סיון רהב מאיר: מה עושים מול הרוע המוחלט?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר... כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.... מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

אלה הפסוקים שקראו בשבת האחרונה בבתי הכנסת בכל העולם. זו תזכורת חשובה מפרשת השבוע: חמאס, הרוע המוחלט, הוא לא רק אויב של אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי, החטופים שחזרו לישראל ושהלב של כולנו איתם. חמאס הוא אפילו לא אויב רק של עם ישראל. עמלק של כל דור – הוא האויב של אלוקים. הוא האויב של כל מה שטוב וקדוש בעולם הזה. האויב של החיים.

קיבלנו השבוע רק תזכורת קטנה למה שקרה פה ב-7.10, ולמה שקורה בכל פעם שהרוע המוחלט מצליח לממש את תוכניותיו.

אז מה עושים? שמים לב היטב מתי עמלק מגיע: לפני שהוא תוקף אותנו בפרשה, מסופר על תלונות ומריבות בינינו, על חוסר אמונה, על דכדוך ורפיון. מדהים לראות מהו הפסוק האחרון שמופיע בתורה לפני שעמלק מתחיל לתקוף: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה', לֵאמֹר: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?".

מתוך המריבה והבלבול והתהייה אם אלוקים נמצא איתנו – עמלק מנצל את ההזדמנות ותוקף אותנו. כלומר, האויב האמיתי שלו הוא האמונה המשותפת שלנו, העוצמה, החוסן. ככה נלחמים בו.

זו הדרך שמתוארת בתחילת פרשת השבוע, הדרך שמובילה ליציאת מצרים וקריעת ים סוף. נתפלל גם היום למציאות כזו: יציאה של עם ישראל מכל המגבלות והמכשולים אל עבר מציאות חדשה, טובה ומפתיעה. רגעים שבהם כל הרוע נעלם וטובע בים, רגעים של גאולה, שירה משותפת מתוך אחדות, ושפע של בשורות טובות.

אחיה של אלה אבוקסיס הי"ד

20 שנה להירצחה של אלה אבוקסיס הי"ד. היא הייתה בת 17 כשהגנה על אחיה הקטן תמיר מפני רקטה שנורתה מעזה. כך תמיר הקטן ניצל. אמש הוא נאם באזכרה, ואת הדיבורים שלו צריך לשמוע גם מחוץ לאולם בשדרות:"אלה, עשרים שנה עברו מאז שעמדת מולי, הסתכלת לי בעיניים והשכבת אותי לרצפה כשאת מגינה עלי בגופך. עשרים שנה מאז שאת, אלה אחותי, ברגע אחד של אינסטינקט, עשית את מה שהיית כל חייך! היית נערה של אמונה, תורה, מצוות, אכפתיות.

"בפרשה שקראנו בשבת, עם ישראל עומד לפני ים סוף. הים לפניהם, המצרים מאחוריהם. וגם הם, בדיוק כמוך, הרגישו מצוקה. נחשון בן עמינדב הפך באותם רגעים לסמל של מסירות נפש, של אמונה ושל ביטחון מוחלט. הוא היה הראשון, הנחשון, שזינק לים, ואז הים נבקע.

"הרבי מלובביץ' מגלה עוד רובד בסיפור קריעת הים: הכוח שממנו נחשון פעל, לא היה רק אמונה וביטחון פשוטים באלוקים, אלא גם הבנה וידיעה ברורה שהסיפור של עם ישראל בראשית גאולתו – לא יכול להסתיים בכישלון. לסיפור שלנו חייב להיות סוף טוב.

"גם את, במעשה נחשוני, הגנת עלי.

"מאז שמחת תורה – ראיתי אותך באלפי אנשים. כל כך הרבה מסירות נפש יש בעם שלנו. כמה היית שמחה לדעת שעם ישראל מתנער כעת, ועובר מהגנה להתקפה.

"כמה היית שמחה לדעת שהקמתי משפחה, ושקראנו לבת שלנו על שמך.

"אני מאחל לכולנו, בעזרת השם, שנזכה בימינו אנו, לראות בעינינו גם את מה שנאמר בסוף הפרשה: 'כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'.

"לפני עשרים שנה, כשהתבוססת בדמייך, הייתי שם. קיבלנו אז כולנו, ואני במיוחד, את הציווי: 'בְּדָמַיִךְ חֲיִי'. זה מה שאני מנסה לעשות מאז. לחיות בשליחות, להיות קצת יותר אלה".

מה נלמד מט"ו בשבט?

לא מזמן, שלחתי למישהי שאלה בווטסאפ. עברו שתי דקות, היא לא ענתה, אז שלחתי לה סימן שאלה. היא שלחה לי בחזרה צילום מסך של ההתכתבות, והקיפה באדום את השעה שבה נשלחה ההודעה שלי, ואז את השעה שבה נשלח סימן השאלה שלי. שתי דקות.

זה מעיד על משהו עמוק, אצל כולנו. הכול זמין, ומהר. גם אנשים וגם מוצרים. אם אפשר להזמין אוכל הביתה וגם ספה חדשה בשלוש בלילה, אין סיבה לא לפנות בכל שעה למי שבא לנו, וגם לצפות שהוא יענה לנו מייד. אם אני רוצה משהו – אני רוצה אותו כאן ועכשיו.

זה הרסני לכל דבר רציני בחיים, מלימודים ועד מערכות יחסים, אבל זה גם בלתי אפשרי. לא כל דבר בחיים קורה מייד כשנרצה בו. ולכן זה הולך והופך להיות האתגר הגדול ביותר שלנו: לפתח סבלנות ויכולת המתנה. להאמין בתוצאה הסופית ולשמור על תקווה, גם כשמדובר בתהליך הדרגתי. ללמוד לרוץ מרתון ולא רק ספרינטים.

היום אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. נוהגים לאכול בו מפירות ארץ ישראל ולברך עליהם. זהו יום שמזכיר לנו את סוד התהליך, את השיעור הגדול של הטבע ושל החקלאות: זורעים, משקים, מחכים, מטפלים, ובסוף בסוף גם קוצרים ואוכלים. "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", אומר הפסוק המפורסם. משנה לשנה – יש לנו הרבה מה ללמוד מהטבע.

ט"ו בשבט שמח, ובשורות טובות.

מבט מבחוץ על האמת שבפנים

נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, הכריז השבוע שאם כל החטופים לא חוזרים עד שבת, ייפתחו שערי הגיהינום. יש חשיבות בעצם ההצהרה הזו. פתאום כשנשיא המעצמה החזקה בעולם אומר זאת בבית הלבן, זה לא נשמע קיצוני והזוי, אלא הכי הגיוני בעולם: למה מתקיים בכלל משא ומתן עם ארגון נאצי רצחני שמקבל מאיתנו "סיוע הומנטרי" במקביל, עושה בנו מניפולציות ומשחק לנו בתודעה? ואיך הגענו למחירים הכבדים האלה ולפילוג בתוכנו?

לפעמים, במצבים של מבוכה, צריך שמישהו מבחוץ יבוא ויזכיר לנו אמיתות בסיסיות.

בפרשת השבוע מסופר על יתרו, מנהיג לא-יהודי שרואה את הניסים הגדולים, הופך לבן-ברית שלנו ואפילו מתגייר. הוא מגיע אלינו אחרי יציאת מצרים והמלחמה בעמלק, כלומר הוא יודע לזהות את הטוב ואת הרע בלי להתבלבל, נותן לנו עצות טובות להתנהלות נכונה יותר ואפילו מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹוקים!".

טראמפ הוא לא יתרו, ועיקר השינוי – תלוי בנו ולא בגורמים חיצוניים. ועדיין, לפעמים צריך שמישהו מבחוץ ינער אותנו, ייתן לנו אומץ לחשוב לבד או לפעול נכון. זה נכון גם ברמה האישית, ולא רק במישור הלאומי: לפעמים מרחוק – רואים טוב יותר מאשר מקרוב, ואנחנו מקבלים תזכורות מבחוץ – לאמת הפשוטה שבפנים.

בשורות טובות.

5 דברים על הפרשה

1. פרשת השבוע, פרשת יתרו, היא הפרשה החמישית בספר שמות. עיקר הפרשה – מעמד הר סיני, מתן תורה ושמיעת עשרת הדברות. בתוך כל הרעש והפייק-ניוז – עשר אמיתות צלולות וברורות. פרשנינו קוראים לנו לדמיין בשבת הזו, איך גם אנחנו מתייצבים למרגלות הר סיני ומקבלים שוב בפרשה הזו את 10 עקרונות-העל האלה.

2. זה מעמד מכונן עם השפעה היסטורית חסרת תקדים. אנחנו קוראים על התגלות אלוקית לעם שלם. ואז על עקרונות שהפכו מאז לחובות מוסריות שכל האנושות אימצה: אמונה באלוקים, "לֹא תִּרְצָח", "לֹא תִּגְנֹב", שמירת שבת – יום מנוחה שבועי, כיבוד הורים, כפירה בעבודה זרה. מתוך עשרת העקרונות האלה נובעות הרבה מאוד מצוות והלכות רבות ומפורטות.

3. שימו לב: המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בעשרת הדברות היא "לֹא". היא מופיעה 13 פעמים בטקסט העתיק והקדוש הזה. כך שהתורה לא מבשרת לעולם רק על זכויות, אלא בעיקר על חובות. לא רק מה "כן", אלא גם מה "לא". זוהי קריאה חשובה לאדם לשלוט בעצמו, להתאפק, לנהל עולם שיש בו גבולות וקווים אדומים. המסר של עשרת הדברות מהדהד, החל מעולם דיגיטלי, וירטואלי, מלא פרסומות והסחות דעת, שבו קשה לשים גבולות לחשקים ולפיתויים ("לֹא תַחְמֹד", "לֹא תִּנְאָף") ועד לאויבים הרצחניים שלנו, שלצערנו לא מפנימים אמיתות בסיסיות ("לֹא תִּרְצָח").

4. ולמה קוראים לפרשה יתרו? יתרו הוא החותן של משה רבנו, אביו של אשתו ציפורה. הוא מתלהב מהניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל, מתרגש מהסיפור הקדוש והמרגש שלנו, מכיר בריבונו של עולם, ומחליט להצטרף אלינו.

5. יתרו גם נותן למשה רבנו עצה חשובה בתחילת הפרשה: לא לקחת על עצמו את כל העבודה, אלא למנות אנשים שיעבדו תחתיו ויוכלו לשפוט את העם ולעזור לו. קוראים לזה האצלת סמכויות. לנהל נכון את הזמן והמשאבים שלנו. במקרה של משה רבנו זה לא טיפ פשוט, אלא עצה משמעותית: הוא מתחיל לחלוק את השליחות האלוקית והקדושה, בעבודת צוות שבה יש שותפים ומנהיגים רבים.

שנזכה להרגיש שוב למרגלות הר סיני, ביחד. בשורות טובות, שבת שלום.