ביאור פרק ז' בתהילים: הכוח האלוקי שמציל ממלחמות

מזמור ז' בתהילים מבטא את זעקתו של דוד המלך בעת רדיפתו על ידי אויביו, ובעיקר שאול המלך. דוד, שנרדף ללא עוול בכפו, פונה לה' בתחינה להצלה ומבקש צדק מול אויביו. הוא מבטא את ביטחונו המלא בה', מתוך הכרה בכך שרק האלוקים הוא השופט האמיתי שמבחין בין טוב לרע. המזמור מתאר את הסכנה שבה היה נתון דוד, את אמונתו שה' יושיע אותו, ואת האמונה שהרשעים יפלו במעשיהם שלהם.

הפרק המלא

(א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי.

על שגיאה חיבר דוד תפילה, אשר שר אותה לה', והיא על אודות ענין שאול המלך בן שבט בנימין.

(ב) ה' בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.

ה' אלוקי, הואיל ועליך אני בוטח תמיד, לכן הושע אותי מכל רודפיי והצילני מהם.

(ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל.

שמא ישבור אויבי כאריה אותי, ויפרק את גופי, ואין מי שיצילני מידו.

(ד) ה' אלוקי אִם עָשִׂיתִי זֹאת אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי.

ה' אלוקי, אם עשיתי כמו שהאשים אותי, או אם אכן פעלתי דבר לא הגון.

(ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.

אם שילמתי רעה למי שהיה איתי בשלום, והרי הצלתי ושחררתי את שאול בלי לפגוע בו.

(ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה.

כי אז ירדוף אויבי אחרי ויתפוס אותי וידרוס ארצה בביזיון את חיי, ואת כבודי לתכלית השפלות ינמיך לעולם.

(ז) קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ.

הופע ה' בכעסך, התרומם מכסאך בראותך זעם שנאתם של אויבי כלפי, וזרז עבורי להורות לדון את דיני.

(ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה.

ואז אספת שבטי ישראל יקיפו בהודיה את מזבחך, ועל גבי תהילותיהם לכסא כבודך בשמים תחזור.

(ט) יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי.

ה' הדן את העמים, שפוט אותי ה' כפי זכויותיי וכיושרי גמול עלי.

(י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹוקים צַדִּיק.

יכלה מהרה רשעם של הרשעים, ותייצב את מעמד הצדיק, שהרי בודק מחשבות ועצות אתה אלוקים השופט בצדק.

(יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹוקים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב.

מבטחי על אלוקים מצילם של הישרים בליבותם.

(יב) אֱלֹוקים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.

אלוקים דיין אמת, וה' החזק כועס על הרשע מדי יום.

(יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ.

אם לא יחזור הרשע מדרכו, אלא את חרבו יוסיף לחדד, ואת קשתו ימשיך למתוח ולכוונה לפגוע בצדיק.

(יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל.

אך לעצמו מכין הרשע כלי הריגה אלה, ואת חיציו לקלים ומהירים ליריה יעשה.

(טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר.

שהרי לבסוף יצטער לשווא, כי מחשבותיו יהיו הבל, ותוכניותיו לא יצאו לפועל.

(טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.

הבור שחפר הרשע והעמיקו, יפול הוא עצמו בשוחה שעשה.

(יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד.

יחזרו ויפגעו פשעיו ברשע עצמו, ועל ראשו ענשי גזלנותו ינחתו.

(יח) אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן.

אהלל ואשבח לה' על צדקת משפטו, ואזמר לכבוד ה' העליון.

מדרשים מעניינים ממדרש תהילים:

"אלוקים שופט צדיק" – "תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות. ר"י אומר שומן הפירות בטלה. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הטהרה בטלה. והריח והמעשרות בטלו. והשומן והדגן. וחכמים אומרים הזונות והמכשפים נטלו את כל אלו משחרב בית המקדש.

"וקל זועם בכל יום" - אמר ר' זעירא ראשון ראשון קיים. א"ר אחא בזכות מה אנו עומדין בזכות ברכת כהנים".

"בור כרה ויחפרהו" - כל שהרשעים חופרין לנפשם הן חופרין. ובסוף יפול בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו זה המן שכל מה שחשב למרדכי נעשה לו".