מה אומרת לנו האות ק' על פי התורה והקבלה?

הרדב"ז כותב: "דע כי בכל מקום שתמצא לשון הקף בכתוב כגון 'ויהי לתקופת הימים'; 'לתקופת השנה'; 'לא תקיפו פאת ראשכם', ורבים כאלה, הכל רומזים באות זה [ק'], כמו שאני עתיד לבאר".

למדנו מדבריו שמשמעות האות קוף היא היקף, ואכן הצורה הקדומה של "קוף" משמעותה חור המחט, קוף המחט, בעברית נקיה.

כפי שראינו באות פ', משמעותה היא השטח החיצוני של הדבר, ולכן המילה קוף מורכבת מקו-פ, קו שטח הפנים, ההיקף.

כפי שראינו באות מ', משמעותה היא מהות הדבר, ולכן ק+מ יוצר את השורש מקום, מהות ההיקף הזה הוא המקום.

מ"מקום" נולד גם "קיום", דבר קם ונהיה כאשר הוא מוגדר במקום. וממנו להקים, להעמיד, ליצור מציאות. ה' מכונה המקום כי הוא מקומו של עולם הוא המהות וההיקף של כל המציאות.

משמעות האות ו' היא חיבור, ולכן קו = חיבור בין שני מקומות. וממנו גם "יקוו" המים, התאספות של המים ממקומות שונים על מקום אחד שבו הם מתחברים, אל מקווי המים.

משמעות האות צ' היא צמצום, קצה, ולכן המילה "קצר" פירושה לקצר את המקום, לחתוך אותו. השורש "קצב" מתייחס לחיתוך בשר לנתחים, וכך נחשפת פנימיותו (ב' – פנימיות). קצץ – הצ' כפולה, חותך שוב ושוב.

"קצת" הוא דבר שקוצץ, נשאר רק חלק ממנו. ואילו "קצה" הוא התוצאה של חיתוך המקום. "קצין" בלשון הקודש הוא זה שעומד בקצה המחנה, ומפקח על המלחמה.

"קוץ" הוא כולו קצה, חד ודוקר. וממנו "לקוץ" לא לסבול מישהו עד כדי שמרגיש כאילו המראה שלו דוקר בעיניים.

יקיצה – קץ השינה.

המילה "קצף" מתפרשת באופן מעניין מאד, שכן הגדרתו הכימית של הקצף היא שבירת שטח הפנים של הנוזל. ההקצפה "קוצצת" את פני הנוזל לאלפי רסיסים.

משמעות האות ח' היא החסרה, ולכן לחקוק פירושו ליצור מקום / חלל על ידי החסרת החומר. ומכאן כל תבנית, כמו "לחם חוקי", שכן הדרך לייצר דברים בצורה אחידה היא על ידי חקיקה בתבנית. גם הליכה בעקבותיו של אדם, "על שרשי רגלי תתחקה" (איוב י"ג, כ"ז) היא היצמדות לתבנית שיוצרות רגליו באדמה.

ומכאן משמעות השם קוף. הקוף הוא העתקה וחיקוי של האדם: ק' משמעותה קיום, ו' משמעותה חיבור, ופ' משמעותה הצד החיצוני. הקוף מחובר לחיצוניות של האדם, הוא דומה לו כלפי חוץ, אבל רק מבחוץ, ולכן הוא חיקוי, מעשה קוף בעלמא.

האותיות א-י-ק הן סדרה של האות הראשונה, העשירית, והאות שמסמלת את המספר מאה. האות א' היא הכוח הראשון, האות י' מסמלת את יד ה' בעולם, והאות ק' את המקום, את הבריאה, וגם מצד שני – את הבורא, שהוא מקומו של עולם.

משמעות האות ר' היא חומר, ולכן קרום הוא חומר שמקיף את המקום, וכך גם "לקרום עור וגידים". "קרס" הוא היקף של חומר שסוגר ולוכד. קיר וגם תקרה הם היקף של חומר סביב חלל הבית.