חוק לישראל - פרשת במדבר, יום רביעי

תורה

(טז) אֵלֶּה (קריאי) קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם: אִלֵין מְעַרְעֵי כְנִשְׁתָּא רַבְרְבֵי שִׁבְטֵי אֲבָהַתְהוֹן רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל אִנוּן:
(יז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת: וּדְבַר משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת גֻבְרַיָא הָאִלֵין דִי אִתְפָּרָשׁוּ בִּשְׁמָהָן:
(יח) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם: וְיָת כָּל כְּנִשְׁתָּא אַכְנָשׁוּ בְּחַד לְיַרְחָא תִנְיָנָא וְאִתְיַחֲסוּ עַל זַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא לְגֻלְגְלַתְהוֹן:
(יט) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי: כְּמָא דִי פַקֵד יְיָ יָת משֶׁה וּמְנָנוּן בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי:
שני (כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: וַהֲווֹ בְנֵי רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּלּ דְכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן אַרְבְּעִין וְשִׁתָּא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה:

נביאים הושע פרק ב

(טז) לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: בְּכֵן הָא אֲנָא מְשַׁעְבֵּיד לָהּ לְאוֹרַיְתָא וְאַעְבֵּיד לָהּ נִסִּין וּגְבוּרָן כְּמָא דַּעֲבַדִית לָהּ בְּמַדְבְּרָא וּבְיַד עַבְדִּי נְבִיַּיָּא אמַלֵּיל תַּנְחוּמִין עַל לִבָּהָא:
(יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסַהָא מִתַּמָּן וְיַת מֵישַׁר עָכוֹר לְתַחֲמוּדֵי נְפַשׁ וִיתֵנְהוֹן תַּמָּן לְמֵימְרִי כְּיוֹמֵי קֶדֶם וְאַף אֲנָא אַעֲבֵיד לְהוֹן נִסִּין וּגְבוּרָן כְּיוֹם מִסַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם:
(יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי: וִיהֵי בְּעִדָּנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ תִּתְנְהוֹן לְפוּלְחָנִי וְלָא תִפְלְחוּן עוֹד לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא:
(יט) וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם: וְאַעְדֵּי יַת שׁוּם טָעֲוָת עַמְמַיָּא מִפּוּמְּהוֹן וְלָא יְהֵי דָכְרָן שׁוּמְהוֹן עוֹד:
(כ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח: וְאִגְזַר לְהוֹן קְיַם בְּעִדָּנָא הַהִיא דִּיהוֹן שְׁלָם עִם חֵוַת בְּרָא וְעִם עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְרִחְשָׁא דְאַרְעָא וְקַשְׁתָּא וְחַרְבָּא וְעָבְדֵי קְרָבָא אֲבַטֵּל מִן אַרְעָא וְאַשְׁרֵינוּן לְרוֹחֲצָן:
(כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי לְעָלַם וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּקוּשְׁטָא וּבְדִינָא וּבְחִסְדָּא וּבְרַחֲמֵי:

כתובים משלי פרק ל

(כג) תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: תְּחוֹת שְּׂנוּאֲתָא דְהָוְיָא לְגַבְרָא וְאַמְתָא דִי יָרְתָא לְרִבּוֹנְתָּהּ:
(כד) אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: אַרְבְּעָא אִנוּן דִּזְעִירִין וְהִנוּן חַכִּימִין וּמַחְכִּימִין:
(כה) הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם: אַרְבְּעָא שׁוֹמְשְׁמִנַי לָא עֲשִׁין עַמְהוֹן וּמְתַקְנִין בְּקַיְטָא מֵיכַלְהוֹן:
(כו) שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם: וַחֲנָסֵי דְעַמְהוֹן לָא תַקִיף וְעָבְדִין לְהוֹן בֵּיתָא בִּקְתָרִין:
(כז) מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ: וְקַמְצֵי דְמַלְכָּא לֵית לְהוֹן וּמִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא:
(כח) שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: וְאַקְמְתָא דִמְסַכְּכָא בִידָהָא וְעָמְדָא בְּבֵיתָא דְמַלְכֵי:

משנה סנהדרין פרק ד

א. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:

ברטנורה  (א) דיני ממונות כו' שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים יג) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות שלא תנעול דלת בפני לוין אלא א''כ ראו ב''ד שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו כגון כמה הלוהו. ומתי הלוהו. ובאיזה ענין הלוהו. ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיק' ואינו בענין בעצמו. כגון שישאלו לו מה היה לבוש. כלי' שחורים. או כלים לבנים. עומד היה או יושב בשעה שהלוהו: פותחים. משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה: מחזירין. סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו: ואין הכל מלמדין חובה. שאם אמר א' מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו: דנים ביום וגומרים בלילה. דכתיב (שמות יח) ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כא) והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין וליל' לגמר דין: דנים ביום וגומרים ביום. דכתיב (במדבר כה) והוקע אותם לה' נגד השמש: גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה. וכו'. דאמר קרא (ישעיה א) מלאתי משפט צדק ילין בה: לפיכך אין דנים לא בערב שבת שנמצא גמר דינו בשבת ולהשהותו אחר שבת א''א מפני ענוי הדין. ולדונו בו ביום א''א. שאין ארבע מיתות בית דין דוחין את השבת שנאמר (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת וה''ה לשאר חייבי מיתות:

ב. דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַד. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה:

ברטנורה  (ב) מן הצד. מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דא''ק (שם כג) לא תענה על ריב. וכתיב רב כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף: הכל כשרים לדון. ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל וממזר נמי היה כשר לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים וכו'. דכתיב (שמות יח) והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך. מה משה רבינו מיוחס אף ב''ד מיוחסים:

ג. סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין:

ברטנורה  (ג) כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה. דאמר קרא (שיר ז) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו והיא דומה לסהר שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח סיהרא ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כלם: ר' יהודה אומר שלשה היו. כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כרבי יהודה:

ד. וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמוֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ:

ברטנורה  (ד) ושלש שורות. וכל שורה של כ''ג ת''ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומעוטן מזכין. והטיה לרעה אינה ע''פ אחד. כדכתיב (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות. וצריך להוסיף שנים שנים עד ע''א שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר מע''א. הלכך צריך להושיב לפניהם מ''ח להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים הלכך עבדינן ג' שורות: וכל אחד מכיר את מקומו. שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו: הוצרכו לסמוך. כגון שמת א' מן הדיינים: ולא היה יושב במקומו של ראשון. ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

ה. כֵּיצַד מְאַיְּמִין (אֶת הָעֵדִים) עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסוֹפֵנוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֶווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹמֵר. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:

ברטנורה  (ה) מאיימין על העדים. שלא יעידו שקר: מאומד. שהדעת נוטה שהוא כן: דיני ממונות. אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין. מחזירו לו ומתכפר: לפיכך נברא יחידי. להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם: רשויות הרבה. אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו: מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת: והלא כבר נאמר והוא עד. וחייבין אתם להגיד מה שראיתם: ושמא תאמרו מה לנו לחוב. להיות מחוייבים בדמו שלזה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד הרי הוא אומר באבוד רשעים רנה. ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:

גמרא סנהדרין דף לז ע''א

סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן וְכוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי אַחָא בַר חֲנִינָא דְאָמַר קְרָא (שיר השירים ז') שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג וְגוֹ' שָׁרְרֵךְ זוֹ סַנְהֶדְרִין לָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ שָׁרְרֵךְ שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִיבוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם אַגַּן שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הַסַּהַר שֶׁהִיא דוֹמֶה לְסַהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֵג שֶׁאִם הוּצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת רוֹאִין אִם יֶשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלשָה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא. בִּטְנֵךְ עֲרֵימַת חִטִּים מַה עֲרֵימַת חִטִּים הַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנָּה אַף סַנְהֶדְרִין הַכֹּל נֶהֱנִין מִטַּעֲמֵיהֶם. סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בַּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת וְהַיְינוּ דְאָמַר לֵיהּ הַהוּא צְדוֹקִי לְרַב כַּהֲנָא אַמְרִיתוּ נִדָּה שָׁרֵי לְיָיחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא אֶפְשָׁר אֶשׁ בִּנְעוֹרֶת וְאֵינָהּ מְהַבְהֶבֶת אָמַר לֵיהּ הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלֵינוּ סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בְּסוּגָה בַשּׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא (שם ו') כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אֲפִילוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן. רִבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא (בראשית כ''ז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו אַל תִּקְרֵי בְגָדָיו אֶלָּא בוֹגְדָיו. הִנְהוּ בִרְיוֹנֵי דַהֲווּ בִּשְׁבִיבוּתֵיהּ דְּרִבִּי זֵירָא דַהֲוָה מְקָרֵב לְהוּ כִּי הֵיכִי דְנֶהֶדְרוּ לְהוּ בְתִיּוּבְתָא וַהֲווּ קַפְּדֵי רַבָּנָן כִּי נַח נַפְשֵׁיהּ דְרִבִּי זֵירָא אַמְרֵי עַד הָאִידְנָא הֲוָה קָטִין חֲרִיכָא שַׁקֵּי דַהֲוָה בָּעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הַשְׁתָּא מָאן בָעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הִרְהוּר בְּלִיבַּיְיהוּ וְעָבְדוּ תְּשׁוּבָה:

רש''י  מנא ה''מ. דבעגולה היו יושבין: סהר. עגול הוא: בטבורו של עולם. שבית המקדש באמצעו של עולם: דומה לסהר. בעגולה: מזג. שני חלקי מים ואחד יין: אל יחסר המזג. אל יחסרו מחלק השלישי שהוא כדי הראוי למזג: לצאת. לעסקיו חוץ ללשכה: עשרים ושלשה. שליש של שבעים: סוגה. הוא גדר: סוגה בשושנים. גדורה בשושנים כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה ואין צריך גדר אבנים להפסיקן שאפילו אין רחוקים מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם לא יפרצו בה פרצות הגדר: מהבהבת. אוחזת ודולקת כמו שקפלה ולא הובהבה ובלע''ז פלמי''ד: בריוני. פריצים ל' בורים: רבי זירא. גוצא היה ונחרכו שוקיו על ידי מעשה דבדיק נפשי' בתנורא שגירא בהשוכר את הפועלים וקרו ליה קטינא חריך שקי:

זוהר במדבר דף ק''כ ע''ב

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא אֱלֹהַי בְךָ בָטַחְתִּי וְגוֹמֵר. מָאי קָא חָמָא דָוִד לְסַדְּרָא הָאי שְׁבָחָא הָכִי. וְכֻלְהוּ שְׁבָחֵי דְאִינוּן בְּאַלְפָא בֵיתָא כֻלְּהוּ שְׁלִימִין וְהָאי חַסְרָא דְלָא אִית בֵּיהּ ו' וַאֲמָאי סִדּוּרָא דָא לְמִנְפַּל עַל אַנְפִּין. אֶלָּא (תָא חֲזֵי) רָזָא עִלָּאָה הוּא גָנִיז בֵּין חַבְרַיָּיא. בְשַׁעְתָּא דְלֵילְיָא עָאל (וְשַׁלְטָא). אִילָנָא תַתָּאָה דְתַלְיָיא בֵיהּ מוֹתָא פָרִישׂ עַנְפּוֹי וּמִכְסְיָיא לְכֹלָא. וְעַל דָּא אִתְחֲשָׁךְ. וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְמוֹתָא. וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ וְיָהִיב לֵיהּ פִּקְדוֹנָא דְנַפְשֵׁיהּ וְאַפְקְדֵיה בִּידֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא. וּבְגִין דְנָטִיל לוֹן בְּפִקְדוֹנָא תָב פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְאָתֵי צַפְרָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא וְתָב לְגַבֵּיהּ פִקְדוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְאִיהוּ מְהֵימְנָא עִלָּאָה. לְבָתָר דְקָם עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא מִעְטַר בְּטוֹטְפֵי. אִתְכְּסֵי בְכִיסוּיָיא דְצִיצִית. עָאל וּמַדְכֵּי גַרְמֵיה בְּקוּרְבְּנִין בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר קַבִּיל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּתָא בְסִדּוּרָא דִּשְׁבָחֵי דְדָוִד דְּאִינוּן סִדּוּרָא דְעוֹל מַלְכוּתָא. וּבְסִדּוּרָא דִשְׁבָחָא דָא אַשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל. לְבָתָר סִדּוּרָא דִצְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב וּצְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד לְקַשְּׁרָא לוֹן כַּחֲדָא. תָּא חֲזֵי רָזָא דְמִלָּה אַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא תַלְיָיא בְמִלּוּלָא וְדִבּוּרָא דְפוּמָא. כֹלָא תַלְיָיא בְעִקָּרָא דְעוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתָר בְּדִבּוּרָא וּבְמִלּוּלָא דְפוּמָא. מָאן עוֹבָדָא. אֶלָּא הַהוּא דְעוֹבָדָא דְעָבִיד בַּר נָשׁ בְקַדְמִיתָא כְּגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא הוּא וְלֹא יִצְלֵי בַר נָשׁ צְלוֹתָא עַד דְיִתְחֲזֵי עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא כְגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא. בְקַדְמִיתָא עוֹבָדָא. בְשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ קָאִים. בָעֵי לְדַכְּאָה גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה. לְבָתָר יִתְקְשַׁר קִשּׁוּרָא דִיחוּדָא דְאִינוּן תְּפִלִּין. (מָהוּ תְפִלִּין) תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד וּלְאַתְקְנָא לוֹן בְּקִשׁוּרָא חָדָא בִשְׂמָאלָא וְעַל לִבָא כְמָה דְאוֹקִימְנָא (שיר ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (שם ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ. וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא הוּא עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא. לְבָתָר בְּשַׁעְתָּא דְבַר נָשׁ עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא יִדְכֵּי גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא בְּקָרְבְּנִין בְּמִלּוּלָא דְפוּמָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל מַלְכוּת לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ (פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה) בְשִׁבְחֵי דְדָוִד מַלְכָּא כְּגוֹוָנָא דְעוֹבָדָא דְפָרִישׂ עַל רֵישֵׁיהּ פְרִישׁוּ דְמִצְוָה. וּלְבָתָר צְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב לָקֳבֵל תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְבָתָר צְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד דְּהִיא לָקֳבֵל תְּפִלָּה דְרֵישָׁא וְדָא כְגוֹוָנָא דְדָא. עוֹבָדָא כְגוֹוָנָא דְדִבּוּרָא. וַדַּאי בְעוֹבָדָא וּמִלּוּלָא תַלְיָיא צְלוֹתָא. וְאִי פָגִים עוֹבָדָא מִלּוּלָא לָא אַשְׁכַּח אָתָּר דְּשַׁרְיָיא בֵיהּ וְלָאו אִיהוּ צְלוֹתָא וְאִתְפְּגִים הַהוּא בַר נָשׁ לְעֵילָא וְתַתָּא (וְלֹא עוֹד אֶלָּא) דְבָעֵינָן לְאַחְזָאָה עוֹבָדָא וּלְמַלְּלָא מִלּוּלָא עָלֵיהּ וְדָא הוּא צְלוֹתָא שְׁלִים. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּפָגִים צְלוֹתֵיהּ פּוּלְחָנָא דְמָארֵיהּ. עָלֵיהּ כְתִיב (ישעיה א') כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וְגוֹמֵר. גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דְהָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא תַלְיָיא מִלְתָא:

תרגום הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֱלֹקַי בְּךְ בָּטַחְתִּי וְגוֹ'. שׁוֹאֵל, מַה רָאָה דָּוִד לְסַדֵּר שְׁבָח זֶה כָּךְ, שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים שֶׁהֵם בְּסֵדֶר אָלֶף בֵּית כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְזֶה חָסֵר, שֶׁאֵין בּוֹ ו'. וְלָמָּה הוּא סֵדֶר זֶה לִנְפִילַת אַפַּיִם. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה וְכוּ': וּמֵשִׁיב אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, גָּנוּז בֵּין הַחֲבֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הָאִילָן הַתַּחְתּוֹן שֶׁהַמָּוֶת תָּלוּי בּוֹ, שֶׁהוּא מַלְכוּת מִצַד הַדִּין, פּוֹרֵשׂ עֲנָפָיו וּמְכַסֶּה הַכֹּל. וְעַל כֵּן נַעֲשֶׂה חֹשֶךְ, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. וְהָאָדָם מַקְדִּים עַצְמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ פִּקָּדוֹן נַפְשׁוֹ, וּמַפְקִידָהּ בְּיָדוֹ בְּפִקָּדוֹן לְמֶשֶׁךְ זְמָן הַלַּיְלָה, שֶׁיַּחֲזִירָהּ לְאוֹר הַבֹּקֶר. וּמִשּׁוּם שֶׁלָּקַח הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן, חוֹזֵר הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְהַפִּקָּדוֹן חָזַר אֵלָיו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַנֶּאֱמָן הָעֶלְיוֹן. אַחַר שֶׁקָּם מִשְּׁנָתוֹ, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְעַטֵּר עַצְמוֹ בִּתְפִלִּין וּמִתְכַּסֶּה בְּכִסּוּי שֶׁל צִיצִית, נִכְנָס וּמְעַטֵּר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת. אַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת בְּסֵדֶר הַשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד, שֶׁהֵם סֵדֶר שֶׁל עוֹל מַלְכוּת, וּבְסֵדֶר שְׁבָחִים זֶה, הוּא מַשְׁרֶה עָלָיו הָעוֹל הַהוּא. אַחַר כָּךְ סֵדֶר תְּפִלָּה דְּמִיּוֹשֵׁב, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת. וְסֵדֶר תְּפִלָּה דְּמֵעוֹמֵד, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד ז''א, לְקַשֵּׁר אוֹתָם, ז''א וּמַלְכוּת, בְּיַחַד. בֹּא וּרְאֵה, סוֹד הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה תְּלוּיָה בְּמַאֲמָר, וּבְדִבּוּר הַפֶּה, הַכֹּל תָּלוּי בְּעִקָּר בַּתְּחִלָּה בַּמַּעֲשֵׂה, וְאַחַר כָּךְ בַּאֲמִירָה, וּבְדִבּוּר הַפֶּה. מַהוּ הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם תְּחִלָּה, הוּא כְּעֵין הַתְּפִלָּה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל הָאָדָם תְּפִלָּה, עַד שֶׁיַּרְאֶה מַעֲשֶׂה תְּחִלָּה כְּעֵין הַתְּפִלָּה. הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבִּתְחִלָּה, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קָם מִשְּׁנָתוֹ, צָרִיךְ לְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו הָעוֹל הַזֶּה, לִפְרוֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה. אַחַר כָּךְ יִקְשׁוֹר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, שֶׁהֵם תְּפִלִּין תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלָּה שֶׁל יָד, וּלְתַקֵּן אוֹתָם בְּקֶשֶׁר אֶחָד, בִּשְׂמֹאל, וְעַל הַלֵּב. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, (שיר השירים ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי. וְכָתוּב, (שיר השירים ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךְ, דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, שׁה''ס הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְּנָה עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וְזֶה הוּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּתְּחִלָּה. אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת יְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת, בְּדִבּוּר הַפֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת לִפְרוֹס עַל רֹאשׁוֹ, בַּשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּעֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַפּוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַעֲשֶׂה הַצִיצִית וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה דִּמְעוּמָד, שֶׁהִיא סוֹד ז''א, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה כְּנֶגֶד זֶה, הַמַּעֲשֶׂה צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּעֵין הַדִּבּוּר, כִּי וַדַּאי בְּמַעֲשֶׂה וְדִבּוּר תְּלוּיָה הַתְּפִלָּה. וְאִם פּוֹגֵם הַמַּעֲשֶׂה, אֵין הַדִּבּוּר מוֹצֵא מָקוֹם לִשְׁרוֹת עָלָיו, וְהִיא אֵינָהּ תְּפִלָּה, וְהָאָדָם הַהוּא נִפְגָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כִּי צְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה וּלְדַבֵּר עָלָיו דִּבּוּר, וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה שְׁלֵמָה. אוֹי לָאָדָם שֶׁפּוֹגֵם תְּפִלָּתוֹ, עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, עָלָיו כָּתוּב, (ישעיה א') כִּי תָבוֹאוּ לִרְאוֹת פָּנַי וְגוֹ', גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שׁוֹמֵעַ. כִּי בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר תָּלוּי הַדָּבָר.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אֶלָא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבָד. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנוּ. אֲבָל פּוֹסֵק הוּא לְמֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ, הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה מֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ יְקַצֵר וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל יַפְסִיק וְכֵן אִם רָאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בָּאִים כְּנֶגְדוֹ אִם הִגִּיעוּ אֵלָיו וְהָיָה דַרְכָּן בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵן מְמִיתִין פּוֹסֵק וּבוֹרֵחַ וְאִם לֹא הָיָה דַרְכָּן לְהָמִית אֵינוֹ פּוֹסֵק: ב. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים חַיָּיבִים בִּתְפִלָּה וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע פָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה וְכָל הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְמִטָּה צוֹרֶךְ בָּהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:

מוסר
מספר חסידים סי' נ''ה

יַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו לְמַעַן יִתְכַפְרוּ פְּשָׁעָיו שֶׁנֶאֱמַר (מיכה ז) מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְכָל הַנִּבְזֶה בְּעֵינֵי אָדָם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים עָתִיד שֶׁיִּתְעַלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִי יָרוּם וְנִשָׂא וְגָבַהּ מְאֹד וְכוּ' וּמִי הוּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב עָלָיו בְּמִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו (שם נג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים. אָמַר רַב מְתִיבְתָּא הָאי מָאן דְּאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב וּמָאן דְּאִיהוּ רַב אִיהוּ זְעֵיר תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב הָאָדָם הַנִּבְזֶה וְהַנִּמְאָס אֵיךְ הוּא מִתְגָּאֶה הַאִם הוּא בַרְזֶל וְכִי בְּשָׂרוֹ נְחוּשָׁה הֲלֹא בָשָׂר רִמָּה וְתוֹלֵעָה גַּם בְּחַיָיו הַכִּנִים אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ וּבִבְשָׂרוֹ וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה לִבּוֹ לָכֵן טוֹב לוֹ לְהַשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ וְאֶת רוּם עֵינָיו אִם נִצְחוֹ מוּטָב וְאִם לָא יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה: