הגניבה הגדולה מאייזנשטט: האם האמת תצא לאור?

העיר אייזנשטט, לפני כשלוש מאות שנה. קולות ויכוח רמים נשמעים בכניסה לאחד מבתי הסוחרים היהודים, רבי איצל. המשרת נשלח לטירתו של הגרף אסטרהאזי לקבל את התמורה המגיעה לאדונו, עבור כל סחר הסוסים השנתי, "אבנים טובות העולים בסך ששת אלפים". האדון הכין אותו מראש, תפר לו כיס פנימי מיוחד והדריך אותו כיצד הוא צריך להתנהג. רבי איצל סמך עליו במשך שנים, והנה עתה, חזר בלי הכסף. לדבריו, הכסף נפל ונאבד. אולי הכיס לא היה תפור טוב. רבי איצל לא היה מוכן לקבל תשובה ילדותית כזו, בסגנון "הכלב אכל לי את שיעורי הבית", ודרש ממנו לגלות היכן הכסף. המשרת מצידו היתמם ואמר כי רבי איצל מוזמן לחפש בחדרו, בבגדיו ובכל מקום שירצה.

אנשים התאספו סביב. רבי איצל טען: יש למסור אותו למשטרה, הם ילמדו אותו לקח בשיטות החקירה שלהם. אחרים אמרו: מה פתאום? זו מסירה גמורה, אסור לעשות זאת, אין לך הוכחות. וכי מותר למסור יהודי לערכאות בלי הוכחה? המחלוקת התעוררה במלא עוזה. המשרת הונח בינתיים במעצר בבניין הקהילה, אך לא היתה הכרעה בנושא, כיוון שרבה של העיר נעדר, הוא נאלץ לברוח.

וזאת יש לדעת, כי קהילת איזנשטט היתה מרכזה של אוטונומיה יהודית עצמאית, שכונתה "שבע קהילות". הקהילות שכנו בחבל בורגלנלד, שהיה אז חלק מהונגריה (כיום באוסטריה). היה זה חבל ארץ עצמאי בבעלות משפחת האצילים אסטרהאזי ועוד משפחות אצולה. הם נתנו ליהודים אוטונומיה מלאה, והיהודים קידמו את המסחר באזור וסיפקו להם את צרכיהם. בהמשך הצטרפו עוד חמש קהילות על השבע, אבל השם נשאר "שבע קהילות".

רבן של שבע הקהילות היה רבי מאיר אייזנשטט, שכונה על שם תפקידו, הוא היה גדול בתורה ובעל שם בגיבורים, אחיין של הגאון הנודע הש"ך, תלמידם של ה"מגן אברהם" ורבי דוד אופנהיימר, ורבו של רבי יהונתן אייבשיץ. רבי מאיר היה משיב מהיר, וכתב אלפי תשובות לכל רחבי הארץ, אשר לימים נדפסו בסדרת ספרי "פנים מאירות". הוא נולד בפוזנא, אבל שם הכביד עליו עול השואלים, והוא ביקש משרה שהתאימה יותר לשיטתו, בעזרת השר רבי שמשון ורטהיימר, קיבל רבי מאיר את רבנות שבע קהילות.

מדוע נעדר רבה של אייזנשטט?

בחצות לילה אחד התדפקו על דלתו שני יהודים. הם סיפרו לו כי גנבו עכשיו סכום כסף גדול מאד מאחד האצילים, ויש ביניהם ויכוח כיצד לחלוק את השלל. הם דורשים מהרב שיפסוק להם, וכמו כן הכריחו אותו להישבע שלא ילשין עליהם. הרב נאלץ לעשות כדבריהם, אך הקול יצא כי הגנבים היו בבית הרב, והוא נאלץ לברוח מן העיר לפוזנא מולדתו, משום שידע שהחשד ייפול עליו. ואכן, השלטונות החרימו את רכושו. במשך תקופה ארוכה היה הרב נעדר מעירו, אבל המשיך להשיב תשובות בכתב. באחד מכתביו מאותו הזמן הוא כותב: "דרוש דרשתי בתוכחת מוסר לעם בקהל המון חוגג בחודש מנחם שנת תפ"ג. כשיצאתי באלו הן הגולין במדינת פולין מחמת מלשינים". ובתשובה אחת הוא כותב: "כ"ד המתפלל בלב נשבר ונדכה ולבי דואג בקרבי שיצילני משפת שקר".

גם השאלה בדבר המשרת החשוד, אך ללא הוכחות, נשלחה אליו בכתב, ורבי מאיר השיב: "מותר לייסרו ולענות אותו עד שייתן תודה, כי יש לחוש שלא ילמדו ממעשיהם ויתרבו המתפרצים באדוניהם". וראיה לדבריו הוא מביא מהסיפור המפורסם בגמרא, על מר זוטרא החסיד, שנגנב לו כלי כסף, וכאשר ראה אחד התלמידים שמנגב ידיו בבגד חברו, חשד בו וייסר אותו עד שהודה. 

ועוד הוא מספר, ששמע מדודו, מעשה שהיה בימי הש"ך, שהפקיד אצל רבו רבי העשיל שרשרת זהב, והנה נגנבה. הסכימו שניהם הרב והתלמיד לייסר אותו עד שיודה, נתנו את ידו במלחציים, ולא הודה. אבל אחרי כמה זמן נמצאה הגנבה באמתחתו, וידעו שנכון עשו כשחשדו בו.  

לא ידוע לנו מה עלה בגורל סכום הכסף של הסוחר רבי איצל, אבל מהר"ם אייזנשטט ניצל מהעלילה נגדו. אחד הגנבים הודה שהוא אילץ את הרב לחלוק ביניהם, והרב לא היה קשור בשום צורה אל הגנבים. הוא חזר לעירו, ושם האריך ימים ונפטר בשיבה טובה.