ממצאים מזעזעים: החפירות שחשפו את הסיפור האפל של העיר רעמסס

"ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס". בכל מקום במקרא, הלשון "ויבן" מתארת אדם אחד שבונה, "ויבן שלמה", "ויבן ירבעם", ואילו כאן כל עם ישראל מוכנס כגוף אחד, "ויבן". הסיבה היא שעם ישראל לא נתפס כאן כעם, כמורכב מהרבה פרטים שבכל אחד מהם יש צורך, אלא כגוף אחד, קבוצת עבדים שקשורים בשלשלאות זה לזה, שעל ידי פקודה אחת מעבידים את כולם, כמו מכונה גדולה.

חכמים דרשו מכאן יותר מזה, שבני ישראל גם שימשו בגופם כחומר בניין. ילדים הושלכו לתוך עיסת הבטון, הוכנסו בין אבני הבניין. תופעה אכזרית כזו ידועה בעולם, שכאשר עבד מת תוך כדי עבודה, הוא מוטמע בבטון. יש גם מקרים של חיסולים אכזריים בצורה הזו, של הטבעה בתוך יציקה. היו עמים שאף השתמשו בזה כסגולה, שכן רוחות המתים יכולות לשמור על המבנה, כך לפי אמונתם האלילית.

מאז ימי נפוליאון ידועות הערים המצריות העתיקות, גיזה, לוקסור, כרנך, ועוד, אבל מקומה של רעמסס, המתוארת בתורה כעיר שבנו בני ישראל עבור פרעה, לא היה ידוע. האגיפטולוג האנגלי המפורסם אלן גרדינר הציע את העיר פלוסיום (על יד פורט סעיד של זמננו) כרעמסס, אך הזיהוי לא התקבל כל כך. האגיפטולוג הגרמני ברוגש, עוד בשלהי המאה ה-19, זיהה את רעמסס עם טאניס, צוען, ממזרח לדלתא של הנילוס, ששרידים עתיקים לרוב פזורים בה. זיהוי זה היה מקובל במשך עשרות שנים. ב-1966, כאשר חפר פייר מונטה בטאניס, הוא היה בטוח שהוא מגלה את שרידי רעמסס העתיקה, העיר שבני ישראל חפרו.

בשנים האחרונות נכנס לתמונה האגיפטולוג מנפארד ביטאק. הוא בדק ומצא כי בימי קדם, הנילוס לא עבר בכלל ליד טאניס. המקום המתאים יותר להימצאותה של רעמסס נמצא בצפון מצרים, 80 ק"מ מערבית מאיסמאעליה, והוא תל א-דבע, שהיה אמנם שומם ("תל הצבועים"), ולא הראה שרידים מרשימים כמו טאניס, אבל מתחת לפני הקרקע הסתתרו ההפתעות האמיתיות...

מתברר שתל א-דבע, או כפי שהוא מכונה כיום, "פר רעמסס", היה עיר מלוכה ענקית שנבנתה עבור המלך רעמסס השני, שלפי רבים הוא פרעה של זמן יציאת מצרים. הוא מלך ששים שנה, ויציאת מצרים אירעה בסוף ימיו. היה לו זמן רב לשעבד את בני ישראל לבניית העיר העצומה פר-רעמסס.

פר רעמסס היתה עיר מבצר. נמצאו בה שרידים של מחנות צבא, מתחמי אימונים, האנגרי ענק של מרכבות וסוסים, וגם שבעה כורי היתוך ענקיים לייצור ברונזה, שאורך כל אחד מהם 15 מטרים. שטח בית המלאכה לייצור הברונזה - 30,00 מ"ר. "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים" (דברים ד', כ'). בבית מלאכה כזה יוצרו כמויות גדולות של פסלים ועיטורים לעיר החדשה, וגם כלי מלחמה, מרכבות, שריונים, ועוד.

אך מדוע נעלמה העיר? איך יתכן שגם בתרבות המצרית אין לה זכר? בנו של רעמסס, מרנפתח, כבר העביר את הבירה שלו לממפיס המרוחקת. מדוע? לשם מה טרח רעמסס השני, המלך הגדול והמפואר של כל השושלת, להעסיק מיליוני עבדים ולבנות עיר כה ייחודית?

התשובה מפתיעה ביותר: פר רעמסס נבנתה בדלתא של הנילוס. הנילוס הוא נהר אדיר שנובע באשד עצום ממפלי ויקטוריה (זהו כמובן שמם המודרני), וחוצה את המדבר בספיקת מים עצומה תמידית. עם הגיעו לים, הוא מתפצל להרבה זרועות גדולות וקטנות, שיוצרות את הדלתא. רעמסס תכנן לעצמו עיר שיושבת על פלגי מים. "ונציה של מצרים", קראו לה האגיפטולוגים ששחזרו את צורתה. אך תוך שנים ספורות פילסו יובלי הנילוס לעצמם דרך חילופית. אין במצרים גאיות עמוקים ש"מכריחים" את  הנחל להישאר בתוכם. המים סללו לעצמם נתיבים חדשים בחול המדברי, ופר רעמסס, שנבנתה בחטא ובניצול של עבדים – התייבשה. אך לא רק המים התייבשו, מים ניתן להזרים. מה שקרה בעקבות השינויים האלו הוא שמאגרי המים התת קרקעיים שהיו תחת העיר, התרוקנו, בדומה למה שמתרחש באזור ים המלח עם ירידת המפלס. בולענים החלו להיווצר, ומתקני העיר החלו להיבלע באדמה. לא סתם אין שום שרידים על פני השטח, העיר המקוללת שקעה בחולות.

מדהים לראות שהידיעה הזו נמצאת כבר במדרש, המתאר את בני ישראל בונים עיר שלאחר מכן שוקעת בחולות. אפילו בהיסטוריה המצרית לא ידעו כלום על זה, רק במסורת היהודית השתמרה הידיעה הזו.

אחרי שקיעתה של העיר, היא שימשה כמחצבה לבניית העיר צוען המחודשת. כל שרידי תפארתה נחצבו מתוך אדמתה, ונלקחו למקום אחר. עירו של רעמסס השני, שהיתה הבירה המפוארת והכבירה של מצרים, נהפכה לתל צבועים, שלא ניתן לראות עליו כלום, אם לא חופרים לעומק האדמה.

ב-2017 נמצאה עדות מרגשת לקיומם של העבדים באתרי הבניה. ביציקת הבטון שביסודות אחד המבנים נמצאו טביעות כף רגל של ילדים. כמעט למעלה מכל ספק, הילדים האלו היו עבדים, שהתרוצצו באתר הבניה, משום שהם היו חלק מעם שלם המשועבד בעל כרחו לפעולות הבניה, ואולי גם שם התרחשו הפעולות האכזריות שתיארו חכמים, של הטבעת ילדים בתוך הבניין.