האמונה נותנת לך כוח. כשהנשמה והגוף מתחברים, יש שמחה אמיתית

דרש רב סימאי, במסכת שבת: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים, אחד כנגד שמור ואחד כנגד זכור. וכשעם ישראל חטאו בחטא העגל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, וכל אחד לקח מיהודי כתר אחד.

שימי לב – כשהמלאכים מניחים את הכתרים על הראש, כל מלאך מניח שני כתרים, וכשלוקחים את הכתרים מעם ישראל, כל מלאך לוקח כתר אחד. לכן ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכים.

למה ככה?

התשובה מרגשת כל כך. כשיהודי אומר "נעשה ונשמע", כשיהודי אומר "השם, אני מאמין בך! נעשה ונשמע!", כשבת ישראל אומרת: "אני מאמינה בך, אבא, באמונה תמימה, אני הולכת אחריך באש ובמים" – נעשית שמחה גדולה כל כך בשמיים, וכזו שמחה בעולם. השמחה מרוממת, השמחה נותנת כוח, וכל מלאך יכול להחזיק שני כתרים. הכתרים האלה לא היו כתרים קלים, אלה כתרים כבדים, כתרים של אור!

אבל כשעם ישראל חוטאים בחטא העגל, אין למלאכים כוח, בגלל חוסר האמונה של עם ישראל שנכנס לייאוש ולפחד, כי רוח נכאה מי ישאנה? כשמיואשים אין כוח, אפילו למלאכים אין כוח, ולכן כל מלאך לקח בקושי כתר אחד.

זה סוד מהמם - כשאני מאמינה בהשם, כשאני בוטחת בקדוש ברוך הוא, כשאני מתחברת לאבא שבשמיים, כשאני אומרת "נעשה ונשמע", אני הולכת אחריך באש ובמים, אבא'לה שבשמיים, אוהבת אותך, סומכת עליך" – השמחה שזה מביא לי נותנת לי כוח לדלג על הכל, אני יכולה להרים הכל, אני יכולה לסחוב את הכל בקלות.

אבל כשאני "ורוח נכאה מי ישאנה", כשאני ב"מצב בטטה" ומתלוננת – אין כוח. אפילו למלאכים אין כוח!

אז בואי נעשה ונשמע. בואו ונבחר בקדוש ברוך הוא. "נעשה ונשמע" זה ביטוי של אמונה – אני עושה, ואני יודעת שבסופו של דבר אני אשמע שזה טוב. אני עושה אמונה, אני לא נופלת, אני ממשיכה להתפלל ולהתחזק ולהתחבר להשם, ולמרות כל מה שאני שומעת וכל מה שקורה – אני לא מאבדת את התקווה ולא מאבדת את האמונה. אני בוטחת בהשם.

נעשה ונשמע זה גם המסע הרוחני שלך – נעשה מה שאני יודעת, ונשמע עוד! אני לא עוצרת כאן, אין עצירה בתורה, אין עצירה בלימוד, אין עצירה מלהתקדם רוחנית. כשאני מתקדמת, אני זוכה לקבל את החלק שלי בתורה.

נעשה בגוף, ונשמע בנשמה. התורה מחברת את הגוף ואת הנשמה יחד. כשאדם עושה עוונות, הנשמה כביכול מתרחקת מהגוף, והמרחק הזה גורם לצער, לעייפות ולעצבות. אבל כשאנחנו מחוברות לרוחניות, הנשמה והגוף מתחברים, וזה עושה שמחה אמיתית.