"שאלתי אלפי פעמים: 'שלום, את אשת מגויס? באתי לשמח אותך'"

שילת עייאש הייתה בת 33 כשמצאה את עצמה בפרשת דרכים, כמה שנים אחרי גירושין, עם ארבעה ילדים קטנים בבית. "עסקתי באותו זמן בשיווק תוספי תזונה והצלחתי בכך מאוד", היא מספרת, "זה העסיק אותי שעות ארוכות מהיום והניב רווחים יפים, אך בתוך ליבי לא הייתי מסופקת, כי הרגשתי שזה לא מה שנועדתי לעשות. חיפשתי משהו אחר, והתפללתי מכל הלב – לזכות למצוא את השליחות התעסוקתית שלי, כי היה ברור לי שחייבת להיות תעסוקה שתעניק לי את הסיפוק, את הרצון לקום בבוקר ואת החיבור למה שאני עושה, שהיה כל כך חסר לי באותם ימים".

לב ללביאה

שילת בטבעה אינה טיפוס שמסוגל לנוח, ובאותם ימים היא עברה קורס ייעודי אצל ד"ר אלעד בן אלול, יוצר תוכן ומרצה לחסידות. "דרך הקורס הצלחתי להגיע להבנה שגם אם אני לא מרגישה שאני ממצה את עצמי מבחינת העיסוק, אני צריכה להתמקד במה שהקב"ה רוצה ממני ברגע זה, ויש כל כך הרבה דברים הנכנסים בקטגוריה הזו, כמו טיפול בילדים ובבית. עליי להתחבר לאותם דברים ולהבין שזוהי כעת מטרתי בחיים. כך השתדלתי לעשות,  אבל לצד זאת גם שאלתי את עצמי כל הזמן מהו באמת הייעוד שלי, ולאן אני שואפת להגיע".

באותם ימים פרצה המלחמה, ויחד עם הכאוס הגדול שנוצר, עברה שילת גם מהפיכה אישית. "יומיים אחרי פרוץ המלחמה נשמעה ביישוב שלנו אזעקה", היא מספרת, "אני זוכרת את עצמי ממהרת עם ארבעת הילדים שלי לממ"ד, בקושי מספיקה לסגור את החלון והדלת, רועדת בכל הגוף, ופתאום צף לי הקושי של להיות בלי בעל, עם הילדים לבד. יחד עם זה עולות בי מחשבות על אותן נשים ששולחות את בעליהן לצבא ומתמודדות.

"כבר באותו זמן עסקו רבים בתרומות ובגיוס כספים, אך עיקר ההתמקדות הייתה במגויסים, ואילו נשותיהם נותרו קצת בצד. כמי שחווה כבר שנים את גידול המשפחה כאם חד הורית, הרגשתי שאני ממש רוצה לתמוך בנשות המגויסים, ומכיוון שיום קודם לכן נתקלתי בפוסט שמישהי העלתה תחת הכותרת 'לתמוך בלביאות', קבעתי ברגע את שמו של הארגון שאקים – 'הלב עם הלביאה'".  

באיזה אופן התכוונת לעזור להן?

"אולי קשה להאמין, אבל באותו זמן אני בעצמי לא ידעתי. רק הפצתי פוסט בו כתבתי שאם מישהי מכירה מישהי שבעלה מגויס או אמא שבנה מגויס, שתשלח אליי מספר טלפון וכתובת, ואדאג לפנק אותן. לתדהמתי הגדולה כבר בשבוע הראשון קיבלתי אלף פניות, ואחרי ארבעה חודשים היו לנו 6000 שמות. באותו רגע ידעתי שאני עוזבת את העבודה ואת כל העיסוקים האחרים שלי, משאירה אותם בצד למשך זמן בלתי ידוע, ופשוט מתמקדת כל-כולי בפעילות למען נשות המגויסים.

"כמובן שהיה ברור לי שאני זקוקה גם למעגל של מתנדבות, וכך הפצתי הודעות נוספות בהן אני קוראת לנשים שמעוניינות לתרום, להצטרף ליוזמה ולהכין מארזים. נשים נוספות בעלות רכב, הוזמנו לאסוף את המשלוחים ולנייד אותם למגוון מקומות ברחבי הארץ. גם אני לקחתי על עצמי את הניוד בכל פעם למקום אחר, בהתאם לכתובות שנמסרו לי. הסתובבתי בכל רחבי הארץ, עם רכב מלא במשלוחים, כשאני עוברת בית-בית, דופקת על הדלת ואומרת: 'שלום, את אשת מגויס? באנו לשמח אותך', ומביאה לה מארז. הגעתי לנשים שהיו באמצע מקלחות לילדים או בתוך רעש ובלגן, אחרי שלא ראו את בעליהן במשך חודש ויותר, וכשהן נתקלו בי הן פשוט פרצו בבכי. זה לא היה פס השמרים החם שהבאתי, אלא התחושה שנמצאים איתן ושחושבים עליהן. זה היה עבורן עולם ומלואו.

"בינתיים התקבלו עוד ועוד תרומות, ואני כמובן השתמשתי בהן עבור הלביאות. כך למשל קיבלנו תרומה של אלפי צמידים שעליהם חרוט 'לביאה', קיבלנו משחקים לילדים, מארזי קוסמטיקה, ועוד פינוקים שונים. במקביל, יזמתי אירועים למאות נשים בכל רחבי הארץ, עם מופעים של זמרים וזמרות, רבנית ורבניות, אמניות מפורסמות, הפרשות חלה, ביקורים במנהרות הכותל, ועוד ועוד, כאשר בכל אירוע כזה משתתפות מאות נשים. מכיוון שכל האמנים הגיעו בהתנדבות, והרשויות המקומיות תרמו לנו את האולמות, קיבלו הנשים מופעים שווים באמת בחינם, וברוך ה' הייתה לנו בכך סייעתא דשמיא גדולה.

"היו אירועים שבהם השקענו במיוחד, ולפני האירוע פנינו לחיילים המגויסים וביקשנו שישלחו לנו סרטון קצר בו רואים אותם מוסרים דרישת שלום למשפחה. הקרנו את הסרטונים האלו, ובכל פעם נשמעו באולם צעקות ובכיות, כשנשים רואות את בעליהן שלא נפגשו איתם כבר חודש, חודשיים ושלושה, שומעות אותם כשהם מוסרים דרישת שלום ומודים מרחוק על כך שהן שומרות על הבית, הילדים והמשפחה. אי אפשר לתאר כמה כוח ועוצמה שזה נתן להן".

בשלב הבא החלה שילת לארגן גם חופשות לנשות המגויסים. "ארגנתי חופשות שכללו המון תוכניות מרתקות שמעניקות כוח, כי היה חשוב לי להעניק להן לא רק נופש והתאווררות, אלא גם העצמה ותוכן. גם כאן, העלות הייתה מינימלית ביותר, כי את המופעים והמתנות קיבלתי בתרומות, וההוצאות היחידות היו על המלון והאוכל. ארגנו גם חופשות זוגיות, וסיפרו לנו אחר כך זוגות שהשתתפו שזו הייתה הזדמנות עבורם לשבת בנחת ולשוחח, אחרי יותר משנה שהם לא עשו זאת".

מהתנדבות לשליחות

ומה עם העבודה שלך באותה תקופה?

"הפסקתי לעבוד בשיווק תוספי התזונה, ובמשך שנה עסקתי רק בפעילות 'הלב עם הלביאה', שכל כולה נעשתה בהתנדבות. הרגשתי שזה הדבר הנכון ביותר מבחינתי, מתוך הבנה בפרספקטיבה של זמן שכמה חודשים ללא עבודה לא ישפיעו באופן כה משמעותי על החיים שלי.

"אלא שבשלב מסוים, אחרי שהפקתי כל כך הרבה אירועים, קלטתי פתאום שזה בדיוק הדבר שאני רוצה לעשות בחיים. אני כל כך אוהבת להפיק תוכניות ונופשים, ורואה בכך שליחות עצומה – להביא נופש עם ערך ותוכן. באותם ימים פחתו התרומות, וממילא התפנה לי זמן. ניצלתי זאת והתחלתי בהדרגה לחזור לעבוד, כשאני עוסקת הפעם בהפקת אירועים, ומרגישה שמצאתי בכך את השליחות שלי".

כיום עוסקת שילת בהפקת אירועים לנשים וגם נופשי זוגות, כאשר המשותף לכל התוכניות שהיא מציעה הוא התוכן, הגילוי העצמי, וקבלת ערכים רבים וחשובים, בנוסף לחופשה המאווררת כשלעצמה.

"אני מרגישה שבזכות הנתינה שלי בתקופה הראשונה, שעשיתי באמת מתוך רצון לתת, זכיתי למצוא את עצמי ולגלות את תחום העיסוק המתאים לי", היא מסבירה. "בורא עולם פשוט הנחה אותי אליו בדרך המדויקת ביותר. כי מי מאתנו, בכל מצב משפחתי שהוא, אינה זקוקה להעצמה וכוח? מתוך הנקודה הזו אני פועלת כיום, ולא שוכחת כשיש כרטיסים מיותרים להזמין נשות מילואימניקים שעדיין זקוקות לסיוע, לפעמים אפילו יותר מאשר בעבר, ומתפללת שתמיד אמשיך למצוא בעצמי את הכוחות".