"מי בעצם אשם כשמשהו פה לא עובד?"

"אני באמת לא מבין, למה אני זה שצריך כל הזמן לחזר? זה מעייף ומרגיש לי לא צודק. רק אני צריך להשקיע פה כוחות בקשר? מה עם דפנה? למה זה לא יכול להיות הפוך?", התרעם אלון.

"אתה באמת חושב שאני לא משקיעה? למה אתה לא מצליח לקבל את זה שהגבר מחזר אחרי האישה, והאישה מחוזרת? ככה זה עובד בכל העולם לאורך כל הדורות, אז אולי תסיק מזה מסקנות?", החזירה לו דפנה.

"ממש ממש לא, תסתכלי ותראי שהיום יש הרבה נשים שמחזרות אחרי הגברים שלהן. אנחנו חיים בעידן מודרני, כבר אין החוקים העתיקים האלה", השיב לה אלון.

"איך אתה רוצה שאתמסר אליך אם אני מרגישה שאתה מונח במקום שלא מאפשר לי להרגיש בכלל ביטחון?", שאלה דפנה.

"בואו ואנסה להציע לכם דרך התבוננות אחרת על המבנה הזוגי הנכון", התערבתי.

"העידן המודרני היום מציע לנו הרבה פתרונות מעולים, וגם עושה סדר בהרבה מקומות שהיה בהם חוסר צדק ועיוותים, לפעמים בחסדי הדת, המוסר או מסורת כזו או אחרת.

"הבעיה היא שדרך התפיסה המודרנית, התפתחה גם תפיסה פרוגרסיבית, שלוקחת את הדברים המעוותים שהיו בעבר, וצובעת את כל העבר כלא תקין, וכך מציעה דרך חדשה שאפשר לראות היום במציאות את כל התוצאות העגומות שלה בתא המשפחתי.

"אז אני מציעה פה חכמה עתיקה בת אלפי שנים של נפש האדם, שמגיעה מתוך עולם הקבלה, ומגלה לנו את המבנה הזוגי ואת מבני הנפש של האיש והאישה. הגילוי הזה מאפשר לנו לייצר חיבור אמיתי בקשר".

"זה לא קרה בחופה? כשעמדנו שנינו יחד?", שאל אלון.

"בחופה הנשמות שלכם התחברו, ועכשיו העבודה הזוגית היא להביא את הנפשות (שקשורות יותר לגוף) לקשר וחיבור. כל אחד מבני הזוג צריך להביא את הכוחות הנכונים לקשר, וזאת דרך כוח הדעת בנפש".

"מה הכוונה את התנועות הנכונות? מה אני צריך להביא?", שאל אלון.

התנועה הנפשית המרכזית שגבר צריך להביא לתוך הקשר היא כוח הריכוז והחיבור. אתה צריך ללמוד לרכז את הכוחות שלך לכיוונה של דפנה, ולוודא שדעתך אינה מוסחת. זו תנועה אקטיבית שמחברת אותך אליה, וככה אתה באמת משפיע את הכוחות שלך לדפנה".

"אבל למה את מתכוונת ב'להתחבר' אליה?", שאל אלון.

"להתחבר לכל הפרטים שהיא עושה, ולאופן שבו היא עושה אותם", עניתי.

"ואיזה כוחות אני צריכה להביא?", שאלה דפנה.

"התנועה הנפשית שלך היא להביא קשב. קשב פירושו להיפתח באמת לאלון בעזרת פינוי מקום בנפש, מעין פאסיביות טובה במסירות נפש ללא רעשי רקע. זאת תנועה של התקשרות וקבלה. ככה את מתקשרת לאלון, והוא משפיע אליך את הכוחות שלו".

"אז בעצם מי אשם פה כשמשהו לא עובד?", שאל אלון.

"זה לא עניין של אשמים, וזה גם לא עניין של מי התחיל… זה עניין של תנועות נכונות על מנת שהדבר יעבוד. מצד אחד, דפנה צריכה להרגיש שאתה כל כולך מחובר אליה ומרוכז בה, זה נותן לה ביטחון ומקל עליה להיות מקושרת ולהיפתח אליך. מצד שני, בשביל שיהיה לך קל להביא את הכוחות שלך במסירות נפש, אתה צריך להרגיש שהיא מקושרת ופתוחה אליך. כשכל אחד יותר יתרכז בתנועה שלו, הדבר יקל על השני להתמקם נכון".

"אז מה בעצם היה לנו עד היום? איך אפשר לקרוא לקשר הזה?", שאל אלון.

"הנשמות שלכם היו קשורה תמיד, רק שהבאתם תנועות לא נכונות, שלא אפשרו התקשרות וחיבור אמיתיים. הדבר הזה הוליד דמיונות שווא, כך שבכל משבר הכי קטן הרגשתם את ההתנפצות של הקשר, את האכזבה והתסכול הרב שיש ממנו".

"את האמת, זה נשמע לי קשה ולא טבעי לי בכלל", אמר אלון בייאוש.

"אתה יכול לבוא בטענות לאדם הראשון. אם לא היה חוטא, החיים שלכם היו קלים הרבה יותר. ההתקשרות הייתה אז במצבה הטבעי, וממילא החיבור היה נעשה בלי כל מאמץ ועבודה מיוחדת.

"עד אז תצטרכו להתאמץ ולהתעלות מעל הטבע שלכם, ולהביא את התנועות הנכונות שיאפשרו התקשרות והתחברות אמיתיים, וזו גם הנוסחה לשלום בית ולקשר של אמת".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן