הציל יהודים או שיתף פעולה? קורט גרשטיין, הנאצי שאולי ניסה לעזור

קורט גרשטיין היה מהנדס מכרות גרמני. עם עליית היטלר לשלטון, הצטרף למפלגה הנאצית, אך לאורך זמן הוא הסתייג מקיצוניותם של הנאצים. בשנת 1936 יצא באמירה פומבית נגד הנאצים, במהלך כנס ארצי של מהנדסי מכרות גרמניים. בשל כך נעצר בידי הגסטאפו, וחברותו במפלגה הנאצית נשללה.

בשנת 1939 ערער גרשטיין על הרחקתו, ובשנת 1941 התנדב לאס אס. הוא הוצב במכון להיגיינה של האס אס בברלין, שם דאג לחיטוי ולעניינים רפואיים נוספים עבור חיילי האס אס. בינואר 1942 התמנה לראש מחלקת הציוד הרפואי, זו שסיפקה גם את גז הציקלון למחנות ההשמדה. 

באוגוסט של אותה שנה קיבל פקודה: לנסוע למחנות בלזץ וטרבלינקה לבדוק את יעילות הצקלון. מכאן ואילך, העלילה מתפצלת: לפי דבריו אחרי המלחמה, הוא הזדעזע ממראות ההשמדה, ומיד העביר מסר לדיפלומט השוודי יורן פון אוטר, שיפיץ את הידיעה המחרידה בין האומות המתוקנות. לדבריו הוא גם ניסה להיפגש עם נציג הוותיקן בברלין, כדי שיעדכן את האפיפיור. כמו כן, לדבריו, בחודש פברואר 1943 הוא שלח דוחות על השמדת היהודים למחתרת ההולנדית.

עם תבוסת גרמניה, הסגיר עצמו גרשטיין לידי הכוחות הצרפתיים בטובינגן, והצהיר כי הוא התנגד לפשעי הנאצים, וברצונו לחבר דו"ח מפורט על מחנות הריכוז. הוא אכן כתב דו"ח, שכונה על שמו "דו"ח גרשטיין". הדו"ח שימש את האמריקאים במשפטי נירנברג, שבהם נידונו הפושעים הנאצים.

אך גרשטיין עצמו עדיין היה נתון במעצר, בשל היותו חבר אס אס ושותף פעיל להשמדת היהודים. הוא טען שהתנגד ואף ניסה לדווח, אך בנות הברית לא יכלו לאשר את טענותיו, ולכן למרות טענותיו הוא סווג כפושע נאצי, והמתין למשפטו. ב-25 ביולי 1945 הידרדר מצבו הנפשי, והוא תלה את עצמו בתאו.

בשנת 1950 הוא נרשם כפושע נאצי ברשומות של גרמניה המערבית. אלמנתו הגישה ערעור על הסיווג, והשלטונות הגרמניים דחו את הערעור. במשך 15 שנים היא ליקטה עדויות על כך שלכאורה גרשטיין ניסה לעצור את  השמדת היהודים, ואכן, ב-1965 הוצא שמו מרשימת הפושעים הנאצים.

מובן שהעובדה שהוא לא נחשב לפושע נאצי באופן רשמי, לא הופכת אותו לצדיק. במידה ואכן גילה התנגדות לרצח של מיליונים, זה אכן יוצא דופן, אבל לא מכשיר את כל מעשיו, כי בסופו של דבר הוא היה חבר פעיל באס אס, ובפועל לא הציל כנראה אפילו יהודי אחד. בדו"ח שלו כתב כי הוא ניסה לשבש משלוחי צקלון למחנות הריכוז, אבל במציאות לא היה מחסור בגז זה אצל הנאצים מעולם.

מכתביו, זיכרונותיו והדו"ח שחיבר הם המסמכים הראשונים שנכתבו לתיעוד השואה מצד גורם מוסמך שהיה מעורב במאורעות עצמם.

בשנת 1992 נתגלה בארכיון הממשלה ההולנדית מכתבו אל המחתרת ההולנדית מ-1943, וכך התאמתה לפחות אחת מטענותיו של גרשטיין לזכותו. אך עד היום הוא נחשב לשנוי במחלוקת. ספרים רבים נכתבו אודותיו. יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח – יחסית.