נתיבות שלום על פרשת יתרו: פירוש קצר ומרתק שיענג לכם את שולחן השבת

פרשת יתרו, בה מופיעות עשרת הדיברות, מזמינה אותנו לעיין בעומק יסודות האמונה היהודית. האדמו"ר מסלונים בספרו נתיבות שלום מבאר זווית ייחודית ומשמעותית על הדיבר הראשון: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מדוע בחר ה' להזכיר את יציאת מצרים ולא את בריאת העולם כבסיס לאמונה? בפירושו המעמיק, הנתיבות שלום חושף את הקשר בין האמונה לבין הגילוי המיוחד שהתרחש במצרים – גילוי השגחתו הפרטית של הקב"ה על עמו.

מבאר הנתיבות שלום כי מצוות האמונה היא, כלשון הרמב"ם, יסוד היסודות של כל התורה, יש בזה את עוצם אמונת ה', האמונה שה' אלוקינו ה' אחד, ושהבורא יתברך שמו הוא הבורא ומנהיג ועושה כל המעשים. ועוד נכלל בזה גם האמונה בקדושת ישראל, שהם העם הנבחר לה' אשר בחר בנו מכל עם, ומי שאינו מאמין באמונת העם הנבחר הרי זה גם כן פגם באמונה. וכשם שאמת ואמונה שהוא ה' אלוקינו, כן אנחנו ישראל עמו.

ושני עניינים אלו כלולים בדבר אלוקינו "אנוכי ה' אלוקיך" שנאמר מפי הגבורה. אנוכי ה' הבורא והמנהיג. ואנוכי אלוקיך, האלוקים שלך, ואתה בני בכורי ישראל. וענין זה קשור ליציאת מצרים, בו נלקחו ישראל לעם, ואז נתגלה מעלתם של ישראל הם חלק אלוק ממעל, כמו שכתוב "כי חלק ה' עמו", ולכן כתוב "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא "אשר בראתי את העולם" שבו לא נכלל חלק האמונה הזה.

עוד יש לומר שנכלל במצוות אמונת ה' עוד חלקי האמונה הקשורים במיוחד ליציאת מצרים. יסוד האמונה: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הבוראים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים", כלול בזה 2 חלקים: בורא ומנהיג - שאנו מאמינים שיש השגחה פרטית על כל התחתונים ומעשיהם בארץ כבשמים, שאנו מאמינים שהבורא יתברך שמו הוא בורא וגם מנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

ממשיך הנתיבות שלום ומבאר כי גילוי זה שבורא עולם גם ממשיך ומנהיג את העולם – התגלה בארץ מצרים, שמובא שפרעה ידע רק את שם אלוקים, אשר זאת גילה לו יוסף באומרו: "את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה", וכן "אלוקים יענה את שלום פרעה", וכפר בשם הוי"ה, כאומרו "לא ידעתי את ה'", וכן "מי ה' אשר אשמע בקולו", ושם הוי"ה כידוע מורה על השגחה פרטית, שבזה כפר פרעה. ואחר כך כתוב: "וידעו מצרים כי אני ה'", שהקב"ה משגיח על כל הבריאה בהשגחה פרטית, וכמו שמובא בכל סדר המכות: "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים", וכן: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן", שהיתה התגלות של השגחה פרטית על כל פרט ופרט, וכן על כל המכות היו נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל. ועל ידי זה נתגלתה בבירור ההשגחה פרטית וידעו מצרים כי אני ה', ולכך כתוב: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", לכלול את חלק האמונה בהשגחה פרטית אשר נתגלה ביציאת מצרים, בעוד שבבריאת העולם נתגלה רק האמונה שאנוכי בראתי את העולם.

מוסיף הנתיבות שלום: ועוד נכלל ב"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהנה דרגות האמונה אין להם סוף ואין להם תכלית, שיש מדרגות לאין ספור בבהירות האמונה, גבוה מעל גבוה. יש אמונה שהיא בחינת אמונה ולמעלה ממנה מדרגה מיוחדת באמונה בבחינת ראיה, לא רק מאמין אלא רואה בעיני שכלו כדבר הנראה בעיניים שאין עוד מלבדו. ובבחינת מה שכתוב במתן תורה: "אתה הראית לדעת", שנפתחו כל הרקעים וראו הכל שאין עוד מלבדו.

ביציאת מצרים האמונה היתה בבחינת ראיה, כמו שנאמר: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", האמונה היתה כדבר הנראה בעיניים, וראתה שפחה על הים וכו' עד שאמרו "זה קלי ואנווהו". ולכן כתוב: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא "אשר בראתי את העולם", שתהיה האמונה בבחינת ראיה כמו שהתגלתה ביציאת מצרים, מה שאין כן בבריאת העולם, שעדיין לא נתגלתה דרגה זו.

לסיכום, פירושו של הנתיבות שלום על הדיבר הראשון מעניק לנו כלי להתבוננות מחודשת באמונה ובהשגחה פרטית. האזכור של יציאת מצרים בדיבר זה אינו מקרי; הוא מדגיש את הקשר האישי והקרוב שבין ה' לישראל, אשר התגלה במדרגה של ראייה מוחשית, מעבר לאמונה מופשטת. שבת זו, בצל פרשת יתרו, היא הזדמנות מיוחדת לדון סביב שולחן השבת על יסודות האמונה, כפי שהתגלו ביציאת מצרים.