נתיבות שלום על פרשת בא: פירוש קצר, מרתק ומשנה חיים

מצוות זכירת יציאת מצרים היא אחת המצוות המרכזיות בתורה, בעלת משמעות עמוקה והשלכות נצחיות על חיי האדם. בספרו נתיבות שלום, שואל האדמו"ר מסלונים מדוע מצווה זו נחשבת כה חשובה, עד שהיא נוהגת בכל עת – ביום ובלילה. תשובתו פותחת שער להבנת התפקיד הרוחני של היהודי: זכירת יציאת מצרים אינה רק זיכרון היסטורי, אלא קריאה תמידית לפעולה ולתהליך פנימי של יציאה מ"מיצרים" – מכל מגבלה פנימית או חיצונית, מכל כוח שלילי או תאווה שמגבילה את האדם.

מאריך הנתיבות שלום ומבאר כי התורה היא תורת חיים, שמורה לנו אורחות חיים, ואין בה זיכרונות בלבד למה שהיה בעבר. מצוות יציאת מצרים שהתורה הרחיבה בה את הדיבור – יש בזה הוראת דרך חיים ליהודי, שכל מציאותו נתונה בחומר בבחינת טומאת מצרים, והתפקיד המוטל עליו הוא לצאת ממצרים. וזה ציווי התורה: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" – שיהודי צריך לזכור תמיד שעליו לצאת ממצרים, לצאת מתאוות מצרים ומטומאת מצרים.

הנתיבות שלום מוסיף ומסביר כי חז"ל הדגישו שזכירת יציאת מצרים הינה ביום ובלילה. המסר מכך הוא שבזמנים הטובים צריך יהודי לזכור שכל השליחות עבורה ירד לעולם היא למען יצא ממצרים, וגם בלילות, בזמנים החשוכים הנחשבים כלילה צריך לזכור זאת, כי זהו תפקידו של יהודי.

זו הסיבה שבגללה יש לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום – שיהודי יזכור בכל יום מימי חייו שעליו לצאת ממצרים, אף בתקופות חשוכות, כאשר חושך ליהודי ונראה לו שהכל חשוך וסגור אצלו, גם אז מוטלת עליו המצווה לצאת ממצרים.

הבעל שם טוב ביאר כי כמו שבעת שעמד הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים היו ישראל משוקעים אז במ"ט שערי טומאה ולא היתה אפשרות להוציאם משם, אלא שחתר הקב"ה מתחרת מתחת כסא הכבוד, וכך חתר הקב"ה מחתרת מתחת כסא הכבוד עבור כל ישראל.

אלו דבריו: "ומכאן חיזוק לכל יהודי באשר הוא, גם אם אין לו שום דרך איך הקב"ה יגאל אותו, שביציאת מצרים פתח הקב"ה פתח לכל הדורות ופתח לכל יחיד, על ידי שחתר מחתרת מתחת כסא הכבוד".

מסיים הנתיבות שלום את דבריו: "בכל יום ויום מימי חייך נותן הקב"ה ליהודי כח לצאת ולהיגאל ממצרים, ואפילו כשהוא בתכלית של המצב גם כן יש לו הכח לצאת ממצרים. ואלו דבריו של הסבא מסלונים שאמר שיום שיהודי אינו עושה בו פעולה היפך רצונו לשבור את כח הרע – אינו נחשב ליום בחיים, היינו שבכל יום ויום נותן הקב"ה ליהודי כח של יצאת מצרים, ועליו לצאת מחלק נוסף של מצרים הוא כוח הרע הנמצא בו".

"ועל כן כתבה התורה באריכות את כל פרשת גלות מצרים וגאולת מצרים שהם עניינים נצחיים, שאין זה רק מאורע שקרה בעבר אלא נצחיות, והשבועות הללו שבהם קוראים בתורה פרשיות יציאת מצרים מסוגלים ליהודי לצאת ולהיחלץ מגלות מצרים, מאותו חלק מצרים שהוא משוקע בו".

מן הדברים עולה כי התורה מלמדת אותנו שכשם שהקב"ה חתר מחתרת להציל את בני ישראל מטומאת מצרים, כך הוא מעניק לכל אדם כוח תמידי לצאת ממצרים האישית שלו – גם כאשר נדמה שאין תקווה. המסר ברור: בכל יום מימי חיינו, יש ביכולתנו לפעול ולהשתחרר מהכוחות המעכבים אותנו, ולצעוד לקראת גאולה אישית ורוחנית.