חוק לישראל - פרשת בלק, יום רביעי

תורה

(יז) כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה: אֲרֵי יְקָרָא אֲיַקְרִינָךְ לַחֲדָא וְכֹל דִי תֵימַר לִי אַעְבֵּד וְאִיתָא כְעַן לוֹט לִי יַת עַמָא הָדֵין:
(יח) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה: וַאֲתֵיב בִּלְעָם וַאֲמַר לְעַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהַב לֵית לִי רְשׁוּ לְמֶעֱבַּר עַל גְזֵירַת מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָי לְמֶעְבַּד זְעֵרְתָּא אוֹ רַבְּתָא:
(יט) וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי: וּכְעַן אוֹרִיכוּ כְעַן הָכָא אַף אַתּוּן בְּלֵילְיָא וְאִדַע מָה יוֹסֵף יְיָ לְמַלָלָא עִמִי:
(כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה: וַאֲתָּא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְבִלְעָם בְּלֵילְיָא וַאֲמַר לֵיהּ אִם לְמִקְרֵי לָךְ אֲתוֹ גֻבְרַיָא קוּם אִיזֵיל עִמְהוֹן וּבְרַם יַת פִּתְגָמָא דִי אֲמַלֵיל עִמָךְ יָתֵיהּ תַּעְבֵיד:
שלישי (כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב: וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת אֲתָנֵיהּ וַאֲזַל עִם רַבְרְבֵי מוֹאָב:
(כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: וּתְקֵיף רָגְזָא דַיְיָ אֲרֵי אָזֵיל הוּא וְאִתְעַתַּד מַלְאָכָא דַיְיָ בְּאוֹרְחָא לְשָׂטָן לֵהּ וְהוּא רָכִיב עַל אַתָּנֵיהּ וּתְרֵין עוּלֵימוֹהִי עִמֵהּ:

נביאים מיכה פרק ו

(ז) הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי: הַיִתְרְעֵי יְיָ בְּאַלְפֵי דִּכְרִין בְּרִבְבַת נַחְלִין דִּמְשַׁח הַאֶתֵּן בּוּכְרִי חֲלַף חוֹבִי חִבּוּב מְעַי חֲלַף חֲטָאֵי נַפְשִׁי:
(ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ: הַיְחַוֶה לָךְ אֱנָשָׁא מַה טָב וּמָה יְיָ תְּבַע מִנָךְ אֱלָהֵן לְמֶעְבַּד דִּין דִקְשׁוֹט וּלְמִרְחַם גְּמִילוּת חִסְדָּא וְהַוֵי צְנִיעַ לְהַלָכָא בִּדְחַלְתָּ דֶּאֱלָהָךְ:
(ט) קוֹל יְהוָה לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ: קַל נְבִיָא דַיְיָ עַל קַרְתָּא מִכְלָן וּמַלְפַיָא דַחֲלוֹן לִשְׁמָע שְׁמַע מַלְכָּא וְשִׁלְטוֹנָא וּשְׁאָר עַמָא דְאַרְעָא:
(י) עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה: עוֹד הַאִית בֵּית רַשִּׁיעָא אוֹצְרִין דִרְשַׁע וּמְכִלַן דִשְׁקַר מַיְיתִין לוּט:
(יא) הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה: הַיִזְכּוּן בְּמִזְנְוָן דִרְשַׁע וּבְכִיס דִבֵּיהּ מַתְקְלִין רַבְרְבִין וּדְעַדְקִין:
(יב) אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם: דְעַתִירָהָא מָלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וְיָתְבָהָא מְמַלְּלִין שְׁקַר וְלִישָּׁנְהוֹן נִכְלִין בְּפוּמְּהוֹן:

כתובים תהילים פרק צא

(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: לְחוֹד בְּעַיְנָךְ תְּהֵי מִסְתַּכַּל וְהֵיךְ מִתְגַמְרִין רַשִׁיעֵי תֶחֱמֵי :
(ט) כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: עֲנֵי שְׁלֹמֹה וְכֵן אֲמַר אֲרוּם אַנְתְּ הוּא יְיָ רוּחֲצָנִי בִּמְדוֹר עִלָאָה שַׁוֵיתָא בֵּית שְׁכִנְתָּךְ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: אֲתִיב מָרֵי עַלְמָא וְכֵן אֲמַר לָא תְאָרַע לָךְ בִּישְׁתָּא וּמַכְתָּשָׁא וּמַזִיקַיָא לָא יִקְרְבוּן בְּמַשְׁכְּנָיִךְ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: אֲרוּם מַלְאֲכוֹי יְפַקֵד עֲלָךְ לְמִטְרִינָךְ בְּכָל אוֹרְחָתֵךְ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל תּוּקְפֵיהוֹן יִטְלוּנָךְ דִלְמָא תַתְקֵל בְּיִצְרָא בִישָׁא דִמְתִיל לְאַבְנֵי רִגְלָךְ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: עַל גּוּר בַּר אַרְוְיָן וּפִתְנָא תִּבְעוֹט תִּרְמוֹס אַרְיָא וְחוּרְמָנָא:

משנה סנהדרין פרק י

א. כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:

ברטנורה  (א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואפילו אלו שנתחייבו מיתה בבית דין מפני רשעתן. יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא (האמור) כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים. שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים. כחמה וכלבנה וכככבים. כדמייתי בגמרא בהאי פרקא. מתים שעתידים לחיות אין חוזרין לעפרן והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה. ואף על פי שיש בו גוף וגויה. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. ומפני שאין כל ישראל שוין בו. אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. משום הכי קתני יש להם חלק: האומר אין תחיית המתים מן התורה. בגמרא קאמר וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים. לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ומכאן אני מוכיח שהעולם הבא האמור במשנה זו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה. אלא העולם של תחיית המתים כדפרישית: אפיקורוס. שמבזה תלמידי חכמים וכל שכן המבזה התורה עצמה: בספרים החיצונים. ספרי מינים. כגון ספרי ארס''טו היוני וחבריו ובכלל זה הקורא בשירים של עגבים. ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא אבוד זמן בלבד: והלוחש על המכה. וברוקק בלבד הוא דאין לו חלק לעולם הבא לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה: וההוגה את השם. של ד' אותיות כמו שהוא נכתב:

ב. שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הַימים ב. לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיִּיִ הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי:

ברטנורה  (ב) ד' מלכי' וד' הדיוטות. אף על פי שגדולים וחכמים היו: אין להם חלק לעולם הבא. שלא היתה אמונתם שלימה אף על גב דבלע' מעו''ג הוה. ואנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא תנן משום דקי''ל חסידי עו''ג יש להם חלק לעולם הבא אשמועינן דבלע' לאו מחסידי עו''ג הוה:

ג. דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, (לֹא דִין וְלֹא רוּחַ). דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָּאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֵמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֵמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. (מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא). דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וְתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א. ב) יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן:

ברטנורה  (ג) שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח. שאין עומדין בדין. ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק: כורתי בריתי עלי זבח. שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים. ושלמי'. דכתיב (שמות כד) ויזבחו זבחים שלמים וכתי' (שם) ויזרוק על העם ויאמר. הנה דם הברית: אין עתידין לחזור. ממקום שגלו והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם. לא כלן חזרו אלא מקצתן:

ד. אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְבֵי עִירָם. וְאֵנָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיֵּדַּח רֻבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כַיְּחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרֻבִּים, שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד:

ברטנורה  (ד) יצאו אנשים בני בליעל. בנים שאינם עולים בתחיית המתים. ונדחין כמדיחין: עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר. דכתיב וידיחו את יושבי עיר' ולא יושבי עיר אחרת: ומאותו השבט. דכתיב מקרב' מקרב השבט עצמו: ועד שיודח רוב' של עיר דכתיב יושבי עיר'. דמשמע ישוב' של עיר דהיינו רובה: הרי אלו כיחידים. שעבדו כוכבים וידונו בסקילה וממונן פלט: וצריכים. אנשי עיר הנדחת: שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. שהיו מרבים להם בתי דינין וכל מי שנמצא שעבד כוכבים בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף. וממונן אבד ואם לא נמצאו רובה של עיר דנין אותן בסקילה וממונן פלט:

ה. הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ' (שם). הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִילִין אוֹתָהּ. (שם) הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב, מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין:

ברטנורה  (ה) החמרת והגמל'. שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום הוי להו בכלל יושבי עירם: הרי אלו מצילין. אם רוב אנשי העיר הודחו. ומיעוט לא הודחו וחמרים וגמלים שלא הודחו. משלימין את המועט לעשותן רוב הרי אלו מצילין. שאין ממונן אבד אלא נדונין כיחידים. וה''ה דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת אם הודחו עמם לעשותם רוב אלא דתנא אזכותא קא מהדר ועוד דהא פסיקא ליה טפי דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהיו נדחין עמהן:

ו. (שֶׁנֶּאֱמַר) (דברים יג) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ'. אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. (שֶׁנֶּאֱמַר) (שם) וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ. שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יִרְקָבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. (שם) וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם (לֹא תִבָּנֶה עוֹד), לֹא תֵעָשֶׂה (אֲפִלּוּ) גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲ ית. הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. (שם) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ו) היתה רחובה חוצה לה. אם מקום קבוץ בני העיר היה חוצה לה כונסים אותה לתוך העיר. שצריך לעשות לה רחוב בתוכה: רחוב. פלטיא גדולה: הקדשות שבתוכה יפדו. כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות: ותרומות ירקבו. בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן. דממון כהן הוא. וחל עליה איסור דעיר הנדחת ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה דלא מזלזלינן בה כולי האי. לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא. שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת: ומעשר שני. אף על גב דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל. הואיל וקדש אקרי. לא ישרף אלא יגנז: כליל לה' אלהיך. אר''ש וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך: לא תעשה גנות ופרדסים. דעוד לגמרי משמע: כמו שהיתה. בישוב בתים: אבל נעשית היא גנות ופרדסים. והלכה כר''ע:

גמרא סנהדרין דף קי''ב ע''א

הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְכוּלֵי. תַּנוּ רַבָּנָן (דברים יג) הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה פְּרַט לְנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. שְׁלָלָהּ וְלֹא שֶׁל שָׁמַיִם. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁחוּצָה לָהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מַה אָמְרָה תוֹרָה נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ יֹאבְדוּ מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיָּדוּרוּ בְתוֹכָהּ מָמוֹנָם לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבַד. אָמַר מַר (שם) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. אָמַר רַב חַסְדָּא וּבְנִקְבָּצִים לְתוֹכָהּ אָמַר רַב חַסְדָּא פִּקְדּוֹנוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מוּתָּרִים הֵיכִי דָמֵי אִלֵימָא דְעִיר אַחֶרֶת וְאִיתְנְהוּ בְגַוָּוהּ פְּשִׁיטָא דְמוּתָּרִין לָאו שְׁלָלָהּ הוּא. וְאֶלָּא דִידְהוּ וְאִיתְנְהוּ בְעִיר אַחֶרֶת. אִי דְנִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ אַמָּאי מוּתָּרִין. וְאִי אֵין נִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ. הָא אֲמָרָהּ חָדָא זִמְנָא. לֹא לְעוֹלָם דְעִיר אַחֶרֶת דְּמִפְקְדֵי בְתוֹכָהּ. וְהָכָא בְּמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן דְּקָבִּיל עֲלֵיה אַחֲרָיוּת מַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן דְקָבִּיל עָלֵיהּ אַחֲרָיוּת כְּדִידֵיה דָמֵי קָא מַשְׁמַע לָן. אָמַר רַב חַסְדָּא בְּהֵמָה חֶצְיָהּ שֶׁל עִיר הַנִּדַחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת אֲסוּרָה. עִיסָה חֶצְיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת מוּתֶּרֶת. מָאי טַעְמָא בְּהֵמָה כְּמָאן דְּלֹא פְלִיגָא דַמְיָא. עִיסָה כְּמָאן דִּפְלִיגָא דַמְיָא. בָעִי רַב סַפְרָא בֶּהֱמַת עִיר הַנִּדַּחַת מַהוּ דְתֶיהֱנִי בָהּ שְׁחִיטָה לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵילָה. לְפִי חָרֶב אָמַר רַחֲמָנָא לֹא שְׁנַא שָׁחֲטָה מִשְׁחַט לֹא שְׁנַא קְטָלָא מִקְטִל. אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּשָׁחֲטָהּ מְהַנְיָא לָהּ שְׁחִיטָא מָאי תִיקוּ. בָּעֵי רַב יוֹסֵף שֵׂעָר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מַהוּ. אָמַר רָבָא הָא דְרִשְׁעִיּוֹת אָסוּר תִּקְבּוֹץ וְשָׂרַפְתָּ כְּתִיב מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה יָצָא זֶה שֶׁמְּחוּסָר תְּלִישָׁה וּקְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה אֶלָּא אָמַר רָבָא בְּפֵאָה נָכְרִית. הֵיכִי דָמֵי אִי דִמְחוּבָּר בְּגוּפָהּ. כְּגוּפָהּ דַּמְיָא לֹא צְרִיכָא דְתָלֵי בְּסִיכְתָא כְּנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתּוֹכָהּ דָּמֵי וְאָבַד אוֹ דִילְמָא כֵיוָן דְּעַיְילָא וְנַפְקָא כִּלְבוּשָׁהּ דָמֵי תִּיקוּ:

רש''י  ובנקבצין לתוכה. נכסי רשעים הקרובין לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו היום עצמו שכונסים שלל העיר לרחוב לשרפן הם אבודין עמה אבל רחוקים דאין מגיעים לעיר אין אבודין: אלא דידהו. דבני עיר הנדחת ומופקדים בעיר אחרת: דקביל עליה אחריות. בני עיר הנדחת: כמאן דלא פליגא. א''א לכזית בשר בלא שחיטה: עיסה. כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו: ל''ש שחטה מישחט וכו'. דבין בשחיטה ובין בהריגה קרינן ביה לפי חרב דאפילו שחטה מיתה בעלמא היא ולא מהני מידי: או דלמא. לפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה אבל דרך שחיטה ליהני לטהרה מידי נבלה: שער נשים צדקניות. שבעיר הנדחת וכו' מי היו בכלל ואת כל שללה תשרוף או לא: רשעיות. פשיטא לן דישרפו עם שלל העיר: תלישה. שצריך לגלחה: פיאה נכרית. גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי: מחובר בגופה. שנקשר בה כגופה דמי, וכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן שהרי צדקניות היו כך אין שורפין אותו גדיל: דתלי בסיכתא. ביתד ואין קשורה בה עכשיו:

זוהר בלק דף רי''א ע''א

הֵן עָם כְלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר. מָאן עַמָּא תַקִּיפָא כְיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעְתָּא דְאִתְנְהִיר צַפְרָא קָם וּמִתְגַבֵּר כְּאַרְיָא לְפוּלְחָנָא דְמָארֵיהוֹן בְּכַמָּה שִׁירִין בְּכַמָּה תוּשְׁבְּחָן מִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְתָא כָל יוֹמָא וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר כַּד בָּעֵי בַר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא כַמָּה גַרְדִּינֵי נִמּוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קָמַיְיהוּ בְשַׁעְתָּא דְפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ בִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָעָן רַחֲמֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְכַמָּא קְרָאֵי דְרַחֲמֵי. רִבִּי אַבָּא אָמַר הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הָאי עַמָּא לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּאַרְיֵה גִיבָר וְתַקִּיף וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ אָרְחַיְיהוּ דְכָל אַרְיְיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טָרְפַּיְיהוּ אֲבָל עַמָּא דָא לָא יִשׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. דָּבָר אַחֵר הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קָמֵי מַלְכְהוֹן עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָנָא (בראשית ו ב) בְּשַׁעְתָּא דְקוֹרְבָּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. הֲווֹ חָמָּן דִיּוּקְנָא דְחָד אַרְיָא רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבָּנָא וְאָכִיל לֵיהּ. וְאָמַר רִבִּי אַבָּא אוֹרִיאֵל מַלְאֲכָא עִלָּאָה הֲוָה וְחָמָאן לֵיהּ בְדִיּוּקְנָא דְאַרְיָא תַקִּיפָא רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הָווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ הָווֹ חָמָאָן דְיּוּקְנָא דְחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ כְּדֵין הָווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְבַעְיָין תְּשׁוּבָה וּכְדֵין תַּיְיבִין. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר אִלֵּין קָרְבְּנִין דְלֵילְיָא כְּגוֹן עִלַּוָּון וְדָם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִילְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לֹא יִשְׁכַּב מָהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְמָארֵיהּ לָא שְׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ עַד דְקָטִיל אֶלֶף וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מֵאִינוּן זַיְינִין בִּישִׁין דְשַׁרְיָין עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא אָמַר אֶלֶף אִינוּן דִסְטַר שְׂמָאלָא דִכְתִּיב (תהלים צא) יִפּוֹל מִצִדְּךָ אֶלֶף כְּמָה דִכְתִּיב (שם קמט) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד וְגוֹמֵר (שם) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹמֵר לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹמֵר הָדָא הוּא דִכְתִּיב לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר וְדָא הוּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לָקָבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְהוּא מָחָא לַאֲתָנֵיהּ וְאַטְעַן לֵיהּ בְּחַרְשׁוֹי אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חַיָּיא אָמַר לְקָבְלֵיהּ אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין דְּסַלְקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא:

תרגום הזוהר
הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ': מִי עַם גִּבּוֹר כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, קָם וּמִתְגַבֵּר כָּאַרְיֵה לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, בְּכַמָּה שִׁירִים וּבְכַמָּה תִּשְׁבָּחוֹת. עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, וּבַלַּיְלָה, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ, מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, וּמַמְלִיךְ אוֹתוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כַּמָּה בַּעֲלֵי דִּין מִתְקַשְּׁרִים לִפְנֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִים פִּיהֶם עַל מִטָּתָם, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּמְבַקְּשִׁים רַחֲמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה פְּסוּקִים שֶׁל רַחֲמִים. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, פֵּרוּשׁוֹ, עָתִיד עַם זֶה לָקוּם עַל כָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּאַרְיֵה גִּבּוֹר וְחָזָק וְיַשְׁלֵךְ עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם. דַּרְכָּם שֶׁל כָּל הָאֲרָיוֹת לִשְׁכָּב עַל טַרְפָּם, אֲבָל עָם זֶה לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לִקְרָב קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּרְבָּן נִשְׂרָף עַל הַמִּזְבֵּחַ, רָאוּ שָׁם צוּרָה שֶׁל אַרְיֵה אֶחָד רוֹבֵץ עַל הַקָּרְבָּן הַהוּא וְאוֹכֵל אוֹתוֹ. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אוֹרִיאֵל מַלְאָךְ עֶלְיוֹן הָיָה, וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה שֶׁל אַרְיֵה חָזָק רוֹבֵץ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹכֵל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ זַכָּאִים כָּל כָּךְ, הָיוּ רוֹאִים צוּרָה שֶׁל כֶּלֶב אֶחָד חָצוּף רוֹבֵץ עָלָיו. אָז הָיוּ יוֹדְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁצְרִיכִים תְּשׁוּבָה. וְהֵם שָׁבִים לֹא יִשְׁכָּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, אֵלּוּ הֵם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, כְּגוֹן עוֹלוֹת. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּהֶם עִם שׂוֹנְאֵיהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא יִשְׁכַּב. מַהוּ לֹא יִשְׁכָּב. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּמִצְווֹת אֲדוֹנוֹ, אֵינוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ עַד שֶׁהוֹרֵג אֶלֶף וּקכ''ה מֵאֵלּוּ הַמִּינִים הָרָעִים הַשּׁוֹרִים עִמּוֹ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף הֵם מִצַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב, יִפּוֹל מִצִדְךְ אֶלֶף. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ'. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. וְזֶהוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּנֶגֶד שָׁל. ש פְּעָמִים שֶׁהוּא הִכָּה אֶת אֲתוֹנוֹ וְהִטְעִין אוֹתָהּ בִּכְשָׁפָיו, נִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל שָׁל. ש פְּעָמִים. רַבִּי חִיָּא אָמַר, כְּנֶגְדוֹ נִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל שָׁל. ש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י' י''א

א. אָסוּר לוֹ לְמִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיַּקְדִים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִבּוּר. הַנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו יַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִיל שָׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ בְּלַחַשׁ מִלָּה בְּמִלָּה עַד שֶׁיַּגִיעַ שָׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדוּשָׁה וְעוֹנֶה קְדוּשָׁה עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל שַׁאַר תְּפִלָּה לְעַצְמוֹ וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל קוֹדֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהִגִּיעַ לִקְדוּשָׁה לֹא יִפְסוֹק וְלֹא יַעֲנֶה קְדוּשָׁה עִמָּהֶן. וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ וְהוּא בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאַר הַבְּרָכוֹת: ב. כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִכָנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בְּכָל עֵת תְּפִלָּה וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:

מוסר
מספר חסידים סימן קי''ט ק''כ קכ''א

יֵשׁ גּוֹזֵל וְאֵינוֹ נִרְאֶה זֶה הַדָּר עִם בְּנֵי אָדָם וְעֵינוֹ רָעָה בִּשֶׁלָּהֶם: הַבּוֹשֶׁת וְהָאֱמוּנָה נִצְמָדוֹת כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק הָאַחַת תִּסְתַּלֵּק חֲבֵירְתָּהּ: שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וּבְמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים וּבְחַנֻכָּה וּבְפּוּרִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נִדְנוּד עֲבֵירָה לְהָבִיא תַּעֲנִית צִבּוּר אֵינָם רוֹאִים סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה טֹוָוה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּצָרְכֵי שַׁבָּת כָּרָאוּי וּמֵתָה. רָאָה אֶחָד בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ שׂוֹרְפִים עֵינֶיהָ וְיָדֶיהָ בִּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן שָׁאַל לָמָּה דִינָהּ בְּכַךְ הֵשִׁיבוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּפִשְׁתָּן וְלֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּצָרְכֵי שַׁבָּת: