טורים אישיים - כללי
מכתב פתוח לאגם ברגר: כשנופפת לשלום, עם שלם בכה מהתרגשות
482 ימים של תפילות, דמעות וציפייה הסתיימו ברגע אחד של גאולה: אגם ברגר יצאה מהשבי בחיוך – והעניקה לעם שלם שיעור באמונה, בכוח ובניצחון הרוח
- נעמה גרין
- פורסם א' שבט התשפ"ה

אגם יקרה,
482 ימים ששמך, אגם בת מירב, נלחש ונזעק יום יום על ידי עשרות אלפי אחיך ואחיותיך – עם שלם שכאב את גורלך והתפלל לשובך. ילדים וילדות, גברים ונשים, תלמידי חכמים וחיילים – כולם הזכירו את שמך בתחנונים, ביקשו מהשם ברחמים שיגאל אותך ויוציאך מאפֵלה לאור גדול.
הלב נקרע למשמע סיפורך: נערה צעירה, בת 19 בלבד, נחטפת באכזריות ונגררת לתופת של עזה, לשבי רצחני שנמשך שנה וארבעה חודשים, ללא אור יום, מוקפת מחבלים – ובכל זאת, עמדת שם. לא רק בגוף, אלא גם ברוח.
כי גם שם, באפלת המנהרות, תחת איומים, רעב והשפלה – שמרת שבת. לא נכנעת ללחץ המחבלים. לא נגעת באש. לא בישלת, למרות האיומים. גם כשהיית רעבה, גם כשהיה חשוך, גם כשאיימו עלייך – החזקת בקדושת השבת, בשתיקה נחושה, בגבורה שאין לה אח ורע.
עם שחרורם של החטופים הראשונים, הגיע סוף סוף אות חיים. אגם גולדשטיין, שישבה לצידך בשבי, סיפרה לאמך מירב על עמידתך האיתנה. "אגם שומרת שבת, מקפידה לברך לפני האוכל, ומתפללת", היא אמרה. אבל לא רק שבת, ברכות ותפילה שמרת – גם כשרות. למרות שהיית חיוורת, חלשה, מותשת, סירבת לאכול בשר שאינו כשר. גם כשלא היה אוכל אחר, גם כשגופך זעק לחיזוק – נשארת נאמנה. מאיפה הכוחות האלו, אגם? איך נשארת יצוקה באמונה בתוך ים של חושך?
ובינתיים, בעולם שבחוץ, אמא לא הרפתה. היא לקחה על עצמה משימות של קודש – להפיץ זכויות, לזכות נשים בטהרה, לקיים הפרשות חלה למענך, לזעוק בכל דרך אפשרית. אין סוף תפילות, אין סוף דמעות, אין סוף קבלות טובות והוספת זכויות ומצוות – הכול עבורך, שה' ישמור עליך וישיב אותך לחיים.
וכשהגיע הרגע הגדול, ערב שבת בה היית אמורה להשתחרר – גם אז, ברגעים הדרמטיים ביותר, אמא לא ויתרה על השבת. ברגעים שבהם כל הלבבות פעמו בחוסר ודאות והמתח היה בלתי נסבל, היא פנתה לרבנים ושאלה איך להימנע מחילול שבת כשאת צפויה להשתחרר בעצם היום הקדוש. ובנוסף, ביקשה מעם ישראל שלא יפיצו את סרטוני השחרור בשבת. מאין צמחה לה הגבורה הזו? איך בתוך סערת הרגשות היא החזיקה באמונה איתנה, בגאון יהודי אמיתי?
ואז, באורח פלאי, הוקדם שחרורך ליום חמישי ואמא זכתה לחבק אותך אל חיקה עוד לפני השבת הבאה. ברגע הזה, שבו סוף סוף השתחררת, יצאת מהחושך לאור, מהמיצר אל המרחב – ראינו אותך, אגם. ואת, למרות הכול, למרות מה שעברת, למרות שנפרדת מחברותייך ונותרת לבדך מוקפת שונאים – חייכת ונופפת לשלום.
וכמה סמלי ומופלא שהרגע הזה קרה דווקא בפרשת השבוע – פרשת בא. הפרשה שבה יצאו בני ישראל מעבדות לחירות, שבה נגלה לעולם כולו כי אין כוח שיכול לעמוד מול יד ה'. כשצעדת לעבר החופש, זה היה "בעצם היום הזה", בדיוק כפי שנאמר על יציאת מצרים. כשחייכת, כשנופפת, זה היה רגע של קריעת ים סוף הפרטית שלך.
אגם יקרה, את סמל לכוח נשי יהודי, סמל לאמונה עיקשת, סמל לגבורה שאינה תלויה בדבר. שמירת השבת שלך, הברכות והתפילות, ההקפדה על הכשרות, והאומץ להחזיק בעקרונותיך גם במקום האפל ביותר – הם לא פחות מנס. הם עדות לרוח היהודית, שממשיכה לפעום גם במקומות הכי קשים. הכוחות המופלאים שלך להחזיק מעמד יום ועוד יום - מעידים על הפנימיות המיוחדת ועל האמונה שבך.
אגם שלנו ומירב הגיבורה, סמל ודוגמה לאם שלא איבדה תקווה, עוד מחכה לכן משימה – להמשיך ולפרסם בעולם את ניסי הקב"ה ולקדש שם שמים.
בשם כל עם ישראל אני מאחלת לך, אגם, באהבה, שתזכי להתאושש, להתחזק, לפגוש בקרוב את כל שאר השבויים, ולהגיד להם בלב שלם, בקול מלא אמונה: "יהי שם ה' מבורך".
הניסיון הגדול של אגם ברגר והמסירות נפש שלה לשמור שבת וכשרות בשבי הנורא - מחייב את כולנו. הרב זמיר כהן עם מסר שכולנו חייבים לאמץ:
תגובות