מפתיע: היכן נמצאה צקלג, עירו של דוד המלך?

לפני כאלף שנים נראה מחזה מוזר מאד בישראל: מחנה ישראל, בראשות שאול מלך ישראל, חונים בעין יזרעאל, המעיין המפורסם שבו הומתה בהמשך איזבל. מתחתם, באפק, "סרני פלשתים עוברים למאות ואלפים", צבא עצום שבא להילחם עם ישראל ומלכם, ואחרי הפלשתים עובר לו גיבור אדמוני ויפה עיניים, דוד בן ישי יחד עם אנשיו. אכיש מלך הפלשתים, שמלך בגת, אינו נוגע בו לרעה, הוא בן ברית שלו. הוא נתן לו במתנה את העיר צקלג. צקלג, למעשה, היתה שייכת ליהודה, אלא שהפלשתים כבשו אותה מהם מאה שנים קודם לכן.

דוד נמשח על ידי שמואל הנביא למלך, אלא ששאול לא הכיר בכך. ולכן דוד מלך על קבוצה קטנה מבני יהודה, ועיר מושבו היתה צקלג. שלושה ימים נעדר דוד מצקלג, בפגישותיו עם אכיש, ועשה את ההכנות להקמת האימפריה שלו. הוא לא התערב במלחמה בין שאול לפלשתים, כי שאול רצה להרגו. בשובו לצקלג גילה את הגרוע מכל: העמלקים ביצעו טבח נורא בצקלג, העיר כולה שרופה, כל שללה נלקח, והנשים והילדים נשבו בידי העמלקים, גם שתי נשותיו של דוד: אחינועם היזרעאלית ואביגיל הכרמלית. אנשיו של דוד רצו לסקלו, בגללך הגיע האסון. אך דוד קרא לאביתר הכהן, שאל באורים ותומים אם לרדוף אחרי העמלקים, שהרי הם היו מעטים והעמלקים רבים, וה' השיב לו: "רדוף, כי השג תשיג והצל תציל".

דוד ושש מאות אנשיו יצאו למרדף. המרדף היה מהיר, כל שניה יכולה לקבוע את גורל החטופים והחטופות. הם יצאו דרומה לכיוון עמלק, ששכן באזור עזה של ימינו. דוד ורוב אנשיו כבר חצו את נחל הבשור, פארק אשכול של זמננו. מאתיים מאנשיו נשארו מאחור בפיגור, נושאים את הציוד והאוכל עבור הצבא, אך דוד לא המתין לכלום. ברכת האורים ותומים ליוותה אותו, והוא שעט אל פאתי רפיח. שם מצאו עבד עמלקי שהראה להם בדיוק היכן חונה הגדוד העמלקי, חוגג על השלל שלקחו מצקלג. במשך יום שלם היכו אותם דוד ואנשיו, וכל העמלקים הושמדו, פרט לקבוצה שברחה על גבי גמלים לעומק המדבר. כל השבויים שוחררו. שלל רב נוסף נתפס במחנה עמלק, שהתפרנסו משוד.

עם חזרתם לצקלג בשמחה ובריקודים, התעורר ויכוח. הלוחמים טענו: השלל הנוסף שלנו, קנינו אותו בדמינו. החיילים שפיגרו טענו: גם אנחנו חלק מהצבא, שמרנו על הכלים ועל הציוד. דוד האזין לטענותיהם ופסק: חצי חצי. לא זו בלבד, אלא שהוא זאת אותו לחוק קבוע בישראל: "מי ישמע לכם כדבר הזה? כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחלוקו, וישימה לחוק ולמשפט בישראל עד היום הזה" (ש"א ל').

ובכן, היכן היא צקלג, עירו של דוד המלך? המקום שבו נחגגה חגיגת השחרור, ונחקק החוק הראשון של המלך דוד?

החוקר הגרמני אלט זיהה אותה בתל אחוליפה שבצפון הנגב, ליד יער להב, וועדת השמות הממשלתית קראה את שמו של היישוב הסמוך "צקלג", על שם צקלג המקראית. אך חוקרים במשך הזמן פקפקו על הזיהוי, שלא נשמע מתאים לתיאור הטופוגרפי שבמקרא. השם "צקלג" ליישוב בוטל, ובמקומו הוא נקרא "להב". בשנת 2019 הציע הארכיאולוג פרופסור גרפינקל לזהות את צקלג בחרבת אראעי, בין קריית גת ללכיש, היכן שנמצא כיום "יער המלאכים". הממצאים מראים שבמקום שכנו פלשתים עד זמנו של דוד, ובזמנו של דוד היא עברה  לידיים יהודיות. זה נשמע מצוין, עד שהתברר שזה לא, המיקום לא מתאים. צקלג היתה בנגב, קרובה יחסית לעזה, ולא בשפלה.

בשנת 2020 מצא פרופ' משה גרסיאל מקום שעונה להפליא לכל התיאורים במקרא, לתקופות ולתיאור מהלכי המלחמה. אבל ההוכחה נמצאה בשמו של המקום: תל א-שרע. פירוש השם בערבית הוא "חוק ומשפט". המקום נקרא, אם כן, על שם החוק והמשפט שקבע דוד. הוואדי תחתיו, שבו שעטו למלחמה, נקרא "ואדי שריעה", גם הוא על שם אותו האירוע. צורתו של האתר מסבירה גם את השם צקלג: במבט מלמעלה הוא דומה לסל קטן, המכונה בלשון המקרא "צקלון". הזיהוי התקבל על דעת רבים.