ממשיכים את השרשרת: ההורים שבחרו לקרוא לילדיהם על שם דמויות מהשואה

80 שנה חלפו מאז שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ובימים אלו, כאשר מציינים ברחבי העולם בטקסים שונים את "יום השנה הבינלאומי", מרגש לפגוש יוזמה מרגשת במיוחד של הצלמת שני לויה. מדובר ביוזמה המתנהלת כבר שמונה שנים, כאשר לויה מתעדת במצלמתה ילדים הקרויים על שם קרוב משפחה שלהם שנספה או שרד את השואה. ליד כל תמונת פורטרט מופיע סיפור החיים של אותו קרוב משפחה על שמו הוא קרוי.

להנחיל לדורות

"הרעיון עלה במוחי כששוחחתי עם חברה שלי שקראה לבנה על שם אח של אמא שלה ששרד את השואה", מספרת לויה. "מדובר בשם לא מאוד עדכני או רווח בישראל כיום, וזו הסיבה שכאשר היא סיפרה לי על כך התרגשתי מאוד וכך נולד הרעיון של הפרויקט. כשסיפרתי עליו למנחה במכללה בה למדתי היא גם כן התרגשה מאוד, כי אבא שלה היה ניצול שואה".

נכון להיום הפרויקט של לויה כולל 25 ילדים, עם 24 סיפורים מרגשים ומרתקים. "רוב המשתתפים בפרויקט קרויים על שם ניצולי שואה שהוריהם הכירו, אך יש גם כאלו הקרויים על שם כאלו שנספו", מבהירה לויה. "בחרתי בכוונה לצלם את הילדים מקרוב, ללא שום רקע או נוף מאחוריהם, כי היה חשוב לי שתשומת הלב תמוקד בפנים של דור ההמשך, מתוך הבנה שכל דבר אחר שמופיע בתמונה עלול להסיח את הדעת".

הפרויקט הזה שהחל כפרויקט גמר, ממשיך כאמור ללוות את לויה במשך שמונה השנים האחרונות.

"לפעמים נראה שכיום, 80 שנה אחרי השואה, אנשים כבר אינם קוראים עוד על שמותיהם של הניצולים", היא אומרת. "אולי כי הם מרגישים קצת רחוקים, אולי כי השמות נשמעים מיושנים. אבל ככל שבודקים זאת לעומק, מתברר שהדבר לגמרי אינו נכון. אפשר לראות בכל המגזרים ילדים רבים שנושאים בגאווה שמות של קרובי משפחה מתקופת השואה. וכן, יש הרבה מאוד משפחות צעירות עם ילדים קטנים ממש, שהשואה עדיין נוכחת בחייהם, והם קוראים לילדיהם על שמות קרובי המשפחה שהיו שם, מתוך הבנה שיש להנציח ולא לשכוח.

"פגשתי אפילו מישהי שהחליטה לתת לה ולילדיה את שם משפחתו של הסבא שנפטר בגיל 92. לסבא היה חלום ששם משפחתו ייזכר לדורות, כאות ניצחון על הגרמנים, אך במשך השנים נולדו לו רק בנות, ולכן השם לא עבר. כנכדה בכורה היא החליטה לשנות את שם משפחתה ושל ילדיה לשם משפחתו של הסב, מה שריגש אותו מאוד-מאוד".

גוני רחל

דוד יש"י

הדרך להנציח

הצלמת שני לויה עוסקת כבר כמה שנים ב"צילומי דורות" בהם היא מצלמת "דורות של משפחות" בתמונות משותפות, אך לצד זה מלווה אותה פרויקט "שם אחד" לאורך כל הדרך. "אני מרגישה שזו הדרך להנציח את האנשים האלו גם בעתיד", היא מסבירה. "כך ניתן לזכור אותם ואת המורשת שלהם".

לדבריה, היא מצלמת לפרויקט בעיקר ילדים עד גיל שמונה. "לצד כל שם שאני מתעדת, אני מצלמת את תמונת הילד וגם כותבת את סיפורו של האדם שעל שמו הוא קרוי", מסבירה לויה, "בכל פעם מרגש אותי מחדש לשמוע מההורים עד כמה שהילד שלהם דומה לו ומזכיר אותו, והכי מעניין זה לשמוע את הגאווה שבה הם קוראים בשמו. ברור שלא תמיד זה קל, בפרט להורים שמצויים בחברה בה שמות כאלו יוצאי דופן, אבל אין מישהו אחד שמתחרט על כך, כולל הילד בעצמו שמספר לי לא פעם על שמו הייחודי".

תוכלי לשתף בסיפור שריגש אותך במיוחד?

"יש כמה וכמה סיפורים כאלו. למשל סיפורו של דוד יש"י. ילד בן ארבע וחצי שקרוי על שם שני סבי-רבא שלו, משני הצדדים – הסבא נחמן דוד קאופמן, סבא של אביו, והסבא השני – דוד שטראוס, סבא של טלי, אמו של דוד. בשמו השני של דוד, יש״י, מגולמים שם אחיו של סבא רבא דוד - יהודה, שנספה זמן קצר לפני תום המלחמה, וילדיו של דוד ז״ל: שאול ויוסף. יהודה, שאול ויוסף מרכיבים את ראשי התיבות יש"י. לזיכרון עולם.

"סיפור מרגש נוסף הוא סיפורה של גוני רחל, בת השנתיים, הקרויה על שם רחל פרידמן לבית רוזנווסר. רחל גדלה כבת שנייה מבין שבעה אחים ואחיות, באזור הקרפטים שבצ'כסלובקיה. מרבית משפחתה נלקחה להשמדה בתאי הגזים, אך שלושה מאחיה שרדו את השואה, ונפגשו לאחר מכן באופן פלאי ביותר. בהמשך הם עלו ארצה לקיבוץ אשדות יעקב.

גוני רחל היא בתה של דפנה, נכדתה הקטנה של רחל, אשר ילדה את בתה הבכורה כחודש וחצי לאחר יום השואה. במהלך יום השואה ולקראת סוף הריונה - נחשפה לפרויקט 'שם אחד' והחליטה בהשראת הפרויקט לקרוא לבת שתיוולד בשם שני על שם סבתה – רחל".

ומה את חושבת לעשות עם התמונות והסיפורים שנאספו?

"אני מקווה שהפרויקט יהפוך לתערוכה שיוצגו בה כל התמונות, וליד כל תמונה סיפור החיים של אותו קרוב משפחה. אני גם מקווה להמשיך להגיע לעוד משפחות בארץ ואולי גם בתפוצות ולתת במה לסיפור החיים של האדם שעל שמו נקראו הבן או הבת, ולסיפור של אותה משפחה, שהוא חלק מסיפורו הכללי של העם היהודי".