100 קומות תוך שעה: מי יצליח להגיע?

משל הוא כלי מאד יעיל להעביר מסרים. לקחת דוגמא מעולם מוכר (משל), בשביל להעביר מסר מסוים בעולם אחר (נמשל). בעבר, הרבה דרשנים אהבו לתת משלים, בעיקר מכל מיני עולמות תוכן של מלכים ויהלומים, לעולמות רוחניים של עבודת השם. לפעמים המשלים האלו קצת מיושנים, ולכן יש בהם משהו מטריח, ובכל זאת, יש משל קלאסי אחד, שבעיני הוא הכי טוב, כי את המסר שבו ממש ממש כדאי להכיר ולהפנים.

המשך הולך ככה: מלך אחד הזדקן, ובגלל שלא היו לו ילדים, הוא החליט להוריש את הממלכה בדרך יצירתית. הוא בנה מגדל ענק בן 100 קומות, ואמר שכל מי שרואה את עצמו מועמד מתאים – שיתחיל להתכונן. ביום הנכון הוא יפתח את המגדל, ומי שיגיע תוך שעה לפסגת המגדל – יזכה בממלכה. הרבה אנשים התאמנו, ובאמת, ביום המיועד החלו כל המשתתפים לטפס. המדרגות היו תלולות, ואחרי חצי שעה, הראשונים הגיעו רק לקומה ה-20... מובן שזה גרם להם לעשות חשבון שבקצב הזה אין להם סיכוי להגיע תוך חצי שעה נוספת לקומה המאה. לכן בשלב הזה, רוב המשתתפים התייאשו ופרשו. רק משתתף אחד המשיך לטפס בכל כוחו. "אין לך סיכוי, אתה כבר מותש, ואיך תטפס 80 קומות בחצי השעה שנשארה?", שאלו אותו המשתתפים האחרים, אבל הוא לא הקשיב להם. אחרי 50 דקות הוא הגיע לקומה ה-30. העסק באמת נראה אבוד. כעבור 55 דקות הוא הגיע לקומה ה-33. בשלב זה באמת היה ראוי לפרוש, אבל הוא החליט לטפס כל עוד הוא יכול. בדקה ה-58 הוא הגיע לקומה ה-34, ושם – היתה מעלית שלקחה אותו ברגע לקומה ה-100!

לפעמים, בחיים, הכל נראה אבוד. אין סיכוי להצליח בדרך הטבע, וזה אמיתי. ובכל זאת, אסור להתיאש. כי כשעושים כל מה שביכולתנו, פתאום מתגלים קיצורי דרך "לא-חוקיים", שמאפשרים להצליח. יש כמה מקורות בתורה שמלמדים את היסוד הזה, כמה אסור להתיאש, שאין אדם עומד על דברי תורה אלא משנכשל בהם, ושבע יפול צדיק וקם, ולכן אין מה להיבהל מהכשלונות, אלא להמשיך, באמונה ובתקווה.