"טיקטוק ושמירת עיניים?". טור מעורר מחשבה

1. אף על פי שאני עורך-יוצר לא מעט סרטונים בנושאים חשובים, לרוב איני צופה בעצמי בסרטונים קצרים. אני סבור כי הרגל הצפייה הקבוע בסרטונים קצרים (בלי קשר לתוכן) – לא מסייע לנו, בלשון המעטה, להגביר את מידת הסבלנות החשובה כל כך לחיים האישיים ולמה שאנחנו רוצים באמת.

אבל זה קורה לי, לפעמים, כשמישהו שולח לי קטע פופולרי ספציפי, למשל. איכשהו יצא שנחשפתי לסרטון פופולרי שהגיש בחור בעל חזות דתית למדי, שפיו זימר שיר תפילה מאולתר שרעיונו הוא: "ריבונו של עולם, תעזור לי לשמור את העיניים בטיקטוק". הייתה שם כנות ומתיקות נאה, לצד תמימות יפה ועצובה שהסבירה בלי מילים את הבעיה המרכזית של "דור הסרטונים הקצרים" הפוגש יהודים מאמינים.

2. חלק גדול מתעשיית הסרטונים הקצרים מבוסס על גלילה אקראית והיתקלות בסרטונים מכל הבא לעין. בצורת צריכת התוכן הזאת – אין ממש סיכוי "לשמור את העיניים". יש הבדל עצום בין צפיה מכוונת תחום עניין לבין הגשמת האפשרות לגלול ולהיחשף למה שהאלגוריתם מקפיץ לך. הגלילה באפליקציות וידיאו מגלמת את אימוץ הבחירה להיות "חלק ממה שקורה עכשיו", הכוללת היתקלות ב"מה שנותנים" (גם אם אתה סוגר מיד – כבר ראית מה שראית...). בשנות התשעים זאת הייתה הטלוויזיה שרבים הוציאו מהבית, כי הם הרגישו – גם אם לא הוגדרו "דתיים אדוקים" – ש"שמירת עיניים" פשוטה ("לא תתורו") לא מסתדרת בשום צורה עם הנחת ערוץ 2 בסלון. עכשיו הגיע הזמן להבין את זה לגבי תנועת הגלילה באפליקציות וידיאו.

3. אמנם יש ברכה באפליקציות וידיאו המאפשרות, לכאורה, להגיע לקהל "צופי הטלוויזיה השבויים" שהפכו לקהל "צופי הגלילה השבויים", לצערנו. אך בעולם מתוקן, כל יהודי פשוט ששמירת עיניו בראשו – היה מוותר בנקל על התענוג המפוקפק, ונמנע כליל מגלילה באפליקציות וידיאו, לכל הפחות.

הבחור בסרטון המדובר מתפלל על "שמירת עיניים בטיקטוק" ומגלם את הקושי הגדול שלנו לוותר על "מנעמי" גלילת הווידיאו. נכון, גלילת הווידיאו מבטיחה לנו שתמיד יהיה משהו ברקע – אבל האם זה מסתדר עם היותנו יהודים מאמינים? גם הטלוויזיה בשנות התשעים הבטיחה לנו אי שם שבסלון שלנו תמיד יהיה "שומר מסך" שידאג שתמיד יהיה לנו תוכן כלשהו מול העיניים, אבל האם זה סייע לנו כיהודים, או יצר קונפליקט מובנה בקרב מאמינים רבים (ואין כאן המקום אפילו להתחיל לפרט כיצד)?

4. "ולא תתורו" (מהתורה, היי) – זה לא רק לצדיקים אדוקים. ויתור על גלילת וידיאו, בדורנו, זאת "הצהרת כוונות" מינימלית על רצון כלשהו לשמור עיניים. איננו אשמים, זה קשה; ברגעים "שקטים" הפיתוי לגלול וידיאו גדול – כמו שבשנות התשעים היה קשה מאוד לוותר על התכנים החינמיים והצבעוניים בסלון (כולל הפרסומות הקשות). אך היום יש לנו מספיק תוכן זמין שמאפשר לנו לבחור אם להעביר את השקט בתכנים שאנחנו בוחרים, או לפעור את הפה ולאכול את האדום-האדום המדהים הזה, מה שנותנים, כולל המחיר העצום מאוד של ויתור על האפשרות להיות מי שאנחנו רוצים להיות: יהודים פשוטים שסופרים את "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ומשתדלים פשוט לשמור את העיניים.

גדליה הוא יוצר סרטונים ותכנים כתובים למרצים, עמותות ועסקים טובים.