָא לְתַתָּא יִשְׂרָאֵל וְעַמִּין. יִשְׂרָאֵל אִתְאַחֲדָן לִימִינָא בִקְדוּשָׁה דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא. עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִשְׂמָאלָא לְסִטְרָא דְרוּחַ מִסְאֲבָא וְכוּלְהוּ לְתַתָּא מִכּוּלְהוּ דַרְגִּין דִּשְׂמָאלָא וְכוּלְהוּ דַּרְגִּין אֲחִידָן דָּא בְדָא עַד דְּתַלְיָין מִן רֵישָׁא וּכְגוֹוָנָא דְרֵישָׁא נָטִיל בְּהַהוּא גוֹוָנָא נָטִיל זַנְבָא דְאִיהוּ תַתָּאָה מָאי טַעְמָא בְגִין דְּאָחִיד בֵיהּ וּבְגִין כַּךְ עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּהַהוּא סְטַר מִסְאֲבָא דִילְהוֹן הָכִי אִתְדְּבָרוּ:

תרגום הזוהר
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב, (תהלים ל''א) בְּיָדְךְ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת. מִקְרָא זֶה, יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, הֲרְאִיתֶם מִי שֶׁיַּפְקִיד מַשֶּׁהוּ בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ חוֹטֵא לְפָנָיו. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְעֵץ הַחַיִּים מִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם לְבַדּוֹ, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת, כִּי הַשֵּׁינָה הִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהָאִילָן הַזֶּה גּוֹרֵם. שֶׁהִיא מַלְכוּת הַשּׁוֹלֶטֶת לְבַדָּהּ בְּלִי ז''א הַגּוֹרֶמֶת אֶת זֶה, כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרֵאת לַיְלָה, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהַקְדִּים עַצְמוֹ וּלְהַפְקִיד בְּיָדוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, בְּפִקָּדוֹן. כְּפִקָּדוֹן שֶׁל אָדָם הַנּוֹתֵן פִּקָּדוֹן לְאַחֵר, דְּהַיְנוּ מַשְׁכּוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחֻיָּב לוֹ יוֹתֵר מִמְּחִירוֹ שֶׁל הַפִּקָּדוֹן הַהוּא, אֵינוֹ חָשׁוּב לוֹ לְהֵאָחֵז בְּרִיב עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ פִּקָּדוֹן. וְאִם מְמָאֵן לָתֵת לוֹ פִּקָּדוֹן, וַדַּאי נִבְדֹּק אַחֲרָיו, כִּי אֵינוֹ מִזֶּרַע קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ מִבְּנֵי אֱמוּנָה. כָּךְ הוּא הָאִילָן הַזֶּה, שֶׁהוּא מַלְכוּת, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם מַקְדִּימִים וְנוֹתְנִים לוֹ נַפְשָׁם בְּפִקָּדוֹן, וְכָל נְשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם לוֹקֵחַ. וְכֻלָּם טוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה. מִשּׁוּם שֶׁאִילָן זֶה הוּא שֶׁל מָוֶת. בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּפֵרוּד מִז''א שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, הוּא אִילָן הַמָּוֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁכָל אֵלוּ הַנְּפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִתְחַיְּבוֹת אֵלָיו, וְאֵין רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן אֶל הָאָדָם, עִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן נִמְסְרוּ לוֹ בְּפִקָּדוֹן, הוּא מֵשִׁיב כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת לְבַעֲלֵיהֶם. בֹּא וּרְאֵה, אִילָן הַמָּוֶת הַזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן לָאָדָם בַּבֹּקֶר, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעֵץ הַחַיִּים מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם. וּמָתַי מִתְעוֹרֵר עֵץ הַחַיִּים הַהוּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וְאָז, כֵּיוָן שֶׁעֵץ הַחַיִּים הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, יוֹצְאִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם חַיִּים וְאוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת עוֹזֵב וּמַחֲזִיר כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁנִּפְקְּדוּ אֶצְלוֹ, וְהוֹלֵךְ לוֹ. מַה הַטַּעַם שֶׁהֵם חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים גּוֹרֵם, שֶׁהוּא ז''א הַשּׁוֹלֵט בַּיּוֹם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּים הֵם שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, וְהֻחְזְרוּ לָהֶם הַחַיִּים, בְּעוֹד שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים עוֹשֶׂה זֹאת. מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, (תהלים י''ד) לִרְאוֹת הַיֵּשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹקִים. וְלֹא יִהְיֶה לָאָדָם פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁיֹּאמַר, אִם הָיִיתִי שׁוֹלֵט בְּנַפְשִׁי בַּלַּיְלָה, הָיִיתִי קָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶהוּ וַדַּאי נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ הוּא. אֲבָל בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאָנוּ רוֹאִים גַּם כֵּן כְּמוֹ זֶה, שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, מַהוּ הַטַּעַם. אָמַר לוֹ, וַדַּאי יָפֶה הוּא מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. פָּתַח וְאָמַר מַהוּ, (במדבר נ''ג) מָה אֱקוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'. בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה כֵּן יֵשׁ לְמַטָּה. לְמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, יֵשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל, אַף לְמַטָּה, יֵשׁ יִשְׂרָאֵל וְעַמִּים. יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּיָּמִין, בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הָעַמִּים עַכּוּ''ם נֶאֱחָזִים בַּשְּׂמֹאל, וְהַיְנוּ רַק בְּצַד רוּחַ הַטּוּמְאָה, שֶׁהוּא לְמַטָּה מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת דִּשְׂמֹאל. וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת אֲחוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, מִלְּמַטָּה, עַד שֶׁתְּלוּיוֹת בָּרֹאשׁ, דְּהַיְנוּ בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁלְּמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, וּבְאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁהָרֹאשׁ מִתְנַהֵג לְמַעְלָה, כְּמוֹ כֵּן מִתְנַהֵג גַּם כֵּן הַזָּנָב, שֶׁהוּא הַמַּדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה לְמַטָּה, שֶׁהוּא רוּחַ הַטּוּמְאָה. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁאוֹחֵז בּוֹ, כִּי הֵם אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה מִלְּמַטָּה עַד לְמַעְלָה כְּמוֹ שַׁלְשֶׁלֶת. וּמִשּׁוּם זֶה, הָעַמִּים עַכּוּ''ם, בְּאוֹתוֹ אֹפֶן מִצַד הַטּוּמְאָה שֶׁלָּהֶם, כָּךְ הֵם מוּנְהָגִים.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת לֹא יָבֹא אָדָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר אוֹכַל מְעַט וְאִישָׁן קִמְעָא וְאַחַר כַּךְ אֶתְפַּלֵּל שֶׁמָּא תֶּאֱנוֹס אוֹתוֹ שֵׁינָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה אֶלָּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כַּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יָשֵׁן. וּמוּתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִיכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גַזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי שֶׁרוֹב הָעָם נִכְנָסִין שָׁם בַּיּוֹם אֲבָל בְּשַׁחַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָזְרוּ בּוֹ: ב. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אוּמְנוּתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ אֵינוֹ פוֹסֵק שֶׁמִּצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה גְדוֹלָה מִמִּצוַת תְּפִלָּה. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

מוסר
מס' חסידים סי' נ''ד

דַּרְכָּן שֶׁל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לִהְיוֹת מְאֹד מְאֹד שְׁפֵלֵי רוּחַ וַעֲנָוִים סַבְלָנִים עִלְבוֹנָם וְלֹא עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפַּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים שְׂמֵחִים בְּיִסוּרִים שֶׁל עֲלוֹבָתָם וְאִם חֵרְפוּ אוֹתָם הַסְּכָלִים לֵאמֹר זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים אוֹמֵר לָהֶם יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי הָרְבֵּה וְכַמָּה דְבָרִים עַשִׂיתִי שֶׁלֹּא כְהוֹגֵן וְהַצוּר יִמְחוֹל לִי. וּסְבוֹל אֶת הַמְבַיְישִׁים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וּבְזֶה יִתְכַּפֵּר עֲוֹנֶךָ וְאִם נוֹדַע לָרַבִּים עֲוֹנוֹ מִנִּיאוּף עַל יִמְּנַע עַצְמוֹ מִלִּלְמוֹד הֲלָכוֹת הַמְּדַבְּרוֹת מִנִּיאוּף מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה כִּי טוֹב לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַבּוּשָׁה שׁוֹפֶכֶת אֶת הַדָּם וּמְסִירָה אֶת הָעָוֹן וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רוֹצֵחַ שֶׁבָּא לָעִיר וְהָיוּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר רוֹצֵחַ אָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְבַר הָרוֹצֵחַ פִּירוּשׁ דִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר בְּפִיו וְיוֹדֶה: