חוק לישראל - פרשת חוקת, יום שני

תורה

(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב: וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי כַּהֲנָא וְיַסְחֵי בִשְׂרֵיהּ בְמַיָא וּבָתַר כֵּן יֵיעוּל לְמַשְׁרִיתָא וִיהֵי מְסָאָב כַּהֲנָא עַד רַמְשָׁא:
(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וּדְמוֹקֵד יָתַהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי בְּמַיָא וְיַסְחֵי בִשְׂרֵיהּ בְּמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא: וְיִכְנוֹשׁ גְבַר דְכֵי יָת קִטְמָא דְתוֹרְתָא וְיַצְנַע לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא בַּאֲתַר דְכֵי וּתְהֵי לִכְנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַטָּרָא לְמֵי אַדָיוּתָא חַטָאתָא הִיא:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם: וִיצַבַּע דְכַנֵישׁ יָת קִטְמָא דְתוֹרְתָא יָת לְבוּשׁוֹהִי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא וּתְהֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרַיָא דְיִתְגַיְירוּן בֵּינֵיהוֹן לִקְיַים עֲלָם:

נביאים שופטים פרק יא

(ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם: וַאֲמַר יִפְתָּח לְסָבֵי גִלְעָד הֲלָא אֲתוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְתָרֵיכְתּוּנִי מִבֵּית אַבָּא וּמָא דֵין אֲתֵיתוּן לְוָתִי כְּעַן כַּד עָקַת לְכוֹן:
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד: וְאָמָרוּ סָבֵי גִלְעָד לְיִפְתָּח בְכֵן כְּעַן תַּבְנָא לְוָתָךְ וּתְהַךְ עִמָנָא וּתְגִיחַ קְרָבָא בִּבְנֵי עַמּוֹן וּתְהִי לָנָא לְרֵישׁ לְכָל יָתְבֵי גִלְעָד:
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ: וַאֲמַר יִפְתָּח לְסָבֵי גִלְעָד אִם מְתִיבִין אֲתּוּן יָתִי לְאַגָחָא קְרָבָא בִּבְנֵי עַמּוֹן וְיִמְסַר יְיָ יַתְהוֹן קָדָמַי אֲנָא אֶהֱוֵיִ לְכוֹן לְרֵישׁ:
(י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח יְהוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: וַאֲמָרוּ סָבֵי גִלְעָד לְיִפְתָּח מֵימְרָא דַיְיָ יְהֵי סָהִיד בֵּינָנָא אִם לָא כְּפִתְגָמָךְ כֵּן נַעֲבֵיד:

כתובים תהילים פרק מג

מג (א) שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי: דוֹן יָתִי יְיָ בְּדִין קְשׁוֹט וַעֲלָךְ לְמִנְצִי מַצוּתִי מִן עַמָא דְלָא זַכַּאי מִן גְבַר נָכִיל וּטְלוּמָא תְּשֵׁזְבִנַנִי:
(ב) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: אֲרוּם אַנְתְּ הוּא אֱלָהָא עוּשְׁנִי לְמָה שְׁבַקְתַּנִי לְמָה חַקִיר אֵיזֵיל בִּדְחוֹק בָּעֵיל דְבָבָא:
(ג) שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ: שְׁדַר נְהוֹרָךְ וְהֵמְנוּתָךְ הִנוּן יְדַבְּרוּנַנִי יֵעַלוּן יָתִי לְטוּר בֵּית מוּקְדָשָׁא וּמֶדְרְשֵׁי בֵּית שְׁכִינְתָּךְ:
(ד) וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי: וְאֵעוּל לִקְרָבָא קוּרְבָּנֵיהּ לְמַדְבַּח דַיְיָ לֶאֱלָהָא דִי מִנֵיהּ חֶדְוַת בָּעוּתָא וְאוֹדִי קֳדָמָךְ בְּכִנְרָא יְיָ אֱלָהִי:

משנה פסחים פרק ה

א. תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:

ברטנורה  (א) תמיד נשחט. תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמונה ומחצה, דזמן שחיטת התמיד מכי ינטו צללי ערב שהוא משש שעות ומחצה ולמעלה שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו ומאחרין שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שאי אפשר להקריבן אחר תמיד של בין הערבים כדכתיב (ויקרא ו) והקטיר עליה חלבי השלמים, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולם שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים, ואפילו בשבת שאין קרבים נדרים ונדבות מאחרים זמן שחיטת תמיד של בין הערבים משום סרך נדרים ונדבות דחול. ובערב פסח שהפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים מקדמינן ליה שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה: חל להיות בערב שבת. דאיכא נמי צליית הפסח דלא דחיא שבת וצריך לצלותו מבעוד יום מקדמינן ליה ומותבינן ליה אדיניה שיהיה נשחט בשש ומחצה: וקרב בשבע ומחצה. גמר הקרבתו בשבע ומחצה, ששוהין שעה אחת בעשייתו:

ב. הַפֶסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, פָּסוּל. כֵּיצַד לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח:

ברטנורה  (ב) ששחטו שלא לשמו. כגון ששחטו לשם שלמים. או קבל הדם במזרק. או הוליך הדם למזבח. או זרק הדם על גבי המזבח. שלא לשמו. שבארבע עבודות הללו המחשבה פוסלת הזבח: או לשמו ושלא לשמו. כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו: או שלא לשמו. הך סיפא אשמועינן דמחשבים מעבודה לעבודה שאם חשב בשעת עבודה זו על חברתה לעשות במחשבה פסולה כגון דאמר הריני שוחט לשמו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו, נפסל הזבח מיד ואפילו לא עשה השניה במחשבה פסולה כמו שחשב. והכי משמעותא דמתני', או שחשב בשעת שחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול. ופסח דפסול שלא לשמו נפקא לן מקרא דכתיב (שמות יב) ואמרתם זבח פסח הוא, עד שיהיה הזבח לשם פסח, והוא משמע לעכב:

ג. שְׁחָטוֹ שֶׁלֹא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים, פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים, לַטְּמֵאִים וְלַטְּהוֹרִים, כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) בֵּין הָעַרְבָּיִם. שְׁחָטוֹ קדֶם לַתָּמִיד, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ, עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק, כָּשֵׁר:

ברטנורה  (ג) שחטו שלא לאוכליו. חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר, ואין בו מנויים אחרים אלא הן, פסול, דלפי אכלו כתיב (שם), הראוי לאכול: שלא למנוייו. נמנו עליו חבורה זו ושחטו לשם חבורה אחרת: לערלים. לישראלים שמתו אחיהם מחמת מילה והני פסולים לאכול פסח דכתיב (שם) וכל ערל לא יאכל בו, וטמאים נמי אסורין בקדשים ובכרת הן על אכילתן: לאוכליו ושלא לאוכליו כשר. ולא דמי ללשמו ושלא לשמו דפסול, דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו היתה בגופו של קרבן, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אין המחשב הפוסלת בגופו של קרבן אלא בדבר שהוא חוץ ממנו: ממרס בדמו. שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה: ואם זרק קודם לתמיד כשר. דאף על גב דפסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים, לא מפסל בהכי:

ד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַתָּמִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָר, לִשְׁמוֹ חַיָּב, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד, לִשְׁמוֹ פָּטוּר, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, חַיָּב, חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:

ברטנורה  (ד) השוחט את הפסח על החמץ. כלומר ובשעת שחיטה היה חמץ ברשות השוחט או אחד מבני חבורה אפילו לא היה החמץ בעזרה: עובר בלא תעשה דלא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות לד). ואין הזבח נפסל: אף התמיד. של בין הערבים דערבי פסחים ששחטו על חמץ, שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב עובר בלאו, דדריש זבחי, המיוחד לי והוא התמיד. ואין הלכה כרבי יהודה: ר' שמעון אומר הפסח בארבעה עשר. ששחטו על חמץ, לשמו חייב, משום לא תשחט על חמץ, דפסח כשר הוא ושחיטה ראויה היא ושמה שחיטה: שלא לשמו פטור. דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה היא ולאו שמה שחיטה: ושאר כל הזבחים. שנשחטו בארבעה עשר אחר חצות על החמץ: בין לשמן בין שלא לשמן פטור. ואף על פי שכשרים הן כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו', אף על פי כן פטור, דכתיב זבחי זבחי שתי פעמים, לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא תזבח על חמץ דם זבחי (שם כג), ולמאי הלכתא פלגינהו רחמנא ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים, לומר לך, בזמן דאיכא זבח דהיינו בארבעה עשר דאיכא פסח לא מחייב אשאר זבחים, ובזמן דליכא זבח כגון בתוך הפסח מחייב אשאר זבחים אם שחטן על חמץ: ובמועד. בתוך הפסח. אם לשמו שחטו לפסח על החמץ: פטור. מלא תשחט, דפסח שלא קאי והויא לה שחיטה ראויה, וחייב משום לא תשחט, בהדי לאו דלא יראה ולא ימצא: ושאר כל הזבחים. שנזבחו בתוך המועד על חמץ: בין לשמן בין שלא לשמן חייב. דקרא אשאר זבחים נמי אזהר: חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה. דפסולה היא משום דכתיב בשחיטת חטאת היא, היא ולא הנשחטה שלא לשמה:

ה. הַפֶסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. לֹא הָיוּ מְעוֹרָבִין. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם:

ברטנורה  (ה) הפסח נשחט בשלש כתות. [בין שהצבור מרובים] בין שהצבור מועטים ויכולים כולן לשחוט בבת אחת, מצוה ליחלק לשלש כתות זו אחר זו: שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל, ועדה, וישראל. הרי שלש כתות: בזיכי. כפות גדולות לקבל בהם הדם: שורה שכולה כסף כסף. דהכי שפיר טפי: ולא היו לבזיכים שולים. רחבים היו מלמעלה ותחתיהם חדים כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע: שמא יניחום. הכהנים לישב על הקרקע עד שיקבל דם אחר מחמת שהם מרובים וישכחום ויקרוש הדם ולא יהיה ראוי ליזרק:

ו. שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:

ברטנורה  (ו) שחט ישראל. אם ירצה, שהשחיטה כשרה בזר בכל הקרבנות: וקבל הכהן. הדם בבזך שמקבלה ואילך מצות כהנוה: נותנו לחברו. שהרי כשורה הן עומדים: וחברו לחברו. הא קמשמע לן דברוב עם הדרת מלך: ומקבל את המלא מיד הנותן, תחלה, ואחר כך מחזיר את הריקן. אבל איפכא מחזיר את הריקן ברישא לא, דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי, דאין מעבירין על המצות: זריקה אחת. בבזך עצמו, ולא מתנה באצבע, שאין לך קרבן שטעון אצבע אלא חטאת לבדה דכתיב באצבעו: כנגד היסוד. ברוחות שבמזבח היסוד תחתיהן וזורק לזקיפתו של מזבח והוא נופל ליסוד. ולפי שאין היסוד מקיף את המזבח אלא את הצפון ואת המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כמו שמפורש במסכת מדות לכך הוצרך לומר נגד היסוד:

ז. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין:

ברטנורה  (ז) קראו את ההלל. כל השלש כתות: אם גמרו שנו. כשהיו מתחילים לשחוט היו מתחילים לקרות, ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים לשחוט, חוזרים וקורין שניה. ואם קראו שניה ועדיין לא גמרו שחיטת הפסחים של אותה הכת, חוזרין וקורין שלישית. וכן כת שניה ושלישית: אף על פי שמעולם לא שלשו. שהכהנים היו רבים וזריזין: לא הגיעו לאהבתי. אפילו פעם ראשון:

ח. כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזרה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, זְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

ברטנורה  (ח) שהכהנים היו מדיחים את העזרה. מפני שהדמים מרובים היו מדיחין אותה בשבת. שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשהן רוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים פושטין על גדותיה ומדיחין כל העזרה [שהעזרה רצפה של שיש היתה כולה] ואחר כך פותחין הנקב והמים יוצאים: מדם התערובות. המוטל על הרצפה ואין הלכה כרבי יהודה:

ט. כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין, אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט, מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, וּמַנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְיַד חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט:

ברטנורה  (ט) אונקליות. מסמרים שראשיהן כפופים למעלה: ובעמודים. שהיו קבועין בבית המטבחים בעזרה עמודים קטנים נקראים ננסים: חלקים. מפוצלת קליפתן: שחל להיות בשבת. ואין יכול לטלטל המקלות: ידו על כתף חברו. ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו. ואין הלכה כר' אליעזר. שמותר לטלטל אותן המקלות דאין שבות במקדש:

י. קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בַמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:

ברטנורה  (י) אימוריו. החלבים הקרבים על גבי המזבח: במגיס. בקערה. תרגום קערותיו מגיסוהי: ישבה לה בהר הבית. בשבת קאמר, שאין יכולין להוליך פסחיהן: בחיל. בין הסורג לחומת העזרה של נשים בתחלת עליית הבית: חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:

גמרא פסחים דף ס''ד ע''ב

הַפֶּסַח נִשְׁחַט אָמַר רִבִּי יִצְחָק אֵין הַפֶּסַח נִשְׁחַט אֶלָּא בְשָׁלשׁ כִתּוֹת שֶׁל שְׁלשִים שְׁלשִׁים בְּנֵי אָדָם. מָאי טַעְמָא קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל מְסַפְּקָא לָן אִי בְּבַת אָחָת אִי בָּזֶה אַחַר זֶה הִילְכָּךְ בַּעֵינָן שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלשִׁים שְׁלשִים בְּנֵי אָדָם. דְּאִי בְּבַת אָחָת הָא אִיכָּא. וְאִי בָזֶה אַחַר זֶה הָא אִיכָּא הִילְכָּךְ בְּחַמְשִׁין נָמֵי סַגְיָיא דְעַיְילֵי תְלָתִין וְעַבְדֵי. עַיְילֵי עֲשָׂרָה וְנַפְקֵי עֲשָׂרָה עַיְילֵי עֲשָׂרָה וְנַפְקֵי עֲשָׂרָה. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְכוּלֵי. אִיתְמַר אַבַּיֵּי אָמַר נִנְעֲלוּ תְּנַן. רָבָא אָמַר נוֹעֲלִין תְּנַן. מָאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִסְמַךְ אַנִּיסָא. אַבַּיֵּי אָמַר נִנְעֲלוּ תְּנַן כַּמָּה דְעַיְילוּ מָעֲלוּ וְסַמְכִינָן אַנִּיסָא. רָבָא אָמַר נוֹעֲלִין תְּנַן וְלֹא סַמְכִינָן אַנִּיסָא וְהָא דִתְנַן אָמַר רִבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדֶּה שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. אַבַּיֵּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבַּיֵּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ אֵין בַּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אֵין בָּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. תָּנוּ רַבָּנָן מֵעוֹלָם לֹא נִתְמַעָךְ אָדָם בָּעֲזָרָה חוּץ מִפֶּסַח אֶחָד שֶׁהָיָה בִּימֵי הִלֵּל שֶׁנִּתְמַעָךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ פֶּסַח מְעוּכִין. תָּנוּ רַבָּנָן פַּעַם אַחַת בִּיקֵשׁ אַגְרִיפַס הַמֶּלֶךְ לִתֵּן עֵינָיו בְּאוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן גָדוֹל תֵּן עֵינֶיךָ בִּפְּסָחִים. נָטַל כּוּלְיָא מִכָּל אַחַת וְנִמְצְאוּ שָׁם שִׁשִׁים רִבּוֹא זוּגֵי כְלָיוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. חוּץ מִטָּמֵא וְשֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְאֵין לָךְ כָּל פֶּסַח וּפֶסַח שֶׁלֹּא נִמְנוּ עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ פֶסַח מְעוּבִין. נָטַל כּוּלְיָא הָא בָעֵי אַקְטוּרָא. דְּהָדַר מַקְטִיר לְהוּ. וְהָכְּתִיב (ויקרא ג') וְהִקְטִירוּ שֶׁלֹּא יְעַרֵב חֲלָבָיו שֶׁל זֶה בָּזֶה. דְּהָדַר מַקְטִיר לְהוּ חָדָא חָדָא. וְהָתַּנְיָא וְהִקְטִירָם שֶׁיְּהֵא כֻּלּוֹ כְּאֶחָד אֶלָא תְּפִיסָה בְּעַלְמָא דְּשָׁקִיל מִינַיְיהוּ עַד דְּיַהֲבָן לֵיהּ מִידִי אַחֲרִינָא:

רש''י  שלשים. בכל כת וכת קהל י' ועדה י' וישראל י': מספקא לן. דלמא בב''א צוה לשוחטו ויהיו בה ל': או בזה אחר זה. ג' כתות של י' י': הלכך ג' כתות בעינן. דלמא בזה אחר זה קאמר ושל ל' בעינן דלמא בב''א קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות מל': בג' סגי. עיילי ל' ברישא ושוחטין פסחיהם ונפקו י' מנייהו ועיילי י' חדשים דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי ג' כתות קאמר הא איכא: ננעלין תנן. מאליהם ומעשה נסים: סמכינן אניסא. וכ''ז שאין ננעלין מאליהם מניחים אותם ליכנס ולא חיישינן דלמא עיילו כולהו ואין כאן ג' כתות: חס ושלום וכו'. במסכת עדיות תנן ד' דברים העיד עקביא בן מהללאל וכו' וקתני התם הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה שהיתה בירושלי' והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה דומין לה היו אותן שהשקוה ונדוהו א''ר יהודה ח''ו שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת וכו' כשהיתה ננעלת על כל אדם בע''פ שהקהל גדול ורב ואין בם אחד בחכמה וביראת חטא כעקביא: פסח מעוכין. ע''ש שנתמעך: פסח מעובין. ע''ש שהעם רב: והקטירו. משמע לבדם שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר: שיהא כולו כאחד. כל האימורין של קרבן: תפיסה בעלמא. תופס כוליא ומראה לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדם:

זוהר חקת דף קפ''ב ע''ב

תָּא חֲזֵי זַכָּאָן לְאִתְקַשְּׁרָא בִצְרוֹרָא דְחַיֵּי אִינוּן זַכָּאָן לְמֵחֶמֵי בִיקָרָא עִלָּאָה דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא כְמָה דְאַתּ אָמַר (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְאִינוּן מָדוֹרֵיהוֹן יַתִּיר וְעִלָּאָה מִכָּל אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין וְכָל דַּרְגִּין דִילְהוֹן דְּהָא הַהוּא אַתְרָא (ס''א חֶדְוָה) עִלָּאָה לָא זָכָּאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֵחֱמֵי לֵיהּ הָדָא הוּא דִכְתִּיב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹמֵר. וְאִינוּן דְלָא זַכָּאָן כָּל כַּךְ בְּאִינוּן דוּכְתֵּי. אִית לוֹן לְתַתָּא כְפוּם אָרְחַיְיהוּ. וְאִלֵּין לָא זַכָּאָן לְסַלְקָא לְהַהוּא אָתָר וּלְמֵחֱמֵי כְמָה דְחֶמָאן אִינוּן דִּלְעֵילָא וְאִלֵּין קַיְימֵי בְקִיּוּמָא דְעֵדֶן תַּתָּאָה וְלָא יַתִּיר וְאִי תֵימָא מָאן עֵדֶן תַּתָּאָה אֶלָּא דָא עֵדֶן דְּאִקְרֵי חָכְמָ''ה תַתָּאָה וְדָא קַיְימָא עַל גַּן דִּבְאַרְעָא וְאַשְׁגָּחוּתָא דְהָאי עֵדֶן עָלֵיהּ (וְלָא יַתִּיר) וְאִלֵּין קַיְימֵי בְהָאי גַּן. וְאִתְהֲנוּן מֵעֵדֶן דָּא. מָאי בֵין עֵדֶן תַּתָּאָה לְעִלָּאָה כְיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ עֵדֶן תַתָּאָה אִקְרֵי עֶדְנָא נוּקְבָא. עֵדֶן עִלָּאָה אִקְרֵי עֵדֶן דְכַר עָלֵיהּ כְּתִיב עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הָאי עֵדֶן תַּתָּאָה אִקְרֵי גַן לְעֵדֶן דִּלְעֵילָא וְהָאי גַן אִקְרֵי עֵדֶן לְגָן דִּלְתַתָּא. וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְגַן תַּתָּאָה אִתְהֲנָן מֵהָאי עֵדֶן דְעָלַיְיהוּ בְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָת וּבְכָל יַרְחָא וְיַרְחָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שם ס''ו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְשַׁבַּתּוֹ. וְעַל אִלֵּין אָמַר שְׁלֹמֹה מִן הַחָיִים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה דְהָא אִלֵּין בְדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ. מָאן אִינוּן שֶׁכְּבַר מֵתוּ וְקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא תְרֵי זִמְנֵי וְאִלֵּין אִקְרוּן כֶּסֶף מְזוּקָק דְעָאל לְנוּרָא זִמְנִין וּתְרֵין וְנָפִיק מִנֵּיהּ זוֹהֲמָא וְאִתְבְּרַר וְאִתְנְקֵי. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֶדֶן לֹא הָיָה הַהוּא רוּחָא דְקָאִים לְעֵילָא וְאִתְעַכָּב לְנַחְתָּא לְתַתָּא דְהָא קָאִים בְקִיּוּמֵיהּ וְלֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא וְאִית לֵיהּ מְזוֹנָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא לְעֵילָא טָב מִכֻּלְּהוּ מָאן דְלָא אִתְפְּרַשׁ וְלָא אִתְגַּלְיָיא וְכָל מִלּוֹי בִּסְתִּימָא אִינוּן דָּא הוּא זַכָּאָה חֲסִידָא דְנָטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְקִיֵּים לוֹן וְאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי דָא אִתְאֲחִיד אִתְהֲנֵי בְדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא וְכֻלְּהוּ אִתְאַחֲדָן (ס''א אִתּוֹקְדָן) מֵחֻפָּה דְהָאי:

תרגום הזוהר
בֹּא וּרְאֵה, צַדִּיקִים הַזּוֹכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, שֶׁהוּא יְסוֹד דְּז''א, הֵם זוֹכִים לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְהֵם, הַמָּדוֹר שֶׁלָּהֶם הוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִכָּל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים וְכָל מַדְרְגוֹתֵיהֶם, כִּי מָקוֹם עֶלְיוֹן הַהוּא אֵין הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים זוֹכִים לִרְאוֹתוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ וְגוֹ', שׁה''ס עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם זוֹכִים לַעֲלוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ אֵלּוּ, מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם לְמַטָּה כְּפִי דַּרְכֵּיהֶם, וְאֵלּוּ אֵינָם זוֹכִים לַמָּקוֹם הַהוּא, וְלִרְאוֹת כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא אֵלּוּ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם שֶׁל עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם תֹּאמַר מַהוּ עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן. אֶלָּא זֶה הוּא עֵדֶן שֶׁנִּקְרָא חָכְמָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּן שֶׁבָּאָרֶץ וְהָהַשְׁגָּחָה שֶׁל עֵדֶן הַזֶּה עָלָיו, עַל הַגָּן. וְאֵלּוּ הַצַדִּיקִים, עוֹמְדִים בְּגַן עֵדֶן זֶה שֶׁבָּאָרֶץ, וְנֶהֱנִים מֵעֵדֶן הַזֶּה, שֶׁהִיא חָכְמָה תַּתָּאָה. מַה בֵּין עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן לְעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, הוּא כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶךְ. עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן נִקְרָא עֶדְנָה, שֶׁהִיא נְקֵבָה, עֵדֶן הָעֶלְיוֹן נִקְרָא עֵדֶן, שֶׁהוּא זָכָר, עָלָיו כָּתוּב, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ. עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן זֶה נִקְרָא גָּן כְּלַפֵּי עֵדֶן שֶׁלְּמַעְלָה, וְגָן הַזֶּה נִקְרָא עֵדֶן כְּלַפֵּי הַגָּן שֶׁלְּמַטָּה. וְאֵלּוּ הַנִּמְצָאִים בַּגָּן שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא גַּן עֵדֶן הָאָרֶץ, נֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ הָעֵדֶן שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא חָכְמָה תַּתָּאָה, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְגוֹ'. וְעַל אֵלּוּ אָמַר שְׁלֹמֹה, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה, כִּי אֵלּוּ הֵם בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מֵהֶם. מִי הֵם אֵלּוּ. הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְקִבְּלוּ עוֹנְשָׁם שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְאֵלּוּ נִקְרָאִים כֶּסֶף מְזוּקָק, שֶׁנִּכְנָס לַתַּנּוּר פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְיָצָא מִמֶּנּוּ הַזּוּהֲמָא, וְנִתְבָּרֵר וְנַעֲשֶׂה נָקִי. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֵדֶן לֹא הָיָה, הַיְנוּ הָרוּחַ הַהוּא הָעוֹמֵד לְמַעְלָה וּמִתְעַכֵּב מִלָּרֶדֶת לְמַטָּה, שֶׁזֶּה עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, שֶׁעוֹד לֹא חָטָא, וְאֵין לוֹ לְקַבֵּל עוֹנֶשׁ, וְיֵשׁ לוֹ מָזוֹן מֵהַמָּזוֹן הַהוּא הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעְלָה. טוֹב מִכֻּלָּם, הוּא מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִפְרָד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינוֹ בַּגָּלוּי, וְכָל דְּבָרָיו הֵם בְּצִנְעָה. זֶה הוּא זַכָּאי חָסִיד שֶׁשָּׁמַר מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְקִיֵּם אוֹתָן וְעָסַק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, זֶה מִתְאָחֵד וְנֶהֱנֶה בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, וְכֻלָּם נִשְׂרָפִים מֵהִסְתַּכְּלוּת בְּחוּפָּה שֶׁל זֶה.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' פרה אדומה פ''א

א. צָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַמַּאְדִּים כְּדֵי שֶׁיִּנָטֵל בְּזוּג שֶׁכָּל שַׂעֲרָה שֶׁאֵינָה נִיטֶלֶת בְּזוּג הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ אֵינָהּ לְפִיכָךְ אִם הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת שֶׁאֵינָם נִלְקָטִין בְּזוּג הֲרֵי זוּ כְּשֵׁרָה: ב. הָיוּ קַרְנֶיהָ אוֹ טְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים יָגוֹד. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁינַיִם וְהַלָּשׁוֹן אֵין מַרְאֵיהֶן פּוֹסְלִים בַּפָּרָה: ג. הָיְתָה בָּה יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁצִמַח בִּמְקוֹמָהּ שֵׂעָר אָדוֹם פְּסוּלָה:

מוסר
מספר חסידים סי' צ''ט ק' ק''א

לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת כָּתוּב בְּלֹא וָי''ו לֹא תַחְמֹד אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְיַפּוֹת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשַׁר בְּעֵינֵי אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וְיַכְנִיס אַהֲבָתוֹ וְיוֹפְיוֹ בְלִבָּהּ. לֹא תִהְיֶה חוֹמֵד לְאֶשֶׁת רֵעֶךָ. וְעוֹד קְרִי לֹא תַחְמֹד אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יְשַׁבֵּחַ אִשָּׁה יָפָה בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ שֶׁמָּא יִגְרוֹר אַחֲרֶיהָ. וְהָיָה בְךָ חֵטְא כְּלוֹמָר לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֲךָ לַאֲחֵרִים וְלֹא תֶהֱנֶה מִזִיו פְּנוּיָה כָּל שֶׁכֵּן מֵאֵשֶׁת אִישׁ כְּדֵי שֶׁתֶּהֱנֶה מִזִּיו שְׁכִינָה: אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ שֶׁלֹּא בְּכַוָּונָה תִּשְׂמַח וְתִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא שֶׁאִינָה אוֹתָהּ לְיָדְךְ לַעֲשׂוֹת: לֹא יְשַׂרְטֵט אָדָם קוּנְטְרִיס אָדָם עַל הַסֵּפֶר מִפְּנֵי שֶׁהַסֵּפֶר יֶשׁ לוֹ קְדוּשָׁה וְלָזֶה אֵין בָּה קְדוּשָׁה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִסְרוֹק עָלָיו רֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ בְּחָלָק שֶׁבּוֹ: