היסטוריה וארכיאולוגיה
החיתים: סיפור ההיסטוריה האבודה של אימפריה עוצמתית
"מלכי החיתים" המוזכרים בספר יהושע, ובני חת המוזכרים בתורה, היו חלק מאימפריה חיתית אדירה, שלא נפלה בעוצמתה מהאימפריות הבבלית או המצרית. ההבדל היה רק שהחיתים נשכחו מן ההיסטוריה, ולכן לא היו ידועים
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ח טבת התשפ"ה
![](https://storage.hidabroot.org/articles_new/381324_tumb_730X500.webp)
בין שלשה ימים משתרעת ארץ טורקיה הענקית: הים השחור בצפון, הים האיגאי במערב והים התיכון בדרום. אך מהי ההיסטוריה של המקום הזה? מי חי כאן בתקופת האבות? בתקופה שבה אנחנו יודעים הרבה על בבל העצומה, על האימפריה המצרית? האמנם היה כאן מדבר שממה?
במשך אלפיים ושבע מאות שנה לא ידעה ההיסטוריה לומר דבר על כך. גם כאשר במאה ה-19 נכתבו ספרי היסטוריה ובוצעו חפירות ארכיאולוגיות, היה רק ספר אחד בעולם שהזכיר את התרבות ששכנה שם: ספר התנ"ך. "מלכי החיתים" המוזכרים בספר יהושע, ובני חת המוזכרים בתורה, היו חלק מאימפריה חיתית אדירה, שלא נפלה בעוצמתה מהאימפריות הבבלית או המצרית. ההבדל היה רק שהחיתים נשכחו מן ההיסטוריה, ולכן לא היו ידועים. אפילו המשורר היווני הראשון, הומרוס, שחי בסמוך לאנטוליה, לא ידע כלום על החיתים. ההיסטוריון הרודוטוס, שנתקל בתבליט חיתי, חשב משום מה שהוא מצרי.
תיירים ידעו שברמת בועזכוי שבטורקיה ישנם שרידים של מקדש עצום ומרשים, אבל משום מה חשבו כולם שמדובר בשרידי העיר הרומאית פטריה. העתקי כתובות מן העיר נפוצו בעולם, ובהרצאה מפורסמת באנגליה בפני החברה המלכותית קבע הנרי סייס כי אנו עומדים בפני גילוי של תרבות חשה שהאנושות שכחה, בפני גילוי אימפריה עתיקה. רק לקראת ראשית המאה העשרים נחפרו ערי התרבות החיתית, ואכן, הן אצרו בתוכן אוצרות, ארכיונים של עשרות אלפי מסמכים בני קרוב לארבעת אלפים שנה, מזמנו של אברהם אבינו. המסמכים מתעדים היסטוריה, מלחמות, חוקים, ופולחן.
לפתע קמו לתחייה תיאורים המופיעים בתנ"ך, שאף חוקר לא ידע כיצד להסביר אותן. מסתבר, למשל, כי החיתים שלחו גרורות אימפריאליות גם לסוריה ולארץ ישראל, וכי היישוב בחברון היה יישוב חיתי, שהתנהג לפי החוקים והכללים של האימפריה החיתית. כשיודעים זאת, ומכירים את ספר החוקים שלהם, פתאום הדברים שנראים מוזרים בטקס מכירת מערת המכפלה מעפרון החיתי לאברהם אבינו, הופכים למובנים מאליהם. הרי כך כתוב בספר החוקים החיתי: כאשר מוכרים קרקע, יש לסמן כל עץ שנמצא בנחלה; הצורה שבה מעלה עפרון את הצעת המחיר, שקילת הכסף; תיאור הנכס ואופן העמדת העדים, כולל הביטויים המדויקים "בכסף מלא", "עובר לסוחר" ו"עם הארץ"; הסכמת מנהיגי המקום לקניה – הכל תואם למשפט החיתים, ד"ר מנשה להמן כותב: "בראשית כ"ג חדור ידע מעמיק של הבחנות דקות ומסובכות בחוקים ובמנהגים חיתיים, התואמים כראוי את תקופתו של אברהם".
הרבה למדו החוקרים מכתבי החיתים. נציין כאן עוד דבר אחד מעניין: היו חוקרים שהצביעו על סתירה בין התיאור של גלות סנחריב בנביא, ובין התיאור של סנחריב עצמו במצבתו. סנחריב תיעד את גלות ממלכת ישראל, והוא כותב כי הגלה כשלושים אלף איש, בעוד לפי הנביא גלו הרבה יותר אנשים. כל עשרת השבטים גלו בסופו של דבר. הייתכן כי סנחריב המעיט בערך המעשה של עצמו?
שאלה זו מרחפת בעולם המחקר זמן רב. והנה, בסיפורי ההיסטוריה החיתיים ישנו נוהג מעניין שחוזר על עצמו בעניין מספר השבויים. כך, למשל, המלך חתושה זיתי, מתאר בכתובת שלו את מעשיו. "צרתי על כרכמיש במשך שבעה ימים, ביום השמיני תקפתי אותה, בקרב כביר כבשתי אותה, את העיר התחתונה על תושביה כסף והזב לקחתי והובלתי לחתושה. מספר הגולים אותם הובלתי אל הארמון היה שלשת אלפים שלש מאות ושלשים, ואילו הגולים אשר מפקדי הצבא הובילו היו לאין מספר". חתושה, הכובש המפואר, לקח איתו 3330 גולים, מספר סמלי מאד, אבל הם לא מייצגים את כל הגולים, אלא רק את אותם הגולים שהוא הוליך איתו, אולי היה כבודו של המלך שהוא מוליך איתו את האנשים החשובים, הנסיכים (בדומה ל"גלות החרש והמסגר" בזמן יהויכין), ואילו המפקדים האחרים לוקחים "גולים לאין מספר". לאלו אין חשיבות. יתכן שגם אצל סנחריב זה ביאור הסתירה: סנחריב מתפאר באנשים החשובים שהוא לקח עמו והוביל בעצמו. המפקדים הבאים אחריו לקחו עוד גולים לאין מספר.
כך יכולים אנו, לאור תגליות מפתיעות ובלתי צפויות, להבין יותר לעומק את פסוקי המקרא, על פי ידע מזמן המאורעות ומהתרבות המקומית.